פסק-דין בתיק א 37260/07

פתח דבר

1.          בפניי בקשה לאישור פסק בוררות וכן בקשה לביטול פסק בוררות.

2.          השאלה המרכזית העומדת במוקד הדיון היא: האם מי שהגיש בקשה לביטול פסק בוררות ולאחר מכן פעל על-פיו, מנוע מלעתור לביטול פסק הבוררות משום שבהתנהגותו גילה את דעתו שהוא מכיר בפסק. בשאלה זו, ובשאלות נלוות לה, נעסוק להלן. למען הסדר הטוב, וכדי למנוע הכברת מלל מיותר אציין, כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים בפסק דין זה, הן שלי, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת.

עיקרי העובדות וההליכים

פרטי הסכסוך בקליפת אגוז

3.          ביום 28.9.1999 התקשרו הצדדים בחוזה למכירת דירת מגורים (להלן, בהתאמה: "החוזה"; "הדירה"). במסגרת החוזה התחייב המבקש בבקשה לאישור פסק הבוררות (להלן גם:  "המוכר" או "מר דאי") למכור למשיב בבקשה זו (להלן גם: "הקונה" או "עו"ד סעדיה") את כל זכויותיו בדירה. הקונה מצידו התחייב לשלם למוכר תמורת הדירה ותמורת יתר התחייבויותיו של המוכר על-פי החוזה סכום בשקלים השווה ל- 548,000$ (להלן: "התמורה החוזית"), כמפורט בסעיף 7 לחוזה.

4.          לימים, פרץ סכסוך בין הצדדים באשר לקיום חיוביהם ההדדיים על-פי החוזה. במסגרת הסכסוך דנן הגישו הצדדים זה כנגד זה תביעות הדדיות, כדלקמן:

(א)   ביום 3.9.2000 הגיש עו"ד סעדיה בבית משפט השלום בתל-אביב תביעה נגד מר דאי ובה עתר לחייבו לשלם לו סך של 769,228 ש"ח בתור פיצויים בגין הפרת החוזה. ההפרה הנטענת התבטאה, בעיקרה, בקיומם של ליקויים ופגמים בדירה. בנוסף, עתר עו"ד סעדיה לחייב את מר דאי לרשום את הדירה על שמו ולהסיר את ההערות הרובצות על המקרקעין (ת"א 88228/00; להלן: "תביעת עו"ד סעדיה").

(ב)    ביום 19.11.2000 הגיש מר דאי בבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד עו"ד סעדיה (ה"פ 1584/00; להלן: "תביעת מר דאי"). בגדרי התובענה עתר מר דאי להצהיר כי ביטל את החוזה כדין בשל אי תשלום מלוא התמורה החוזית על ידי עו"ד סעדיה וכי כמתחייב מביטול החוזה, חלה על הצדדים חובת השבה הדדית. יוער, כי בסעיף 34(ב) לתובענה טען מר דאי, כי הוא זכאי לפצל את סעדיו בין שתי תביעות: האחת, תביעה למתן סעד הצהרתי; והשנייה תביעה למתן סעד של השבה, תוך ניכוי פיצוי מוסכם בגין הפרת החוזה על ידי עו"ד סעדיה. 

ההסכמה להעביר את המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים בנוגע לחוזה לבוררות

5.          ביום 18.12.2001, אגב דיון בתביעת עו"ד סעדיה, העביר בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ד"ר ע' אזר ז"ל), בהסכמת הצדדים, את המחלוקות שהתגלעו ביניהם ביחס לחוזה (הן בתביעת עו"ד סעדיה והן בתביעת מר דאי) להכרעתו של הבורר, עו"ד אביר בראל (להלן: "הבורר"), וזאת במסגרת סמכותו על פי סעיף 79ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

בהתאם להסכמת הצדדים (כעולה מפרוטוקול ישיבת 18.12.2001) היה כל צד רשאי להגיש בהליך הבוררות "כתב טענות ללא הגבלה". כן הסכימו הצדדים, כי יובאו בפני הבורר כל הנושאים השנויים במחלוקת ביניהם. זאת ועוד, הבורר נדרש לדון במחלוקות השונות לפי כללי הפרוצדורה, דיני הראיות והדין המהותי. בנוסף, חויב הבורר לנמק את פסק דינו. מפאת חשיבות פרטי ההסכמה להמשך דיוננו, אביאם כלשונם:

"ב"כ הצדדים:

אנו מודיעים על הסכמה למסור את הסכסוכים גם נשוא תיק זה וגם נשוא התיק הקבוע בפני כב' השופט קלינג בבית המשפט המחוזי הנכבד מס' תיק ה"פ 1584/00 לבוררות.

כן הוסכם בינינו שבמסגרת הבוררות, ביקשנו פסק דין הצהרתי, הרי כל צד רשאי להגיש כתב טענות ללא הגבלה ויובאו בפני הבורר כל הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים. כן הוסכם בינינו שהבורר ידון לפי כללי הפרוצדורה, דיני הראיות והדין המהותי, וייתן פסק דין מנומק . את זהות הבורר אנחנו נקבע בינינו בתוך 14 יום, והיה ואם לא נגיע להסכמה נבקש שבית המשפט ימנה את הבורר שבמקרה זה יהיה או עו"ד או שופט בדימוס. ... .

החלטה

מכוח הסכמת הצדדים... אני מעביר תיק זה לדיון בבוררות לפי התנאים שהוסכמו בין הצדדים אשר מופיעים לעיל בפרוטוקול. ...". 

הליך הבוררות ופסק הבוררות

6.          במסגרת הליך הבוררות הגיש עו"ד סעדיה כתב תביעה מתוקן. מר דאי לא עשה כן. בתביעתו בבוררות, עתר עו"ד סעדיה לחייב את מר דאי בארבעה אלה: האחד, לפצותו בסכום של 1,071,130 ש"ח; השני, לרשום את הזכויות בדירה בפועל על שמו; השלישי, להסיר את הערות האזהרה הרובצות על המקרקעין; הרביעי, לסלק עמוד חשמל ועמוד תקשורת הקיימים בדירה ובדרך הכניסה לחנייה.