פסק-דין בתיק א 3428/03

1.         התובע הינו הבעלים של משאית מסוג וולבו שנת ייצור 1995 מס' רישוי 4385900 (להלן: " המשאית"), אשר הייתה מבוטחת בביטוח "מקיף" אצל הנתבעת בפוליסה מס' 55000056/02 לתקופה שמיום 4.1.2002 ועד ליום 31.12.2003.

2.         המחלוקת שבין הצדדים בעניין הנזקים שנגרמו למשאית בתאונה, שהתרחשה ביום 24.5.2002, נסתיימה במתן פסק דין חלקי [מיום 23.11.2004]. מכאן, שפסק דין זה מתייחס אך ורק לאירוע הגניבה מיום 20.6.02.

3.         התובע טוען בתביעתו, כי ביום 20.6.02 בשעות הבוקר, גילה להפתעתו כי המשאית, אשר חנתה לילה קודם בחצר ביתו, נעלמה.

            לאחר שנכשלו ניסיונותיו של התובע, לאתר את המשאים בסביבה הקרובה למקום מגוריו, הוא ניגש לתחנת המשטרה והודיע על הגניבה, אך מאחר והם היו עסוקים הוא התבקש לשוב מאוחר יותר ואכן כך עשה, ובשעה 8:15 בקירוב שב לתחנת המשטרה והגיש תלונה.

            התובע טוען כי הודיע גם למוקד " סקיילוק" על אירוע הגניבה.

            התובע מדגיש, כי שיתף פעולה עם הנתבעת באופן מלא, ככל שהדבר אפשרי ומתחייב על פי הפוליסה, אולם חרף פניותיו החוזרות ונשנות בחרה הנתבעת להתעלם מדרישותיו, באופן מוחלט ואף לא טרחה להשיב לפניותיו - לטוב או לרע.

4.         התובע העמיד את תביעתו על הסך של 200,000 ש"ח, לאחר ניכוי 10,000 ש"ח בגין ירידת ערך שנגרמה עקב התאונה מיום 24.5.02.

5.         הנתבעת העלתה בכתב הגנתה שלל טענות, כאשר המרכזיות שבהן מפורטות להלן:

א.         ממצאי חקירה שנערכו ע"י הנתבעת מצביעים על "ריח חריף" של קנוניה העולה מצידו של התובע לשם הוצאת כספים מהנתבעת ועולה חשש ממשי כי לתובע יד באירוע הגניבה.

ב.         התובע לא שיתף פעולה בצורה מלאה עם הנתבעת, מסר גרסאות לא נכונות ביחס לאירוע הגניבה - תוך שהוא מכשיל בכך את הנתבעת בבירור חבותה.

ג.          גם אם ארעה גניבה, היא ארעה בשעה שבמשאית לא הותקנו והופעלו אמצעי מיגון תקינים, כנדרש בפוליסה.

ד.         התובע לא הוכיח את נזקיו, בהעדר ראיה לשווי המשאית במועד אירוע הגניבה.

בכתב הסיכומים מטעם הנתבעת צמצמה הנתבעת את טענותיה לשני עניינים מרכזיים:

            האחד -  כי התובע לא עמד בנטל להוכחת תביעתו מכיוון שהוא לא הוכיח את עצם האירוע, את קרות מקרה הביטוח (היסוד החיובי) וכן את היסוד השלילי  - שהוא לא היה מעורב בגניבה, ואילו מנגד, כי הנתבעת הביאה ראיות לביהמ"ש, אשר תומכות בטענה, כי אירוע הגניבה היה בידיעתו ו/או בהסכמתו ו/או במעורבותו של התובע. הנתבעת מבססת את טענותיה, תוך העלאת טענה בדבר הימצאותן של סתירות בעדות התובע ולשיטתה  גרסתו של התובע בלתי אמינה ובלתי הגיונית.

            השני - כי בכל מקרה התובע לא עמד בנטל להוכחת שווי נזקיו.

6.         לציין כי בשאלת המיגון טענה הנתבעת כי לא תוכל לטעון עד שלא תוכרע בקשת רשות הערעור שהגישה כנגד החלטתי שלא להתיר לה להזמין את סוקר המיגון, ולפיכך שומרת היא על זכותה להוסיף ולטעון לכשתתקבל טענתה.

            נראה כי מאז שנדחתה בקשת רשות הערעור, עוד ביום 20.9.2006, לא טרחה הנתבעת לבקש להשלים את טיעוניה בעניין זה, ובכתב הסיכומים מטעמה נתבקש ביהמ"ש שלא לדון בסוגיית המיגון (ראה סעיף ג' 2 לסיכומי הנתבעת).

שאלת האחריות

7.         לעניין הטענה הראשונה בנוגע לנטל ההוכחה - הגישה המקובלת בפסיקה היא, כי על המבוטח להוכיח בתביעתו כנגד המבטחת את מקרה הביטוח, אשר לפי תנאי הפוליסה מקנה לו עילה לקבלת תגמולי הביטוח. מכיוון שהוכחת גניבה טומנת בחובה גם הוכחה שהרכוש נלקח על ידי אחרים שלא בהסכמת המבוטח - כך הן על פי הגדרת העבירה של גניבה בסעיף 383 של חוק העונשין תשל"ז-1977, והן על פי מובנה של "גניבה" על ידי כל אדם סביר - על המבוטח מוטל הנטל להוכיח זאת על פי מאזן ההסתברות כנדרש בתביעה אזרחית; לא רק את החיוב - את המעשה הנחזה (הגניבה), אלא גם את השלילה - שהמעשה לא נעשה בידיו הוא או בהסכמתו.