א.
העובדות
1. התובע יליד 24.3.69, עבד כמחסנאי אצל הנתבעת 1, חברה המייבאת ומוכרת מוצרי אמבט וכלי עבודה (להלן:
"הנתבעת"). ביום 8.11.01 התבקש התובע ע"י מרק, האחראי על האריזה אצל הנתבעת, להביא קופסת מפרקים (לומים) מהמחסן. המוצרים במחסן סודרו בשורות ואוחסנו בקרטונים אשר היו מונחים על משטחים באופן שהיו כמה שכבות של קופסאות קרטון ועליהם משטח ומעליהם קופסאות קרטון נוספות ועליהם משטח וכיוצ"ב. התובע התבקש להביא את הלומים מתוך הקופסא העליונה, ולשם כך טיפס על הקרטונים בגובה של כ-3.5-4 מטר, תוך כדי ירידתו נשבר חלק מהמשטח והתובע נפל ארצה (להלן:
"התאונה"). לטענתו של התובע, המעבר בין השורות במחסן היה צר כדי להעמיד בו סולם והמלגזן, אשר אמור היה לסייע לו, לא היה זמין.
מחקירתו הנגדית למדנו כי במקום היו ארבעה מחסנים סמוכים זה לזה, שני מחסנים של אביזרי אמבטיה ושניים של כלי עבודה. התובע עבד במחסן של כלי עבודה, אך נדרש לסור למחסן המשני של כלי עבודה, אשר הוחזקו בו מלאים, שם לא היה סולם. וכעדותו:
"במחסן השוטף היה סולם, אולי יותר מאחד. לא היו מעבירים ממחסן למחסן סולמות. המחסנים היו קרובים אחד לשני. לפעמים יש לחץ, חושבים לגמור את העבודה... הלומים היו בגובה של 4 מטר. אני ידעתי כי צורת העבודה שם שעולים על המשטחים. לא יודע למה לא הבאתי סולם. ביקשתי ממלגזן שיבוא לעזור לי, הוא אמר לי לא עכשיו, הוא לא רצה לעזור... אני עבדתי בחברה בערך 5 שנים. אני חוזר ואומר שזו היתה צורת העבודה. בין השורות לא היה מקום מספיק לשים סולם."
(פרוט' מיום 4.11.07 עמ' 26-25).
2. בתמיכה לעדותו של התובע העיד עובד נוסף, חלילי שי (להלן:
"חלילי"), אשר אף הוא עבד כמחסנאי אצל הנתבעת. על פי תצהיר עדותו הראשית
(ת/1), כדי להוריד משהו מלמעלה היו העובדים מטפסים על המשטחים.
בחקירתו הנגדית הוסיף:
"... השתמשתי בעגלת סופר שהייתי מביא איתה את הכלים, אם הייתי צריך לעלות לקומה גבוהה, הייתי מטפס על המדפים, לא היה סולם... במחסן השני היה בלאגן, כדי להגיע למשהו אתה צריך לעלות על משטח להגיע עד הסוף, לא היו מעברים, הכל היה צפוף היו הרבה סחורות ודברים, לא היה סדר שם. בזמן של לחץ עבודה אם לא אעשה את העבודה, זה יגיע לפיטורין. היה מלגזן אחד לא היינו מחכים למלגזן רצינו לדפוק עבודה אז היינו מטפסים על המשטחים להגיע לסוף להוציא את הסחורה... המלגזן לא תמיד היה פנוי לא תמיד היה לו זמן."
(עמ' 24-23).
3. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מנהל העבודה אצל הנתבעת, סימו אפנג'ר, אלא שהעד לא התייצב ללא כל הסבר במועד הדיון.
4. התרשמתי מיושרו ומהימנותו של התובע, אשר גרסתו נתמכה בגרסת חלילי. הנתבעת לא הציגה כל ראיה מטעמה ומשכך, ההנחה שאילו הראיות היו מוצגות, הדבר היה פועל כנגדה (
ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' מה(4)651, 658).
ב.
דיון
:
אין חולק כי הנתבעת, כמעבידתו של התובע, חבה חובת זהירות מושגית למנוע "סכנות צפויות לעובד" אשר מעביד סביר יכול וחייב היה לצפותן מראש (
ע"א 663/88
שיריזאן נ' לבידי אשקלון, פ"ד מז (3) 225 ו
ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 126)
. חובת הזהירות המושגית כוללת בחובה חובות משנה כמו אספקת "סביבת עבודה בטוחה", נקיטת שיטות עבודה בטוחות, החובה להדריך עובדים ולפקח עליהם על מנת שלא תרבץ סכנה לפתחם. נקבע גם שהמעביד איננו יוצא ידי חובתו רק על ידי אספקת ציוד מתאים במקום העבודה, אלא עליו גם לפקח באופן יעיל על ביצוע כראוי של כל ההנחיות על ידי העובדים
(ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה ואח', פ"ד מב (1) 415, 420,
ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון נ' אסתר מרציאנו, פ"ד לו (2) 592
, ת.א. 556/93 מורלי אשר ואח' נ' שלמה רבן ואח', תק-מח 99 (1) 6535)
. ברי שככל שאמצעי הזהירות פשוטים יותר אין מניעה מלהכיר בחובת הזהירות לגביהם, גם מההיבט הנורמטיבי של המדיניות המשפטית.
חובת הזהירות הקונקרטית אף היא מתקיימת, שכן על הנתבעת, כמעביד סביר, היה לצפות את אפשרות נפילתו של התובע. הנתבעת לא סיפקה כל אמצעי בטיחות לצורך ביצוע עבודתו של התובע. כעדותו של התובע ושל חלילי, במחסן לא היה מקום להציב סולם. במקרה דנן, לא ננקטו אפוא אמצעי זהירות נאותים, לא סופקו גם אמצעי בטיחות ולצורך ביצוע העבודה, אף לא ניתנו הוראות או אזהרות מפני סיכונים ולא היה כל פיקוח במהלכו ניתן היה להעמיד את התובע על הסיכון שהוא נוטל במהלך ביצוע העבודה. אמנם, כעדות התובע, ניתן היה להסתייע במלגזן, אלא שהוא לא היה תמיד זמין.
"... עובד, כפי שציינו, בשל רצונו להוכיח את עצמו, עלול שלא להקפיד עם אמצעי הבטיחות ועל המעביד לקחת בחשבון עובדה זו" (
ת.א. 556/93 מורלי אשר ואח' נ' שלמה רבן ואח', תק-מח 99 (1) 65535)
.
נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע.
ג.
אשם תורם
:
הלכה שהשתרשה בפסיקה כי רק במקרה שהתנהגותו של עובד אשר מגלה רשלנות ברורה ובולטת יהיה נכון להטיל עליו אשם תורם. (
ע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקוה בע"מ נ' צמרי, פ"ד מו (4) 421, 427). כאשר מדובר בתאונת עבודה בה נפגע העובד יש לדקדק עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו אשר גרמה או תרמה לתאונה. (
ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 592, 603, 604
ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי (פרחן), פ"ד מא (4) 524, 527), והטעם לכך הוא רצונו של העובד להשביע את רצונו של המעביד, תוך אי תשומת לב מספקת לסכנות האורבות לפתחו, כאשר הוא נחפז ומבצע קיצורי דרך, אך הכל תוך ראייה סובייקטיבית של הרצון להיטיב עם המעביד ועם מקום העבודה כמקור פרנסה (
ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה פד"י מב