השאלות העומדות לדיון בפסק דין זה
:
1. האם בין התובעת, חברה העוסקת במכירת תכשיטי כסף ותכשיטים נוספים, כפי שיפורט להלן, לבין הנתבעות, בעלות ומפעילות קניון "
שמונה באמצע" בקרית שמונה (להלן : "
הקניון"), נכרת הסכם מחייב מכוחו שכרה התובעת דוכן בקניון? האם הסכם זה הופר על ידי הנתבעות או מי מהן? ובמידה ולא נכרת הסכם מחייב, האם המשא ומתן שנוהל בין התובעת לבין הנתבעות נוהל שלא בתום לב, כטענת התובעת? ובמידה והתובעת זכאית לפיצוי כלשהו, האם זכאית היא לפיצויי קיום או שמא פיצויי הסתמכות בלבד? והאם הוכיחה נזקים אלו?
להלן העובדות הצריכות לתביעה
:
2. במהלך שנת 2003 נוצר קשר בין מנהל התובעת, מר אודי כהן (להלן :"
כהן") לבין מתווך המקרקעין מר עופר לוי (להלן:"
לוי"), בקשר עם שכירת דוכן תכשיטים בקניון. אין מחלוקת כי בין צדדים אלו נוהל בהקשר זה משא ומתן בשנת 2002 , משא ומתן שלא השתכלל לכלל הסכם. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת מעמדו של לוי בעסקה, האם נציג הנתבעות, כטענת התובעת, או שמא מתווך בלתי תלוי, כטענת הנתבעות, על כך ארחיב בהמשך.
3. בכל מקרה, אין מחלוקת כי בעקבות המשא ומתן שהתנהל בשנת 2003, שלח לוי לכהן מסמך הנושא את הכותרת "
סכום עקרונות לשכירת נכס בקניון "שמונה באמצע" קרית שמונה". מסמך זה נשלח ביום 3/7/03 (להלן : "
מסמך סכום העקרונות", צורף כנספח 5 לתצהיר כהן).
4. בין הצדדים החל להתנהל משא ומתן בנוגע למסמך סכום העקרונות: כהן העביר ללוי את הערותיו בנוגע למסמך זה (נספח 6 לתצהיר כהן), ולוי, בהתייחס להערות כהן, העביר אליו מסמך עקרונות מתוקן מיום 7/7/03 (להלן: "
מסמך עקרונות מתוקן", הוגש וסומן ת/4; ת/5).
5. אין מחלוקת שמסמך העקרונות לא נחתם, עם זאת, ובהסכמת הצדדים, הוצב דוכן התובעת בקניון בלילה שבין ה 16/7/03 לבוקרו של יום ה 17/7/03. ביום 17/7/03 החלה התובעת למכור את מרכולתה בדוכן שהוצב בקניון. במקביל, החלו הצדדים להחליף טיוטות הנושאות את הכותרת "
חוזה שכירות בלתי מוגנת", כשכל צד מעיר את הערותיו, בין השאר באמצעות פרקליטיו. יצוין שאין מחלוקת שהתקשורת בין התובעת לנתבעות נעשתה באמצעות לוי.
המחלוקת בנוגע לתכשיטי הכסף המשולבים בזהב ובאבנים (להלן : "התכשיטים המשולבים") ולמכירת שעונים
:
6. מיד עם תחילת הפעילות של התובעת בקניון, התעוררה בעיה עם בעל חנות אחרת המוכרת תכשיטים בקניון, פלר (להלן : "
פלר"). זה האחרון התנגד למכירת התכשיטים המשולבים, ונימק סירוב זה בבלעדיות אשר הוענקה לו על ידי הנתבעות או מי מהן. יצוין כי לגבי התנהגותו האלימה של פלר הייתה תמימות דעים, וראה עדויותיהם של הגב' הילה כהן (להלן : "
הילה"), מוכרת בדוכן מטעם התובעת (סעיף 5 לתצהירה; עדותה בעמ' 7 שו' 22); עדות הגב' שרון סטולרו (להלן : "
שרון") אשר הקימה את הדוכן מטעם התובעת ( סעיף 7 לתצהירה; עמ' 3 שו' 19); עדות כהן בעמ' 13 שו' 20; ועדותו של מר דוד אוחנה , מנהל הקניון (להלן : "
אוחנה") : "
פלר בא וכמעט שבר את הדוכן ורצח את העובדות, הוא בא עם פטיש ורצה להרוס את הדוכן. הוא לא אדם שמוציא מכתבים הוא בא עם פטישים"(עמ' 51 שו' 10-11).
