פסק-דין בתיק א 35447/05

כללי

בפני תביעה לתגמולי ביטוח בשל נזקי רכוש לרכב.

1. התובעת הייתה במועדים הרלוונטיים בעלת רכב מסוג סובארו, שנת ייצור 2000. הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת") מיום  1.6.04 ועד 31.5.05. ביום 1.3.05 נפגע הרכב, בעת שחנה, על ידי רכבו של הנתבע 2, המבוטח על ידי הנתבעת 3,  ונגרמו לו נזקים בחלקו האחורי (להלן: " התאונה הראשונה"). הנזקים לא תוקנו. ביום 1.5.05 ארעה תאונה נוספת עת בנה של התובעת נהג ברכב והרכב נפגע בחלקו הקדמי ובגג (להלן: " התאונה השנייה"). התובענה הוגשה תחילה (ביום 28.6.05) כנגד הנתבעת בלבד  ללא הפרדה בין שתי התאונות וללא אזכור התאונה הראשונה, כאשר מכתב התביעה ניתן היה ללמוד כי כל הנזקים הכלולים בתביעה נגרמו כולם בתאונה השנייה. לאחר  מכן (ביום 13.2.06) הוגש כתב תביעה מתוקן נגד כל הנתבעות ובו הפרדה בין התאונות. לגבי התאונה הראשונה הגיעו ביום 11.1.07 הצדדים להסכמה על פיה תקבל התובעת מהנתבעים 2-3 סכום של 2857 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום האירוע ובתוספת שכ"ט עו"ד. לגבי התאונה השנייה - לא הושגה הסכמה בין הצדדים. לאור כך נשמעו ראיות בתיק. מטעם התובעת נשמעו עדות התובעת; עדות מר ראובן משה - שמאי מטעמה ועדות מר ביטון יצחק - עובד סוכנות הביטוח קגן יעקב. מטעם הנתבעת נשמעו עדויות מר כחלון יוסי - בעל מוסך ומר גבי גלעד - שמאי מטעם הנתבעת.

2. נציין כי לכל צד טענות  בהתייחס להתנהגות ותום ליבו של האחר. כבר בשלב זה יש לציין כי התנהגות שני הצדדים נגועה הייתה במספר פגמים, כאשר לפגמים אלו התווספו אי הבנות  וליקויי תקשורת, הן בין הצדדים עצמם והן בין שלוחי הצדדים.  לולא כך, ניתן היה  לסיים הסכסוך, שלא היה סבוך כלל ועיקר, מיד לאחר לידתו,  ללא צורך לנהל תיק זה ובודאי לא באופן בו נוהל.

3. נסקור, אם כן, את השתלשלות העניינים הנלמדת מהראיות בהתייחס למה שארע לאחר התאונה השנייה. הסקירה תבוסס בעיקרה על המסמכים שהוצגו ועל העובדות המוסכמות. לאחר מכן נסקור את גרסאות הצדדים וטענותיהם.

העובדות

4. לאחר התאונה, באותו היום, 1.5.05, נגרר הרכב באמצעות שירותי גרר של הנתבעת ולאחר תאום עם מר ביטון  למוסך א.א.ל ביהוד, מוסך הסדר של הנתבעת. למחרת, יום 2.5.05, נבדק הרכב על ידי שמאי מטעם הנתבעת, מר גבי גלעד ממשרד כחלון שמאות רכב בע"מ.  במעמד הבדיקה במוסך נכח גם בנה של התובעת, אשר כפי הנראה גם היה מעורב באותה עת בטיפול בתביעה, אך לא הובא לעדות. 

5. ביום 29.5.05 ניתנה חוות דעת השמאי מר גלעד באשר לגובה הנזק. בהתאם לחוות הדעת גובה הנזק עמד על 15,968 ש"ח ללא מע"מ ועל  18,682 ש"ח כולל מע"מ. במסגרת חוות הדעת חושב גם אחוז הנזק הגולמי, בהתייחס לערך רכב של 57,500 ש"ח ונקבע כי מדובר ב - 32% נזק גולמי. במסגרת חוות הדעת נרשמו מספר הערות ובהן: " לאור נזקים לא ברורים הופעלה חקירה אשר תוצאותיה עולות בקנה אחד עם הספקות.  יש להמשיך את הטפול בתוצאות החקירה". 

