רקע ועובדות:
בפני 2 תביעות כספיות להחזרת תשלום מכס בהתאם לסעיף 154 (ב) לפקודת המכס, אשר שולם בגין ייבוא טובין שביצעה התובעת.
"התביעה הראשונה", נשוא תיק 27394/05, ו"
התביעה השנייה", נשוא תיק 37036/05 עניינן סווג הטובין אשר ייבאה התובעת. הטובין סווגו על ידי התובעת כאביזרי פרזול, כמקבעים, מתאמים ופריטים דומים ממתכת פשוטה המתאימים לרהיטים, בהתאם לפריט 83.02 לתעריף המכס. סווג זה לא התקבל על ידי הנתבעת, אשר שינתה אותו בדיעבד וסווגה את הטובין, כחלקי רהיטים בהתאם לפרט 94.03/9000 לתעריף המכס.
המחלוקת בעניינו הינה מהו הסיווג הנכון של אביזרים אלה, כחלקי ריהוט, כפי שקבעה הנתבעת, או כאביזרי פרזול המתאימים לריהוט, כטענת התובעת.
טענות התובעת:
התובעת הנה חברה בע"מ לייבוא ושיווק של ידיות ואביזרי פרזול ואינה מייבאת ומשווקת בישראל רהיטים או חלקיהם. מוצריה נמכרים לחנויות פרזול, או למפעלים שונים וחלקם מתאים לרהיטים וגם לשימושים אחרים.
בחודש נובמבר 2004, הודיעה לה הנתבעת, כי נוצר לכאורה גרעון בתשלום המכס, בגין טובין ששוחררו מהמכס ביום 27.7.04, בהתאם למספרי רשומונים המפורטים בכתבי התביעה.
הטובין נשוא הרשומונים, הם נשוא שתי התביעות וכוללים את הפריטים: מתקנים נשלפים, קולבים ומתלים וצירים בוכנתיים, ידיות עשויות מעץ ומקבעים ממתכת המשמים להגבהה. (להלן:
"הטובין").
בהתאם להודעות הנתבעת, הסיבה להיווצרות הגירעון והחיוב הנוסף שנוצר בגין הטובין, הוא החלטתה לשנות את סוג הטובין רטרואקטיבית, לאחר כשנתיים. לגרסת התובעת, שינוי זה, בוצע בדיעבד כאלמנט עונשי, לאחר שהתובעת העלתה טענות כנגד רשומון אחר וסירבה לוותר על טענותיה בכתב בגינו. בתגובה לכך, עיכבה הנתבעת שלא כדין, את שחרורו של אותו רשומון וגרמה לתובעת נזק, בגין אחסנה והשהייה של המשלוח, אשר עלה על הגירעון הנטען לגבי אותו רשומון.
הטובין נשוא תביעה זו, סווגו על ידי התובעת בהתאם לפריט 83.02 לתעריף המכס, כפריטי מתכת המתאימים לרהיטים, אשר תעריף החיוב במכס בגין טובין המסווגים כאמור הוא 8%, בעוד שלפי טענת הנתבעת יש לסווגם בהתאם לפריט 94.03/9000 דהיינו כחלקי רהיטים, אשר תעריף החיוב במכס בהתאם לסווג זה הוא 12%.
בהתאם לסעיף 154(א) לפקודת המכס שולמה דרישת התשלום בסך 3,831ש"ח, בגין הטובין נשוא התביעה הראשונה וסך של 41,165ש"ח בגין הטובין נשוא התביעה השנייה.
התובעת ערערה על החלטת הנתבעת לסווג את הטובין בהתאם לפריט 94.03/9000, אולם ערעורה נדחה.
התובעת עותרת לבית המשפט, לחייב את הנתבעת לסווג את הטובין לפי פריט 83.02 בהתאם לתעריף המכס להשיב לה את הסכומים ששילמה ביתר.
לגרסת התובעת, הטובין הנם מוצרי פרזול, השייכים לקבוצת הפריטים המוגדרים בסעיף 83.02 לתעריף המכס, הכולל בין היתר:
"מקבעים, מתאמים ופריטים דומים, ממתכת פשוטה, המתאימים לרהיטים ודלתות", כאשר בסעיף המשנה 4100/6 מדובר ב"
מקבעים, מתאמים ופריטים דומים אחרים המתאימים לבניינים" ובסעיף משנה 4200/4 מדובר ב
"מקבעים, מתאמים ופריטים דומים אחרים המתאים לרהיטים".
על פי הגדרת תעריף המכס, ברור כי חלקי רהיטים צריכים להיות חלק בלתי נפרד מאותו רהיט המיובא ונמכר כמערכת אחת. מה עוד שאין מדובר בחלקי רהיטים, שכן הטובין הנם אביזרי פרזול המתאימים לרהיטים שונים וניתן לעשות בהם גם שימוש שאינו קשור כלל לרהיטים.
התובעת מוסיפה, כי לא ניתן לראות את אביזרי הפרזול כחלק מרהיטים ערטילאיים, אשר לא ניתן לזהות אותם כלל ולא ייתכן שפריט מסוים הוא חלק מרהיט שאינו קיים כלל.
ודוק, הגדרת הפריטים בסעיף 83.02 היא ברורה, כאשר אותם פריטים מתאימים לרהיטים ומורכבים בהם, אולם מטבע הדברים, לא כל פריט המתאים לרהיט ומורכב בו, מהווה חלק מרהיט על פי תעריף המכס.
לטענת התובעת, על הנתבעת להיעזר גם בנתונים עובדתיים, אשר יהא בהם כדי לאפיין או לעזור באפיונו של סווג הטובין ולא להתייחס אל כל הטובין מסוג מסוים במידה אחת דווקנית. בכלל זה יש לבחון את התכונות הפיזיות של הטובין עצמם, מקור בואם של הטובין ותנאי השוק בהם נמכרים.
מהגדרת תעריף המכס ברור כי חלקי רהיטים צריכים להיות חלק בלתי נפרד מפריט האב שלהם "Articles Parent", כמערכת אחת.