7. בשאלת הזכאות למכירת התכשיטים המשולבים התעוררה מחלוקת בין הצדדים, מחלוקת אשר ליוותה אותם עד ליציאת התובעת מהקניון: בעוד שהתובעת טענה כי בהסכם העקרונות לא הייתה כל מגבלה לגבי סוג התכשיטים הנמכרים, ומטרת השכירות הוגדרה כ"
דוכן לממכר תכשיטים מרשת "מגנוליה", אזי הנתבעות טענו כי הרשת עוסקת ומוצגת כ"
רשת תכשיטי כסף", על כך גם מעיד הלוגו המתנוסס על נייר המכתבים מטעמה, ולכן מטרת השכירות הינה בהתאם, קרי, מכירת תכשיטי כסף ואלו בלבד.
8. בכל מקרה, הצדדים ניסו לפתור את הבעיה אשר התעוררה עם פלר, וזאת עד שתוסדר המחלוקת בעניין התכשיטים המשולבים. לטענת התובעת, לוי פנה אל כהן ובקש כ"
טובה
אישית" שלא להציג לראווה תכשיטי זהב או שעונים , וזאת לתקופה של כחודש-חודשיים, עד לעזיבתו של פלר את הדוכן (סעיף 17 לתצהיר כהן). ואכן, מעדויות התובעת עולה כי העובדות בשטח פעלו על פי הנחייה זו : "
בערך אחרי שבועיים קיבלתי הוראה להוציא מהדלפקים את תכשיטי הזהב, השעונים והתכשיטים המעורבים ולשים אותם בכספת שבדוכן. ההנחיה הייתה שאם יש ביקוש, למכור, אך לא להציג" (שרון בעמ' 4 שו' 1-3). על דברים ברוח זו חזרה גם הילה בעדותה : "
לא כולם היו מוחבאים. חלק היו גם בתצוגה. לקוח שרצה הוצאתי לו גם מהמגירה." (עמ' 7 שו' 15).
9. הנתבעים לעומת זאת מאשרים כי היו מוכנים לגבש פתרון מוסכם לבעיה שנוצרה, בעיה שלטענתם לא הייתה ידועה להם בטרם כניסת התובעת לקניון (עדות לוי בעמ' 37 שו' 18), אולם הסכמתם הייתה מותנית באי מכירה בפועל של הסחורה שבמחלוקת, ולא רק אי הצגתה בתצוגה. כנשאל אוחנה האם הסכים למכירה "מתחת לשולחן", השיב : "
לא. אני לא הסכמתי, זה היה עניין של חיים ומוות. אני מאוד רציתי לפנות את פלר הוא היה אדם אלים ולכן גם שילמתי לו 40,000 דולר יותר משווי החנות" (עמ' 53, שו' 2-3).
10. במקביל להתרחשויות בשטח, הוחלפו כאמור בין הצדדים טיוטות של חוזה שכירות. לטענת הנתבעים, כבר ביום 8/7/03 העביר אוחנה לבא כוחו הנחיות בקשר להסכם שהשכירות, שם נכתב, בין השאר, "
הצבת דוכן למכירת תכשיטים לא מזהב ולא יהלומים מרשת מגנוליה" (צורף כנ/2א' לתצהיר אוחנה). ואכן, טיוטת חוזה השכירות הראשונה אשר הועברה לתובעת, לכל המאוחר ביום 16/7/03 (ראה מכתבו של כהן מיום 20/7/03, נספח 9 לתצהירו וכן עדותו בעמ' 14 שו' 6-7), כללה הוראה מפורשת, בסעיף 20, תחת הכותרת: "
מטרות השימוש", בזו הלשון : "
לאחר העמדת היחידה לרשות השוכר כאמור בהסכם זה, השוכר יהיה רשאי להשתמש ביחידה למטרת ניהול עסק למכירת תכשיטים - ובלבד שאינם עשויים ואינם מכילים זהב ואינם מכילים יהלומים - ולמטרה זו בלבד".