6. אין חולק כי מהמועד  בו בדק מר גלעד את הרכב, ראשית מאי 2005, ולאורך תקופה של מספר שבועות לאחר מכן, נוהל משא ומתן בין התובעת, כאשר הטיפול העיקרי מטעמה היה באמצעות מר ביטון, תוך מעורבות בנה, ובין מר גלעד בשם הנתבעת, כאשר לטענת מר ביטון גם מנהל  משרד  השמאות עצמו, מר כחלון, היה מעורב.  טיב המשא ומתן היה מתן פיצוי בגין ערך הרכב ללא תיקונו והעברת הרכב לידי הנתבעת. עוד אין חולק כי במהלך תקופה זו, במועד לא ידוע ולא מתועד, ובהמשך למשא ומתן למתן פיצוי ללא תיקון, אף נגרר הרכב על ידי הנתבעת והועבר למגרש "אורדן", המשמש לאחסון רכבים  של הנתבעת העוברים לבעלותה ואינם מתוקנים על ידי המבוטח.  עוד עולה מהראיות כי במהלך התקופה שלאחר התאונה נוהלה חקירה בדבר אמינות התביעה עד שבסופו של דבר החליטה הנתבעת להכיר בחבותה לארוע.

 על המשא ומתן שנוהל  ניתן ללמוד ממספר מסמכים שהוצגו. 

7. הראשון,  מסמך הנושא תאריך 9.6.05 (ת/4, ת/10). מדובר במכתב מודפס הרשום בשם התובעת (היא אינה חתומה עליו) המופנה ל"עמוס כחלון משרד שמאים". נרשם בו כך: " בהתאם לסיכום עם סוכן הביטוח שלי איציק ממשרד יעקב כגן הריני מאשרת קבלת הצעת פיצוי ע"ס 46,000 ש"ח נטו לתשלום לאחר כל הניכויים".

8. המסמך השני בסדר הכרונולוגי הוא שיק ע"ס 12,788 ש"ח הנושא תאריך 15.6.05 משוך מחשבון הנתבעת לפקודת התובעת. בגב השיק נוסח קבלה וויתור עליו אמורה הייתה התובעת לחתום על פיו " תמורת הסכום הנ"ל הנני מוותרת בזה לחלוטין באופן סופי ומוחלט על כל דרישה ותביעה מכל מין וסוג שהוא בקשר לתביעתי נשוא שיק זה". לא הוצג כל מכתב נלווה לשיק זה.

9. המסמך השלישי, מיום 17.6.05, הוא  מסמך נוסף שנכתב על ידי מר גלעד וכותרתו: " תוספת לחוות דעת". במסמך זה, המופנה לנתבעת,  נרשם כך: " במילואים לדיווחנו אליכם אודות הרכב מיום 31.5.05 ולאחר סיכום עם הסוכן  והמבוטחת שביקשה לא לתקן את רכבה ולקבל פיצוי כספי להלן חישוב ערך הרכב לפיצוי". בהמשך נערך תחשיב הכולל את ערך הרכב לפי מחירון בניכוי הפחתות בגין ק"מ גבוה, ירידת ערך מתאונה מיום 12.3.05 (כך במקור) וירידת ערך מתאונה מיום 20.4.01. בהתאם לחוות דעת זו ערך הרכב לפיצוי לאחר ההפחתות עמד על 39,329 ש"ח.

10. ובאשר להתרחשויות לאחר מכן. אין חולק  כי ביום 21.6.05  נגרר הרכב ממגרש "אורדן" למוסכי שירות כפר סבא, מוסך בבעלות מר יוסי כחלון, אשר העבירו עמו לאחר מכן למוסך בפ"ת. הטיפול בגרירה נעשה על ידי נציג הסוכן, מר ביטון, שפעל מטועם התובעת ובתאום עמה, והתובעת אף נשאה בהוצאות גרירה בסך 351 ש"ח.

11. למחרת, ביום 22.6.05, הגיע שמאי מטעם התובעת, מר ראובן משה, לבדוק את הרכב במקום מושבו החדש.

12. ביום 27.6.05 הוגש השיק ע"ס 12,788 ש"ח האמור לפרעון תוך מחיקת נוסח הקבלה והויתור על גבו.

13. ביום 28.6.05 הוגש כתב התביעה המקורי בתיק.

14. ביום 7.7.05 הוגש השיק לבצוע בהוצאה לפועל על ידי באי כוחה של התובעת. במסגרת הליכי הוצאה לפועל שילמה הנתבעת סכום של 18,089 ש"ח.

15. ביום 10.7.05 ניתנה חוות דעתו של מר ראובן משה. במסגרת חוות הדעת נסקרו הנזקים בשלושה מוקדים: אחורי, חזית ומכסה מטען (העדר ספויילר). בהתייחס למוקד האחורי (הקשור לתאונה הראשונה) הוערך הנזק ב- 3342 ש"ח. בהתייחס למוקד החזית (התאונה השנייה) הוערך הנזק בסך 27,478 ש"ח. בהתייחס למוקד תא המטען (ספויילר) הוערך הנזק בסך 5265 ש"ח, כל הסכומים כוללים מע"מ. מר משה ערך חישוב של אחוז הנזק הגולמי בשלושת המוקדים מערך הרכב ומצא כי מדובר בנזק של  62% ולכן באבדן גמור. הוא הורה על הפקדת רישיונות הרכב במשרד הרישוי וציין כי שרידי הרכב הושארו ברשות הבעלים לצורך פירוק.