תביעת נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "
חוק הפיצויים"). המחלוקת בין הצדדים היא לעניין הנזק בלבד.
העובדות הצריכות לעניין והנכות הרפואית
1. התובע, יליד 23.3.64, נשוי + 5, תושב הכפר עין מאהל ליד נצרת עילית נפגע בתאונת דרכים ביום 19.10.2001.
לאחר התאונה הועבר התובע לבית החולים האנגלי בנצרת ומשם לבית החולים רמב"ם שם נתגלו מספר שברים בחוליות ע"ש צווארי וצווארו קובע במתקן לייצוב הצוואר. ביום 29.10.2002 הועבר התובע לשיקום בבית לוינשטיין עד ליום 15.5.2003. בהמשך, אושפז התובע מעת לעת למספר ימים בבית לוינשטיין לצורך הערכה תקופתית.
כתוצאה מהתאונה, התובע מוגדר כטטרפרזיס, הוא מסוגל להלך בעזרת קביים למרחקים קצרים-פונקציונליים, אך למעשה הוא רתוק לכיסא גלגלים רוב שעות היום ונזקק לצנתור שלפוחית השתן. התובע הוכר במל"ל כנכה בשיעור של 84% וכזכאי לקצבת ניידות וקצבת שר"ם.
2. ד"ר פולמן, שהתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו כי התובע סובל מחולשה משמעותית בגפיים העליונות, חולשה קלה ברגלים וספזם בארבע הגפיים. מאפיני הפגיעה בהדמיה ובבדיקה קלינית, מעידים על שיתוק חלקי על רקע חוסר יציבות בחוליות צוואר, כאשר הופעת הספסטיות מקשה על ניצול תפקודי של השיפור הנוירולוגי.
בחוות הדעת ציין ד"ר פולמן כי התובע סיפר על התדרדרות שחלה בתפקודו עקב החמרת הספזם וכי הוא נוטל מגוון רחב של תרופות משככות כאבים ונוגדות ספזם.
ד"ר פולמן העמיד נכותו הצמיתה של התובע על 60% לפי סעיף 29(א)(3) בגין שיתוק מוטורי חלקי ללא פחת תחושתי ו - 50% בגין אי שליטה על מתן שתן המצריך שימוש מתמיד במכשירים, תוך המלצה לקבלת חוו"ד אורולוגית.
3. ד"ר אברבנאל, שהתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורולוגי, כתב בחוות דעתו כי התובע הגיע עם אחיו שסייע בהעברתו מכיסא הגלגלים למיטה. בבדיקה מצא שיתוק מוחלט של הגפים התחתונות עם התכווצויות קלוניות לא רצוניות שנדרש זמן להרגיען, וחולשה בגפיים העליונות. עור איבר המין לח ומתאים לעור שנמצא זמן רב במגע עם שתן. בוות דעתו קבע ד"ר אברבנאל כי כאשר אין יותר סימנים לשיפור נוירולוגי, כמו במקרה של התובע, ניתן לקבוע כי מצבו של התובע מבחינת תפקוד שלפוחית השתן הוא סופי. התובע סובל מדליפת שתן המחייבת שימוש במאסף שתן וצינתור השלפוחית מספר פעמים ביום לשם ניקוזה המלא. המומחה ציין כי התובע לא מקבל טיפול תרופתי שעשוי לשפר את מצב דליפת שתן.
המומחה העמיד נכותו המיתה של התובע על שיעור של 50% לפי סעיף 23(2)(א)(IV) לתקנות המל"ל. בנוסף, ובשל הפרעה ביכולת הזיקפה, קבע ד"ר אברבנאל כי לתובע נכות של 30%, אך בשל גילו בעת התאונה ומאחר שהתובע היה מעשן כבד לפני התאונה (7 חפיסות סיגריות ליום) ייחס לתאונה רק שליש מהנכות בגין בעיית הזקפה - 10% לפי סעיף 24(5) או 24(ב). זאת, למרות היעדר תלונות או אינדקציות לבעיות זקפה טרם התאונה.
4. ד"ר עצמון צור, שהתמנה כמומחה בתחום השיקומי, קבע בחוות דעתו כי התובע סובל מחולשה בארבע הגפיים, הוא תלוי בזולת וזקוק להשגחה וליווי. ד"ר צור העמיד נכותו של התובע על 80% לפי סעיף 29(3)(ב) לתקנות המל"ל (בכך סטה מחוות דעתו של ד"ר פולמן, וכידוע, חוות דעתו של המומחה הרפואי בשטח הספציפי היא המחייבת לצורך קביעת אחוזי הנכות). בחוות דעתו ציין ד"ר צור כי כי חלה נסיגה ביכולותיו של התובע בהשוואה לאלו שתוארו במועד שחרורו מבית לוינשטיין.
הערה מקדמית
5. הצדדים מיצו את ההליך עד תום. בנוסף לחוות דעת המומחים הרפואיים, כל צד הגיש חוות דעת בנושא ניידות, אביזרים לנכים והתאמת דיור, המומחים נחקרו בפרטנות על כל תג ותג, ולבסוף הגישו הצדדים סיכומיהם (סיכומי התובע משתרעים על 123 עמודים בצירוף נספחים רבים, וסיכומי הנתבעת "צנועים" יותר ומשתרעים על 48 עמודים).
תיקים מעין אלו נדונים מעשה של יום ביומו בבית המשפט, ואיני משוכנע כי היה צורך בכל אלו. מכל מקום, אין בדעתי להיגרר אחר הצדדים, ואנסה להתמקד בנקודות ובראשי הנזק שיש להם השלכה של ממש על גובה הפיצוי.
על מגבלות התובע בתפקוד היום-יומי
6. המחלוקת בין הצדדים לגבי תפקודו של התובע בחיי היום-יום, מקורה בפער בין האמור במסמכי השחרור מבי"ח לוינשטיין, לבין מצבו הנטען של התובע כיום, וכפי שנמצא על ידי ד"ר עצמון צור, המומחה השיקומי.
התובע שוחרר מבית חולים לוינשטיין ביום 15.5.2003 וכך נאמר במסמך המסכם:
"הוא עצמאי בביצוע מעברים, מסוגל להתהלך בעזרת קביים קנדיות למרחקים פונקציונלים ורק בשעות הבוקר, הוא נאלץ להסתייע בהליכון-רולטור. בגין עליית טונוס השרירים בגפיים התחתונות, הוא משתמש במדרגות בתמיכה במעקה ובהשגחה, עצמאי באכילת מזון חתוך, עצמאי בפעולות טיפוח, מסוגל ללבוש חולצות רחבות, עצמאי בהלבשת המכנסיים ובנעילת נעליים מותאמות ללא שרוכים, אך זקוק לעזרה ברכיסה, בשריכה ובגריבה, זקוק לעזרת הזולת בפעולות נוספות כמו פתיחת מיכלים, צנתור שלפוחית השתן (3 פעמים ביום) והחדרת נר לפי הטבעת לצורך הסדרת היציאות, מסוגל לאחוז חפצים קטנים בידו הימנית בסיוע מנגנון יד אוטומטי ואף לכתוב באמצעותה, אולם עושה זאת באיטיות ובאותיות גדולות, מסוגל לאחוז חפצים בגודל בינוני גם בידו השמאלית וגם כאן, הוא מסתייע במנגנון יד אוטומטי"..
כארבע שנים לאחר מכן, התובע אושפז בבית לוינשטיין ביום 4.3.2007 ליממה אחת, לצורך הערכה תקופתית כמקובל לנפגעי חוט שדרה. בתעודת סיכום המחלה נכתב :