מבוא
1. בפניי תביעה של תשעה זוגות תובעים אשר רכשו בתים צמודי קרקע מהנתבעת ביישוב גן יבנה במהלך השנים 1995-1996. התביעה הוגשה בגין ליקויי בנייה בבתים וכן בגין איחור במסירת הבתים לתובעים.
2. יצויין כי התיק עבר דרך חתחתים של ממש. התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע; לאחר הגשתה היא הועברה לבית המשפט המחוזי בתל אביב מחמת העדר סמכות מקומית; בית המשפט המחוזי בתל אביב מינה כמומחה מטעמו את שמאי המקרקעין ומהנדס הבנין שמואל רוזנברג ואף שמע את עדותו; מקץ ארבע שנים הועבר התיק להמשך שמיעה בבית משפט השלום בתל אביב לנוכח סכום התביעה המצוי בסמכותו של בית משפט השלום. התוצאה היא שבית המשפט המחוזי הוא ששמע את עדותו של המומחה מטעם בית המשפט, ואילו בית משפט השלום הוא ששמע את עדותם של יתר עדי התביעה.
3. הנתבעת בחרה שלא להגיש תצהירי עדות מטעמה. לדברי בא כוחה, המחלוקת העיקרית לגבי ליקויי הבניה קיבלה ביטוי בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ויתר המחלוקות הן מינוריות ולא הצדיקו הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת.
4. בפתח ישיבת ההוכחות הודיע ב"כ הנתבעת על התנגדותו להסתמכות התובעים בתצהיריהם על חוות דעת המומחים מטעמם, משום שחוות הדעת לא הוגשו כראייה והמומחים מטעם התובעים כלל לא התייצבו לחקירה. בעקבות התנגדות זו הודיע ב"כ התובעים:
"אני מסכים שחוות דעת המומחה היא חוות דעת היחידה בתיק ולכן חוות דעת המומחים האחרים לא יהיו ראיה לאמיתות תוכנם, אלא רק ראיה לכך שהוגשו לצורך שומת ההוצאות." (ע' 4 לפרוטוקול).
לאחר דברים אלה ניתנה החלטה לפיה:
"חוות הדעת היחידה בתיק היא חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ועל כן חוות הדעת האחרות שצורפו לתצהירי התובעים לא יהוו ראיה לאמיתות תוכנם. הוא הדין בייעוץ הנדסי שקיבלו התובעים משום שייעוץ כזה הוא עדות שמיעה ועדות סברה. יחד עם זאת, אין כל מניעה כי העדים יצהירו מבחינה עובדתית מהם הליקויים שראו במו עיניהם בדירה, כלל [צ"ל: ככל] שאין מדובר בענין שבמומחיות. כך למשל במידה ומומחה מטעם בית המשפט קבע כי אין סדקים, הרי שזו שאלה עובדתית ומצהיר הטען [צ"ל: הטוען] שיש סדקים רשאי לעשות כן. הגם שמטבע הדברים תהיה נטיה ליתן משקל רב יותר לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בהיותו מומחה בלתי תלוי וחסר כל אינטרס לתוצאות המשפט." (ע' 5 לפרוטוקול)
5. חרף האמור לעיל, ובניגוד להצהרת ב"כ התובעים וכן בניגוד להחלטתי האמורה, מבקשים התובעים בסיכומיהם להסתמך על חוות דעת המומחים מטעמם. דבר זה פסול מיסודו ויש להתעלם מכל טענה שיסודה בחומר ראיות בלתי קביל.
6. הקו המנחה את בית המשפט בדרך כלל בבואו לקבוע את עלות תיקון הליקויים הוא אימוץ חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בהיותו מומחה בלתי תלוי ואובייקטיבי. עם זאת, שומה על בית המשפט לבחון האם ממצאיו וקביעותיו של המומחה עולות בקנה אחד עם המצב המשפטי הקיים, והאם המומחה לא נתפס לכלל טעות משפטית בבואו לקבוע קיומו או אי קיומו של ליקוי. המומחה הוא יועצו המקצועי של בית המשפט, אך לבית המשפט נתונה "המילה האחרונה" בכל ענין בו הוא נדרש להכריע. כפי שנאמר בע"פ (תל-אביב-יפו) 71565/00
לוין נ' מדינת ישראל תק-מח 2002(3), 5972 ,עמ' 5994:
"
אין בכך כדי לומר שבית משפט חייב לקבל מסקנות של חוות דעת מומחה בהעדר חוות דעת מומחה נגדית. המילה האחרונה תמיד שמורה לבית המשפט, וחוות דעת של מומחה יכולה "לקרוס" (מילה טעונה בדיון זה) או להתברר כבעלת משקל מועט וכדומה, גם ללא חוות דעת נגדית."
7. דא עקא, גם אם ניתן להעביר את החלטתו של מומחה בית המשפט במבחן הביקורת, הרי שלנוכח העובדה כי חוות דעתם של המומחים מטעם התובעים אינם חלק מחומר הראיות בתיק, הרי שאין בפניי כל תשתית ראייתית חלופית המאפשרת לקבוע פיצוי גבוה יותר מזה שהעריך המומחה מטעם בית המשפט.
