פסק-דין בתיק א 36190/04

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבם של התובעים , באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב גם רכב נהוג בידי הנתבע מספר 1 מבוטח בביטוח חבות כלפי צד ג' אצל הנתבעת 2 .

 בכתב התביעה נטען לעניין האחריות לתאונה כי -

" בתאריך 29/7/03 עת נסע הרכב הנפגע מכיוון בנימינה לגבעת עדה ( כיוון מערב למזרח) הגיח הרכב הפוגע מצומת עמיקם ומשמאל לרכב הפוגע מכיוון צפון לכיוון דרום ) לא ציית לשלט "האט ותן זכות קדימה " וחסם דרכו של רכב הנפגע... "

הנתבעים הגישו כבת הגנה לתביעה , וטענו ראשית , כי התובע אינו בעל דינם של הנתבעים וכי אין כל יריבות בינו לבינם, שכן הבעלים של הרכב בעת האירוע היה מר אברהם אהרון .

ביום 12/9/05 הוגש כתב תביעה מתוקן, כאשר התובעים בו הנם מר קרביץ ישראל, התובע המקורי, וכן אברהם אהרון , שנטען ע"י הנתבעים כי הוא למעשה הבעלים האמיתי של הרכב .

 לגופו של ענין , הכחישו הנתבעים את תיאור התאונה כפי שבא לידי ביטוי בכתב התביעה וגם הכחישו את אחריותו של הנתבע מספר 1 לאירוע התאונה . יצוין כי הנתבע מספר 1 הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה על הנזקים שנגמרו לרכבו . תיק התביעה הקטנה מבית המשפט בחדרה הועבר לבית משפט השלום בחדרה וממנו לבית משפט זה  על מנת שיכריע במחלוקת בין הצדדים על שני כיווניה .

    טענת הנתבעים  לענין אירוע התאונה היא כי הנתבע נסע כדין בנתיבו  כאשר הגיע לצומת אותת על מנת לפנות ימינה , אולם משאית שיצאה מדרך לא סלולה העלתה ענן של אבק ומנעה מרכב הנתבעים את המשך הנסיעה . בכביש , אחרי רכב הנתבעים נסע אוטובוס , ואחרי האוטובוס נסע רכב התובעים , האוטובוס שהבחין במתרחש הספיק לעקוף את רכב הנתבעים משמאלו ולהמשיך בנסיעתו , אולם רכב התובעים אשר לא שמר מרחק ו/או לא שת לביו למתרחש בכביש לא בלם ולא האט ופגע ברכב הנתבע 1 וגרם לו נזקים .

 מחלוקת ראשונה ועיקרית בין הצדדים היא כיווני הנסיעה של שני כל הרכב בטרם האירוע . על פי טענת התובעים רכבם נסע בכביש ישר ממערב למזרח , ובצומת רכבו של הנתבע 1 הגיע תוך נסיעה על הכביש החוצה , כאשר לפניו תמרור המורה על חובת האטה ומתן זכות קדימה , רכב הנתבע המשיך בנסיעה , חצה את הצומת וגרם לתאונה . גרסת הנתבעים שונה לחלוטין,  ולפיה גם רכב התובעים וגם רכב הנתבע1  , ואף אוטובוס נוסף נסעו למעשה באותו כיוון נסיעה , קרי ממערב למזרח, רכב הנתבע ביקש לפנות ימינה בצומת, אך הנתיב אליו ביקש להיכנס לא היה סלול והיה עשוי כורכר , משאית שיצאה מאותו נתיב העלתה ענן אבק, ועל כן הנתבע 1 בלם את רכבו כשלא יכול היה להמשיך בנסיעה בגלל האבק. האוטובוס שנסע מאחוריו, עקף והמשיך את נסיעתו בלי לפגוע בנתבע , ואילו התובע שנסע צמוד מאחורי האוטובוס , ולא שמר מרחק, ולא יכול היה לראות מה קורה בצומת, פגע ברכבו של הנתבע מאחור .

לתובעים העיד מר אברהם אהרון . אתחיל בכך שאין כל חשיבות לשאלה מי היה הבעלים של רכב בזמן אירוע התאונה , התובע 1 או התובע 2 , שכן שניהם תובעים בתיק , ואם התובע 2 נהג ברכב מכוח בעלותו , או מכוח הרשאה שקיבל מאת התובע 1 , אין לכך חשיבות לצורך פסיקת הדין בתיק זה .

   מר אברהם אהרון הגיש את עדותו הראשית בתצהיר  קצר , וכל אשר הוא מעיד בו כי בתאריך האירוע הוא היה בעלים של הרכב המעורב , והוא התיר לתובע 2 שהנו קרוב משפחה שלו להחזיק בו ולעשות שימוש ברכב , כאשר הוא נושא בעלויות הביטוח והטיפולים ברכב .

  מי שנהג ברכב הוא עד התביעה 2 התובע 2 .

 בתצהירו מעיד התובע 2 , בסעיף 6 המתאר את אירוע התאונה הוא מעיד -

" 6- בתאריך 29/7/03 עת נסעתי מכיוון בנימינה לגבעת עדה ( מערב למזרח) הגיח הרכב הפוגע מצומת עמיקם ומשמאל לרכב הפוגע ( מכיוון צפון לדרום ) לא ציית לשלט האט ותן זכות קדימה וחסם דרכי . כתוצאה מכך אירעה התנגשות בין הרכבים , על אף ניסיוני לשבור שמאלה " .

  בחקירתו הנגדית אומר העד -

" בערך 60-80 מטרים מהצומת הוא הגיח לצומת וחסם לי את הנתיב "

 זאת אומרת העד רואה את הנתבע 1 ממרחק של לפחות 60-80 מטר לפני מרכז הצומת כשהנתבע מופיע משמאלו ונכנס לצומת .

  כמו כן העד מאשר כי הפגיעה ברכבו היא בחלק הקדמי הימני ואילו הפגיעה ברכב הנתבע היא בחלק האחורי הימני ..

בהמשך אומר העד -

" התנגשתי בו בצד האחורי . הוא לא עבר את הנתיב שלי הוא נעצר , וברגע שקלטתי אותו חוסם לי את הצומת , דבר ראשון עשיתי בלימת חירום ושברתי את ההגה שמאלה כדי למנוע את התאונה ...."