מבוא
1. בפניי תביעה שעילתה ליקויי בנייה בבית שרכשו התובעים מאת הנתבעות. סכום התביעה בעת הגשתה עמד על סך של 284,481 ש"ח, אך התובעים בסיכומיהם עותרים לתשלום פיצויים בסכום נמוך יותר.
הנתבעות, שהן חברות יזמיות, הגישו הודעה לצד שלישי נגד מוטי אמסילי (1991) בע"מ, בהיותה החברה הקבלנית שביצעה בפועל את הבניה עבור הנתבעות (הצד השלישי ייקרא להלן: "הקבלן").
הקבלן הגיש הודעה לצד רביעי נגד התובעים, בגדרה דרש מהתובעים תשלום בסך 55,640 ש"ח בגין עבודות בנייה שביצע עבור התובעים ותמורתן לא שולמה.
2. ביום 26.10.2001 נחתם חוזה בין התובעים לבין הנתבעות, לפיו רכשו התובעים מהנתבעות בית בן חמישה חדרים בפרוייקט "אחוזת נילי" בגדרה (להלן: "הדירה"). עוד בטרם מסירת החזקה בדירה נתגלו בה ליקויים שונים. ביום 5.8.2002 נמסרה לתובעים החזקה בדירה. לאחר מכן נתגלו בדירה ליקויים נוספים, לרבות ליקויי רטיבות. נסיונות תיקון שבוצעו לאורך זמן לא צלחו.
3. התובעים שכרו את שרותיו של המומחה אליעזר גוכמן, אשר ביקר בדירה וערך חוות דעת המתארת את הליקויים בדירה ואת עלות תיקונם. לפי חוות הדעת מיום 16.9.2003 עלות התיקונים מסתכמת בסכום של 168,996 ש"ח, כולל מע"מ, לפי עלות לקבלן ראשי.
לאחר הגשת התביעה, ביקר בדירה מומחה מטעם הקבלן, המהנדס מיכאל קרבצ'יק. בחוות דעתו מיום 25.10.2004 העריך המומחה קרבצ'יק את עלות התיקונים בדירה בסכום של 1,830 ש"ח בתוספת מע"מ.
בית המשפט מינה כמומחית מטעמו את המהנדסת עפרה גלבוע. לפי חוות דעתה מיום 15.11.2004, העריכה המהנדסת גלבוע את עלות תיקון הליקויים בסכום של 11,550 ש"ח בתוספת מע"מ, לפי עלות לדייר, כולל פיקוח הנדסי. בנוסף המליצה המהנדסת גלבוע על פיצוי בסך 2,600 ש"ח בגין ליקויים שלא ניתן או לא מומלץ לתקנם.
האם הנתבעות חבות בגין ליקויי בנייה
4. טענת ההגנה המרכזית של הנתבעות היא שאין להטיל עליהן חבות כלשהי בגין ליקויי הבניה בדירה, אלא האחריות כולה מוטלת על הקבלן. טעמו של דבר הוא שהן מסרו את ביצוע הבניה לקבלן, על פי חוזה קבלנות שנכרת בינן לבין הקבלן. בנוסף, בקשר לקומה השלישית בדירה הזמינו התובעים מהנתבעות בנייה של מעטפת בלבד; את בניית גוף הקומה השלישית מסרו התובעים לידיו של הקבלן, שלא באמצעות הנתבעות, ולכן האחריות לליקויים בקומה השלישית היא על פי החוזה הישיר שבין התובעים לקבלן, שהנתבעות אינן צד לו.
5. אין בידי לקבל את הטענה כאילו הנתבעות פטורות מאחריות לליקויי בניה רק משום שהביצוע בפועל נמסר לקבלן. אחריותן של הנתבעות כלפי התובעים היא על פי חוק המכר (דירות) התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק המכר"), ואחריות חוזית זו עומדת בעינה גם אם הבניה בפועל נמסרה על ידי הנתבעות לידיו של הקבלן.
הנתבעות טוענות כי לפי הסכמי הקבלנות בינן לבין הקבלן, האחריות בגין ליקויי בניה מוטלת על הקבלן לבדו, אלא שטענה זו יפה במישור היחסים שבין הנתבעות לקבלן, ואין בכוחה לגרוע מאחריותן של הנתבעות כלפי התובעים לפי חוק המכר, בהיותה אחריות קוגנטית, שלא ניתן להתנות עליה.
6. באשר לטענה לפיה בניית גוף הקומה השלישית, מלבד שלב המעטפת, נעשתה בהתקשרות ישירה שבין התובעים לקבלן, הרי שגם אם כך הוא הדבר, שומה היה על הנתבעות לטרוח ולהראות אילו מבין הנזקים הנזכרים בחוות הדעת של המומחית גלבוע מתייחסים באופן פרטני לקומה השלישית. הנתבעות לא עשו כן. מתוך חוות הדעת עצמה לא ניתן לייחס נזקים מסויימים לקומה השלישית. על כן, גם טענה זו של הנתבעות אינה יכולה להתקבל.
ליקויי הבנייה
7. מטבע הדברים, נקודת הבסיס לצורך בדיקת קיומם של ליקויי בנייה ועלות תיקונם היא חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. על כן, בטרם נבחן את ממצאיה של המומחית גלבוע, נזכיר את כלל היסוד, ולפיו:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בההעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן." (ע"א 293/88
חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רביתק-על 90(2), 532 ,עמ' 533).
הדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בסכסוך שעניינו ליקויי בניה. על כן, נקבע כי:
"למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים." (ע"א 2934/94
סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח' ו-3 אח'.תק-על 96(2), 481 ,עמ' 482).
ואכן, הקו המנחה את בית המשפט בדרך כלל בבואו לקבוע את עלות תיקון הליקויים הוא אימוץ חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בהיותו מומחה בלתי תלוי ואובייקטיבי. עם זאת, שומה על בית המשפט לבחון האם ממצאיו וקביעותיו של המומחה עולים בקנה אחד עם המצב המשפטי הקיים, והאם המומחה לא נתפס לכלל טעות משפטית בבואו לקבוע קיומו או אי קיומו של ליקוי. המומחה הוא יועצו המקצועי של בית המשפט, אך לבית המשפט נתונה "המילה האחרונה" בכל ענין בו הוא נדרש להכריע. כפי שנאמר בע"פ (תל-אביב-יפו) 71565/00
עזריאל לוין נ' מדינת ישראל. תק-מח 2002(3), 5972 ,עמ' 5994: