התביעה שבפני הוגשה בסדר דין מהיר ועל כן, כמצוות
תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי. אציין עוד, כי הצדדים הגישו סיכומיהם ולתובעת היתה זכות להגיש סיכומי תשובה, אך מאחר שהמתנתי אף מעבר לפרק הזמן שקצבתי, ואלה לא הוגשו - נראה שהתובעת ויתרה על זכותה זו.
הרקע
1. התובעת בתיק זה,
קל אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ (להלן -
התובעת), הינה בעלת כלי רכב מסוג סובארו אימפרזה. כלי הרכב, בו נהגה הגב' פנינה אנזה, היה מעורב בתאונת דרכים ביום 12.11.04, בשעה 2:30 לערך, בצומת פל-ים. תאונת הדרכים התרחשה כאשר
הנתבעת 3, הגב'
אורית לבנת ויסמן (להלן -
ויסמן) התנגשה עם רכבה, מסוג ג'יפ, ברכב התובעת, מאחור, עת עמד רכב התובעת בצומת מרומזר. טרם הפגיעה, סטתה ויסמן מנתיבה, ו
הנתבע 2,
מר אלי שניידר (להלן -
שניידר), עקף אותה מימין ופגע עם רכבו ברכבה, והדף אותה על רכב התובעת.
הנתבעת 1, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן -
כלל), ביטחה הן את הרכב של ויסמן והן את הרכב של שניידר.
2. בגין תאונה זו הוגש כתב אישום כנגד שניידר והוא הורשע, על פי הודאתו, בנהיגה בקלות ראש, בהתנהגות הגורמת נזק לאדם ולרכוש, בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בסירוב למסור דגימת דם לבדיקת רמת אלכהול ובעקיפת רכב מימין.
3. בדיון שהתקיים בפני ביום 22.3.06 הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסכמה דיונית, לפיה יוגש לי תיק המשטרה הנוגע לחקירת תאונה זו, יוגש כתב האישום נגד שניידר, יוגשו הכרעת הדין וגזר הדין וכל חומר רלוונטי אחר מתוך תיק בית המשפט, ותתייתר שמיעת ראיות בפני. עוד הסכימו, כי פסק הדין ינתן על בסיס כל החומר הנ"ל וסיכומי הצדדים.
המחלוקת
4. עם הגשת סיכומי הצדדים, מתברר כי אין עוד מחלוקת של ממש בין הצדדים, לגבי כך ששניידר אחראי לתאונה. התובעת בסיכומיה ביקשה לדחות את התביעה כנגד ויסמן, ללא צו להוצאות, ויסמן וכלל כמובן הסכימו לדחיה. שניידר טען, כי הוא לא הספיק להשלים את בלימת הרכב ופגע ברכבה של ויסמן, בגלל שויסמן סטתה לנתיב הימני לפתע, לפני הצומת.
5. עיקר המחלוקת נסבה סביב השאלה, אם כלל צריכה לתת כיסוי ביטוחי לשניידר בגין הנזקים שנגרמו באחריותו לרכב התובעת בתאונה זו. השאלה מתעוררת עקב כך, שלטענת כלל - לא זו בלבד ששניידר נהג ברכב כאשר הוא בגילופין, אלא שהתאונה נגרמה על ידו בזדון. בנסיבות אלה, טוענת כלל, לא ינתן לשניידר כיסוי ביטוחי, הן משום שמדובר בגרימת נזק בזדון והן מאחר שאין כאן "מקרה ביטוח", שכן לא מדובר בהתנגשות
מקרית, אלא בתוצאה
ודאית של התנהגותו של שניידר. לחילופין נטענת טענה של "אשם תורם חוזי" מצד שניידר, שנתבע על ידי כלל בהודעת צד ג.
6. הרקע לטענות בנושא הזדון וההתנגשות הודאית, הינו העובדה, שלפני התאונה בילה שניידר ב"פאב" בקיסריה, ובאותו מקום בילו גם ויסמן ושתי חברות נוספות. כלל טוענת, כי שניידר ערך "מרדף" בעקבות ויסמן וחברותיה, לאחר שניסה "לפלרטט" עם אחת מהן בתום הבילוי ולאחר שהתעורר ויכוח ביניהם. ויסמן העידה במשטרה, כי לאחר הויכוח נכנסו היא וחברותיה לג'יפ, ואז החל שניידר לנסוע אחריהן, לחסום אותן ולעקוף אותן, ובשלב מסוים - אף שבר בידו את המראה הימנית ברכבה של ויסמן. שניידר העיד במשטרה, כי ברכבו מותקנת סירנה ומותקן אור כחול. זאת, לאחר שרצה להתקבל למשטרה ולא קיבלו אותו. גרסתו להתנהגותו הפרועה על הכביש השתנתה מספר פעמים: הוא חסם את הג'יפ כי הוא נדלק על הבחורות; הוא רצה לגרום לג'יפ להאט את מהירות נסיעתו; הוא היה נהג מירוצים; הוא רצה לעצור את הג'יפ ולשאול את הנהגת מה היא עושה על הכביש, ניסה לעצרה, אך היא לא עצרה אלא עקפה אותו והבנות באוטו צעקו. אז הרים את ידו ופגע במראה; הוא היה עייף ושתה מספר בירות.
