פסק-דין בתיק א 36720/03

יסודה של התביעה שבפני באירוע פריצה שארע  בביתם של התובעים בליל ה - 14.2.2001 ברח' הדרום 7 בסביון, עת חדרו פורצים לבית, בעת שהתובע (2) נם את שנתו, פתחו את הכספת המצויה בבית וגנבו תכשיטים וכן סך של 2,000 דולר כסף מזומן מכיסו של התובע.

במועד הרלוונטי היו הבית והתכשיטים מבוטחים באמצעות הנתבעת, לפיכך, משנתגלתה הפריצה פנו התובעים לנתבעת לשם קבלת תגמולי ביטוח וזו שלחה מטעמה שמאי מוסמך אשר ערך דו"ח שמאי שהתבסס על הערכת מעריך מטעמו "שרגא" (נספח ב' לתביעה). לגבי אותם תכשיטים ייחודיים מבית היוצר של האומן משה דוד, אלה הוערכו על ידו (נספח ג') כשם שהומצאה הערכת מחיר לגבי התכשיטים שנגבו מבולגרי (נספח ג'1,2).

עד כאן הדברים כפשוטם, לכאורה תביעה בגין פריצה וגניבת תכשיטים רבי ערך. דא עקא שמשלב זה בחרה הנתבעת להטיל דופי בגרסת התובעים ובמהיימנותם הן באשר לעצם אירוע הפריצה והן באשר לתכשיטים שפורט בסופו של יום כי נגנבו.

לא אלאה את עצמי ואת הקורא ולא אחזור על הפירוט כפי שהוא מופיע בדו"ח השמאי מטעם התובעת שכן ים של דיו נשפכה על פירוט זה ולאחר קריאה מדוקדקת של הסיכומים ושמיעת הראיות, אביע דעתי והתרשמותי בלשון קצרה וחד משמעית.

עיקר טענותיה של הנתבעת הן:

א.             התובעים לא הוכיחו את אירוע הפריצה.

ב.              התובעים הגישו רשימה מנופחת בה נתבעו תכשיטים שכלל לא נגנבו. דהיינו, טוענת הנתבעת למרמה בתגמולי ביטוח עפ"י סעיף 25 לחוק חוזה הבטוח ולפיכך, משהגיעה הנתבעת למסקנה כי תביעתם של התובעים יתדותיה בכוונת מרמה, נדחתה התביעה על קרבה ועל כרעיה.

אולם, לטעמי דין טענתה של הנתבעת להדחות בשני המישורים:

אשר למישור אירוע הפריצה, לא התרשמתי כי התובעים אנשים כבדי גוף וכבדי שנים ביימו פריצה כשהם מטפסים על סולמות, מותירים עקבות בוץ, מזיזים חפצים  ממקום למקום. עלי לציין כבר בשלב זה כי התובעים שניהם כאחד הותירו בליבי רושם אמין. התובעים העידו בדם ליבם, בעיקר התובעת מס' 1 אשר אספה את התכשיטים אחד לאחד במהלך שנים רבות והוטל בהם דופי כאשר גרסת הנתבעת נשענת על בסיס דו"ח החוקר שנשלח מטעמה ע.ה/3 אשר עדותו, גרסתו, הדו"ח שערך והתמליל המגמתי שהוגש מטעמו, הותירו טעם מר בפי וזאת בלשון  המעטה. מעיון בכ - 200 עמודי התמליל של החוקר למדתי כי הלה שהתקבל תחילה במאור פנים ובנפש חפצה בבית התובעים, ניסה כמיטב יכולתו להטיל דופי בתובעת (1) כשהוא מנסה להביאה לידי ויתור על חלק מהתביעה, וזו בצר לה אף מוכנה לשתף עימו פעולה ולו על מנת להימנע מחשיפה ומתביעה שכן בשל מצבה הבריאותי אין היא יכולה לעמוד לבדיקת פוליגרף.

לא זאת אף זאת, הנתבעת טוענת בפני באמצעות החוקר - אשר עדותו ומסקנותיו הן אבן היסוד בהגנת הנתבעת כי העובדה שלאחר שהוגשה רשימה ראשונית חזרה התובעת והודיעה על חלק מן התכשיטים כי נמצאו בביתה ו/או בבית בתה, יש בכך כדי להצביע כי אין ליתן אימון בגרסתה. אולם, אני לכשעצמי התרשמתי אחרת. הרשימה הראשונה שנערכה מיד לאחר הפריצה נערכה בסערת הרוח הטבעית לאחר שמתגלית פריצה ועם שוך הסערה, בדקה התובעת בשנית את הפריטים ואכן ברוב הגינותה הודיעה לשמאי אילו פריטים נמצאו ויש להפחיתם מהרשימה ולא התרשמתי כי עשתה זאת רק מחמת חששה מפני החוקר כפי שמנסה ב"כ הנתבעת להציג בסיכומיה, לא מצאתי לקבוע כי העובדה שהתובעת אינה שונה משנתה כפי שמנסה ב"כ הנתבעת להציג בסיכומיה, יש בכך כדי לפגוע במהיימנותה. אני לכשעצמי ראיתי את התובעת, שמעתי את עדותה והתרשמתי כי באשה  דוברת אמת עסקינן אשר לא למדה את עדותה בע"פ  על מנת שלא יימצאו פרצות וסדקים בה.

