לפי ס' 79א(א) לחוק בית המשפט
התובעת, עו"ד איריס ברנד, הגישה נגד הנתבע, ערן טילבור, תביעה על סך 6,150 ש"ח בגין יתרת חוב שכ"ט עבור שירותים משפטיים, אשר סוכם בין הצדדים כי יינתנו על ידה לנתבע.
התובעת, מומחית לתחום של דיני משפחה טוענת, בין היתר, כי הנתבע פנה אליה ושכר את שירותיה לצורך הכנת והגשת בקשה להתרת נישואיו בבית המשפט לענייני משפחה. הנתבע הגיע לפגישת ייעוץ דחופה וחתם על הסכם שכ"ט, שלפיו התחייב לשלם 2,000$ + מע"מ עבור השירות המשפטי הנ"ל. הנתבע שילם בו במקום 1,900 ש"ח בכרטיס אשראי ומסר לתובעת ארבעה שיקים על סך 2,050 ש"ח כל אחד בגין יתרת שכר הטרחה. לאחר פגישת הייעוץ, שנמשכה לפחות שעתיים, ועוד באותו הלילה, עבדה התובעת על הבקשה והכנת כתבי בי הדין הצריכים לעניין. להפתעתה, הנתבע התקשר אליה ביום 27.9.06 וביקש לעצור את ההליכים ולקבל את כל כספו בחזרה. התובעת ביקשה להסדיר עמו את תשלום יתרת שכרה, אולם ללא הועיל.
הנתבע טוען, בין היתר, כי החתימה על הסכם שכ"ט הייתה לנוחות בלבד, ועל מנת למנוע הגעתו למשרד התובעת פעם נוספת יחד עם אשתו, אם וכאשר יחליטו בני הזוג לשכור את שירותיה של התובעת. הנתבע נתן אמון בתובעת ואף נתן לה המחאות דחויות, מתוך מטרה שייעשה בהם שימוש, רק אם תושלם כריתת החוזה בין בני הזוג לתובעת. לחילופין, טוען הנתבע, כי הסכם שכ"ט היה חוזה על תנאי, אשר התנאי המתלה בו היה הסכמת אשת הנתבע לייצוג משותף ותנאי זה לא התקיים.
ביום 17.12.07 התקיימה ישיבה מקדמית שבמהלכה שמעתי את עדויות התובעת והנתבע וכן את טענות באי כוח הצדדים. בתום הישיבה, הסכימו הצדדים בהמלצת בית המשפט, כי בית המשפט יפסוק בתיק בדרך של פשרה, על פי סעיף 79א(א)
לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984. בנוסף, הסכימו הצדדים, שפסק הדין לא יכיל את הנימוקים שהביאו את בית המשפט לתוצאה הסופית.
יש לברך את הצדדים על החלטתם לסיום התיק בפסק דין בפשרה, בפרט נוכח ההוצאות הרבות הכרוכות בניהול התיק בדרך הרגילה, אשר במקרה דנן עולות על סכום התביעה. על החלטת צדדים למשפט למסור את ההכרעה לבית המשפט בפסק דין בפשרה ועל המשמעות שנודעת לכך, כבר נאמר בת.א. (ת"א) 726247/06
סלקום ישראל בע"מ נ' בריטניה ישראל מעוף נכסים והשקעות בע"מ (פורסם בנבו), על ידי כב'
השופט מנחם קליין:
"בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.
המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים (ראה
אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).
כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים. יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97
אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99
זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}."
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובשאר המסמכים בתיק, התרשמתי מעדויות הצדדים ומטענות באי כוחם, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע לשלם לתובעת, לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 4,500 ש"ח בתוספת אגרת המשפט, בסך של 277 ש"ח. כל צד ישא בשאר ההוצאות שהיו לו, ככל שהיו.
הסכום שנפסק ישולם לתובעת תוך 21 יום מהמצאת פסק הדין לנתבע. אם הנתבע לא ישלם את הסכום שנפסק במועד, יצטרף לסכום שנפסק שכר טרחת עו"ד בסך של 750 ש"ח + מע"מ, וכל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
כנגד פירעון בפועל של הסכום שנפסק, יהיה רשאי הנתבע לעשות שימוש בכתבי בי הדין שהוכנו על ידי התובעת ואשר הוכנסו לתיק בית המשפט במהלך הדיון.
ניתן היום י' בטבת, תשס"ח (19 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ג.ד.