7. לטענת כלל, ההתנהגות האמורה מהווה גרימה לנזק בזדון, ועל כן פטורה כלל ממתן כיסוי ביטוחי, בהתאם לסעיף פטור בפוליסה. על הזדון של שניידר ניתן ללמוד הן מההתנהגות שגרמה לתאונה, הן מסירובו ליתן דגימת דם והן מהתנהגותו של שניידר ודבריו לאחר התאונה, כפי שנרשמו בדוח הפעולה של השוטר ובמזכר של בוחן התנועה. כל אלה - טוענת כלל - מתיישבים יותר עם מגמה רגשית של זדון ממש - השתוללות המכוונת לגרימת נזק, מאשר עם אדישות, עצימת עיניים ו/או שוויון נפש.
8. לטענת התובעת ולטענת שניידר, אין ספק ששניידר נהג בגילופין, אך בכך בלבד אין כדי להביא להסרת הכיסוי הביטוחי, ואין ראיה ליותר מכך. לטענתם, אין כל ראיה לכך ששניידר נהג כפי שנהג כדי לגרום בזדון לנזק, בודאי לא לרכב התובעת.
9. לטענת התובעת, ברור כי כל התנהגותו של שניידר נועדה לנסות לתקשר עם ויסמן וחברותיה, ולגרום להן לעצור, אך אין כל ראיה לכך, שרצה לפגוע בג'יפ או ברכב התובעת. עוד טוענים התובעת ושניידר, שגרסת שניידר הינה שלא הצליח לבלום בשל סטייתה הפתאומית של ויסמן לתוך הנתיב שלו. מכאן ששניידר רצה לבלום ואף ניסה לעשות כן, וודאי שאין ללמוד על כוונה מצידו לפגוע בג'יפ. יתר על כן - אילו היו ראיות להתנהגות זדונית של שניידר, היה כתב האישום כנגדו משקף זאת, אך הוא לא הואשם בגרם נזק לרכוש בזדון.
10. לענין טענת האשם התורם החוזי, טוען שניידר, כי אם בכלל - מקומה של טענה זו במישור היחסים בינו לבין מבטחתו, כאשר עסקינן בנזקיו הוא, ולא בנזקי צד ג, כבמקרה שלפנינו. מכל מקום, לא הוכחה טענת הזדון ואם הטענה מתייחסת לענין הנהיגה בגילופין, דינה להדחות כפי שנקבע לא אחת בפסיקה.
11. בנוסף, הן התובעת והן שניידר התייחסו לענין נוסף:
כלל, המבטחת כאמור את שניידר, שילמה לו את מלוא הנזקים שנגרמו לרכב שלו עצמו, כתוצאה מהתאונה דנן. היא שילמה לו ביום 16.1.05 סך של 52,633 ש"ח, בגין הנזקים ובגין גרירת הרכב, כעולה מה"הודעה על תשלום" שצורפה כנספח לסיכומי שניידר, וזאת - מבלי לטעון לחלותו של סעיף הפטור. התובעת אף ציינה ענין זה במודגש, בהודעתה על הגשת סיכומיה, וכן בגוף הסיכומים. כלל, מצידה, שהגישה סיכומיה
לאחר התובעת, טענה בתגובה, ששילמה לשניידר מתוך טעות, שכן בעת התשלום לא היה בידיה המידע המצוי בתיק המשטרה, והיא מתעתדת להגיש תביעה להשבת תגמולי הביטוח משניידר, אם תזכה בהליך בתיק זה.
דיון והכרעה
עיינתי היטב בתיק המשטרה ובשאר הראיות שהונחו בפני, בסיכומי הצדדים ובפסיקה אליה הפנו, והגעתי למסקנות הבאות:
12. התנהגותו של שניידר על הכביש ראויה לכל גינוי. הוא נהג בקלות ראש, תוך שהוא תחת השפעת משקאות משכרים, בצורה שגרמה לנזקים וסיכנה אותו ואת הנהגים האחרים בסביבתו. בגין זאת הורשע ונגזר דינו בבית משפט לתעבורה. על אף זאת, לא מצאתי כל ראיה לכך שהתכוון לגרום לתאונה או לנזק לרכב התובעת. התנהגותו, והסבריו המפוקפקים במשטרה להתנהגותו, מצביעים על כך שהיה, אכן בגילופין, ועל שיקול דעת לקוי. אך כאמור - ראיה לזדון - לא מצאתי.
13. משכך, עסקינן במקרה של נהיגה בגילופין, ועל מקרים כאלה נכתבו פסקי דין למכביר, כפי שציינו כל הצדדים בסיכומיהם (אם כי כל פסקי הדין המוכרים לי ואלה שהובאו על ידי הצדדים הם של בית משפט השלום, למעט אחד - ע"א 1632/94,
פוגריבצקי ולדימיר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
, דינים מחוזי, כרך כו(7) 548 - שהינו של בית משפט מחוזי) . אין מקום, לפיכך, לקבוע כי כלל פטורה מהכיסוי הביטוחי, בשל העובדה שמבוטחה נהג בגילופין.
14. לענין הטענות החילופיות של כלל - גם בהן לא מצאתי ממש, לאור הממצאים העובדתיים הנ"ל.
15. אוסיף עוד, כי לאחר שכלל לא העלתה את כל הטענות שהעלתה כאן כלפי שניידר, מבוטחה, עצמו, במערכת היחסים
הישירה בינה לבינו, אלא פיצתה אותו על מלוא נזקיו, ספק רב בעיני אם יש מקום לקבלן דווקא כאן, כאשר עסקינן בפיצוי לצד שלישי תמים. ואולם, לאור מסקנותי הפוזיטיביות, אין צורך שאדון בשאלה זו.
סיכום
16. סיכומו של דבר, אני מוצאת ששניידר אחראי לתאונה, ולפיכך התביעה כנגד ויסמן נדחית. אינני עושה צו להוצאות בענין זה, וכלל תישא בהוצאות העדים מטעם ויסמן, כפי שנפסק בדיון.