 לא התרשמתי כי במקרה שבנדון התמלאו תנאי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח ולא הוכחה במקרה שבנדון "כוונת מרמה" - מושג הכולל שלושה יסודות מצטברים והם מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות, מודעות המבוטח, אי נכונות העובדות או לכזב שבהן והכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד עובדות אלה (אליאס דני ביטוח כרך א' תשס"ב עמ' 478 וע"א: 230/98 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' נסרה).

בענייננו לטעמי לא הוכח אף אחד מיסודות סעיף 25:

אשר לעובדות שנמסרו אין עסקינן בעובדות שאינן נכונות בתכלית משדאגה התובעת לתקן את אשר נמסר על ידה כפריט שנגנב משהוברר לה כי הפריט נמצא ובוודאי שבמקרה דנן לא הוכח יסוד המודעות שכן התרשמתי כי עסקינן במסירת פרטים בתום לב כאשר מסירת הפרטים השגויים מקורה בטעות שבאה על תיקונה ולא בכוונת מרמה והמודעות ומכאן שוודאי לא הוכח יסוד הכוונה דהיינו רצונם של התובעים להבנות ממסירת הפרטים הכוזבים ולהוציא כספים שלא כדין מאת הנתבעת. הוכחת יסוד זה מוטלת על הנתבעת ברמה הגבוהה מהוכחת טענה פטור רגילה ולטעמי זו לא הרימה נטל זה לא מניי ולא מקצתיי. לא באמצעות חקירת התובעים ובוודאי שלא באמצעות החוקר אשר על מסקנותיו נשענת הגנת הנתבעת.

מכל אלה, הגעתי למסקנה כי אני דוחה בשתי ידיים את טענות ההגנה של הנתבעת. קרי, כי התובעים ביימו את הפריצה ואף הגדילו לעשות בניסיון להוציא כספים בטענת מרמה ושלא כדין מאת הנתבעת.

התרשמותי  אני מהראיות הינה כי אכן ארעה פריצה בבית התובעים והפורצים עשו בבית כשבשלהם כשהתובע נם את שנתו ואין זה מחזה נדיר במחוזותינו, מצאו את הכספת ורוקנו את תכולתה ויתכן ונעזרו במידע מבפנים כפי שחשדו התובעים בעובד הזר בביתם והעובדה כי התכשיטים לא נמצאו בחיפוש בביתו אין משמעה כי הלה לא מסר פרטים לאחר או לאחרים.

כן התרשמתי כי בפריצה נגנבו תכשיטים רבים יקרי ערך שכן התובעים אנשים אמידים שהפרוטה מצויה בכיסם ואשר צברו את התכשיטים במהלך שנים רבות חלקם היו בבית ובכספת בבית וחלקם בכספת בבנק, ורק לאחר שהתעשתה התובעת מטראומת הפריצה והגניבה, ניתן היה לבדוק ביתר דיוק מה נגנב ומה נותר.

אשר לערך הפריטים:

בביתם של התובעים נערך דו"ח סוקר בשנת 1991 אשר פירט את שנמצא בבית באותה עת (לפיכך - לא מצאתי לקבוע כי השעון רולקס של התובע שנטען כי נגנב לא נרכש ולא היה במציאות). דא עקא שמאז סרבה  התובעת לדו"ח סוקר מחמת עיינא בישא שכן לטענתה ולסברתה הסוקר מביא עימו פורצים. לא מצאתי כי יש בגישתה של התובעת כדי לפגום במהיימנותה שכן רצונו של אדם כבודו. דא עקא כשבנקודה זו כופפת עצמה התובעת בהעדר דו"ח סוקר להוראות הפוליסה שהינה פוליסה תקנית הקובעת את התקרה והרצפה לביטוח התכשיטים.

בהעדר דו"ח סוקר פרטני - אשר לתקרה זו, הועלתה על ידי הסוכן ל - 20% ואילו באשר לרצפה זו נותר בשיעור של 2% לפריט מסכום התכולה ולא שונתה.