11. התובעת טוענת כי הוראה זו לא הייתה מקובלת עליה, וכבר ביום 20/7/03, בשעה שהדוכן כבר פועל כאמור, הוציא כהן מכתב לאוחנה בו ציין בין השאר כי "
מטרת השימוש - תכשיטי כסף(חלקם משולבים בזהב ו/או אבני חן)", ראה נספח 9 לתצהיר כהן.
12. כך המשיכו הצדדים להחליף ביניהם טיוטות, שבאחת מהן, מחודש אוקטובר 2003 הציעו הנתבעות לתובעת לחתום על נספח לחוזה השכירות הכולל את ההוראה הבאה: "
מוסכם כי על אף האמור בסעיף 20 לחוזה השכירות, תותר מכירת תכשיטי כסף משולבים בזהב ביחידה, כמקובל ברשת "מגנוליה", אך זאת אך ורק לאחר שחנות תכשיטי "פלר" המנוהלת במרכז המסחרי במועד חתימת הצדדים על הסכם זה תפונה על ידי מחזיקיה הנוכחיים, וכן אך ורק בכפוף לכך שמכירת תכשיטי זהב לא תהווה תחום עיסוק עיקרי ביחידה" (נספח 6 לתצהיר אוחנה).
טיוטה זו לא נחתמה על ידי התובעת.
ההסלמה במערכת היחסים בין התובעת לנתבעות :
13. ביום 17/11/03 או בסמוך לכך ניתק אוחנה את זרם החשמל לדוכן התובעת. בסעף 36 לתצהירו הוא פירט כי נהג כך לנוכח העובדה שהתובעת הפרה את ההסכמה בדבר אי מכירת התכשיטים המשולבים, והדבר חשף את הנתבעות לתביעות ומעשי אלימות מצד פלר.
14. בעקבות ניתוק זרם החשמל לדוכן, הוחלפו בין הצדדים מכתבי מחאה (מכתב כהן מיום 18/11/03, נספח נ/7 לתצהיר אוחנה; תשובת הנתבעים מיום 19/11/03, נספח נ/8 לתצהיר אוחנה). ביום 23/11/03 נשלח מכתב בא כוח התובעת בו מודיעה היא על "
הפרת ההסכם" (נספח 16 לתצהיר כהן), וביום 25/11/03 שלחה התובעת מכתב הנושא הכותרת "
ביטול הסכם" (נספח 17 לתצהיר כהן).
15. בניסיון נוסף למנוע את "פיצוץ" העסקה, נערכה שיחת טלפון בין כהן מטעם התובעת לבין מר גבי אדרי (להן: "
אדרי"), מנכ"ל הנתבעת 1. לטענת התובעת, רוח השיחה הועלתה על הכתב בנספח שערכה באת כוח התובעת (נספח 19 לתצהיר כהן), אולם נוסח זה לא התקבל ובמקומו נשלח נוסח אחר אשר לא תאם את ההסכמות אשר גובשו בשיחת הטלפון הנ"ל (נספח 20 לתצהיר כהן). לטענת התובעת, בנוסח האחרון אשר הוצע על ידי הנתבעות שוב נזכרה מגבלה המכפיפה את מכירת התכשיטים על ידי התובעת להסכמי בלעדיות קיימים ו/או שיהיו קיימים בין הנתבעות לבין מחזיקי יחידות אחרות בקניון, ולכן ההסכמה כביכול למכירת מגוון התכשיטים של התובעת, כולל התכשיטים המשולבים, אינה "מחזיקה מים".