על כן, אין באפשרותי לקבל את טענת התובעים לפיה המומחה תימחר את הליקויים שמצא באופן נמוך יתר על המידה. גם אם נצא מתוך הנחה כי אכן כך הוא הדבר, אין לבית המשפט את הכלים לשערך את העלות שקבע המומחה. עסקינן בענינים שבמומחיות ולא בענינים של ידיעה שיפוטית. אין גם כל הצדקה להפעלת אומדנא דדיינא, משום שעסקינן בנתונים בני הוכחה, לו היו התובעים מגישים כראייה את חוות דעת המומחים מטעמם ולו היו מומחים אלה טורחים להתייצב לחקירה נגדית.
8. כך למשל, התובעים מלינים בסיכומיהם על כך שהמומחה קבע פיצוי נמוך מדי לטעמם בגין ליקויי סדיקה, למרות שהנתבעת לא הציגה בפניו חומר ומידע אותם ביקש לקבל על מנת שיוכל להתחקות אחר גורמי הסדיקה. בעקבות כך, המומחה לא יכול היה לומר בוודאות כי תיקון הסדקים אכן יפתור באופן סופי את הבעייה ותופעת הסדיקה לא תחזור על עצמה. עם זאת, המומחה כלל בחוות דעתו תוספת פיצוי לכל תובע בגין החשש שמא הסדקים יחזרו בעתיד. אין מקום לבוא בטרוניה אל המומחה בענין זה. המומחה ביקש אך לא קיבל את החומר שדרש מהנתבעת, ובנסיבות הענין נאלץ לבצע הערכה לפי מיטב שיפוטו. לו ביקשו התובעים לחלוק על גובה תוספת הפיצוי, צריכים היו להגיש כראייה את חוות דעתם של המומחים מטעמם, דבר שלא עשו. אין הם יכולים כעת, בשלב הסיכומים, להזמין את בית המשפט לפסוק פיצוי לפי חוות דעת שאינן חלק מחומר הראיות בתיק ואשר ניתנו על ידי מומחים מטעמם שכלל לא נחקרו.
9. השאלות המצריכות הכרעה הן עלות תיקון הליקויים וירידת הערך בכל בית; האיחור במסירת הבתים והפיצוי המגיע בגינו; האם התובעים זכאים לפיצוי בגין דיור חלופי; מהו הפיצוי הראוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים; מהו שיעורן הראוי של הוצאות המשפט. נדון בשאלות אלה כסדרן.
ליקויי בנייה וירידת ערך
10. המומחה מטעם בית המשפט הגיש ביום 29.12.2003 חוות דעת מקיפות, לאחר ביקורים שערך בבתים נשוא התביעה. בכל חוות דעת תיאר המומחה את הליקויים שמצא וקבע את אופן תיקונם ועלות תיקונם, תוך קביעת שתי חלופות- אחת לביצוע באמצעות הנתבעת והשניה לביצוע באמצעות התובעים. לאחר מכן העריך המומחה את ירידת הערך בכל בית.
בחוות דעת משלימה מיום 16.5.2004 קבע המומחה לגבי כל בית מהו משך ביצוע עבודות התיקון. כמו כן קבע המומחה כי אין צורך בפינוי הבתים, "אולם אין ספק שתיגרם לדיירים אי נוחות גדולה וטירחה גדולה בתקופת ביצוע התיקונים (כולל צורך בהעברת פרטי ריהוט בין החדרים)."
11. הנתבעת אינה חולקת על טענות התובעים כי אין מקום לאפשר לה תיקון של הליקויים. יתר על כן, הנתבעת עצמה מאמצת בסיכומיה את תחשיבי המומחה לפי החלופה של עלות תיקון לתובעים, כך שההכרעה בענין זה מתייתרת, ויש לפסוק את הפיצוי לפי החלופה הגבוהה יותר של עלות תיקון לתובעים. יצויין כי לעלות התיקון בכל בית יש להוסיף מע"מ כחוק, הואיל ובעת ביצוע התיקון יידרשו התובעים לשלם מע"מ למי שיבצע את התיקון. לעומת זאת, אין מקום להוסיף מע"מ לפיצוי בגין ירידת ערך, שכן פיצוי זה חל במקום ביצוע עבודות בעין. עוד יש לציין כי המחירים צמודים למדד מחירי תשומות בבניה למגורים של חודש יולי 2003 (202.8 נקודות).
משפחת איבגי
12. לגבי ביתם של התובעים יעקב ורחל איבגי קבע המומחה כי עלות התיקון הינה 51,600 ש"ח (לפני מע"מ) וכי שווי ירידת הערך הינו 9,000 ש"ח. עבודות התיקון תארכנה 4 שבועות. על כן, יש לפסוק לאיבגי פיצוי בגין עלות התיקון שאינה שנויה במחלוקת וכן בגין ירידת הערך, בהתאם לחוות דעתו של המומחה.