פסק-דין בתיק א 32888/04

מבוא וטענות הצדדים

• 1.       לפניי תובענה שטרית על שני שטרי חוב: האחד - שטר מס' 5786 מיום 26.11.01 (להלן: 'השטר הראשון'), והשני - שטר מס' 5968 מיום 13.2.02 (להלן: 'השטר השני'). סכום התובענה הוא בסכום יתרת החוב שלהבטחת פירעונו ניתנו השטרות, נכון ליום הגשתה של הבקשה לביצוע, בסך 187,651 ש"ח. השטרות ניתנו להבטחת התשלום בגין של שתי מכוניות 4X4 מסוג מיצובישי מאגנום, שמסרה התובעת בעסקת ליסינג.
• 2.       שני השטרות נעשו, כנחזה על פניהם, על ידי 2 חברות: י.צ. עמל שירותי כח אדם בע"מ, היא נתבעת 1 (להלן: 'עמל'), ו-י. צרפתי שרותי בניה בע"מ (להלן: 'שירותי בניה'), שאינה צד להליך זה. נתבע 2 (להלן: 'צרפתי') נחזה להיות חתום בצד החותמות של החברות עושות-השטרות, וגם כערב על כל אחד מן השטרות.
• 3.       הנתבעים טוענים להיעדר חבות בהיעדר חתימה. לטענתם, צרפתי לא חתם על השטרות. מכל מקום, הוא לא היה מורשה חתימה של עמל. המורשה, יחיאל כהן, גם הוא לא חתום על השטרות. כמו כן, עמל לא רכשה מכוניות מן התובעת, אלא שירותי בניה, שאינה צד להליך. גם מטעם זה, בהיות הצדדים 'צדדים קרובים' לשטרות - אין עמל, שלא קיבלה תמורה, חבה בגין השטרות.
• 4.       התובעת טוענת כי צרפתי הוא שחתם על השטרות, וחתימותיו מחייבות גם את עמל; או משום שצרפתי היה מורשה חתימה של עמל, לרבות מכוח 'הרשאה חיצונית', או משום שעמל מנועה מלהתכחש ל'הרשאה הנחזית' של צרפתי לחתום בשמה.

מיהות החותם

• 5.       נוכח הכחשת החתימות, עבר הנטל לתובעת להוכיח את אמיתותן.
• 6.       התובעת מסתמכת, בין השאר, על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, מר אמנון בצלאלי, לשעבר ראש המעבדה המרכזית להשוואת כתבי יד ולבדיקת מסמכים במחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל. מר בצלאלי בחן דוגמאות חתימה רבות של צרפתי, שהעתקיהן צורפו לחוות דעתו. לגבי השטר הראשון קבע המומחה בהחלטיות כי נחתם על ידי צרפתי. לגבי השטר השני קבע המומחה כי מצא דמיון בין החתימות שבמחלוקת לדוגמאות החתימה, אולם לא במידה המאפשרת הכרעה.
• 7.       זהירותו של המומחה לגבי השטר השני רק מחזקת את משקלה של קביעתו ההחלטית לגבי השטר הראשון. מול קביעה זו לא עומדת אלא עדותו היחידה של בעל דין.
• 8.       באישור החתימה על ידי פקיד מוכר של התובעת, ובניסוח הפמיליארי של שם החותם ("איציק", במקום "יצחק"), אני רואה סימני אמת מסוימים. הפקיד, יהודה פרץ, לא העיד, אולם נמסר כי לא ניתן היה להביאו לעדות עקב עקירתו לחו"ל. בנסיבות אלו לא אייחס משמעות שלילית להיעדר העדות, אך גם לא אייחס לסימני האמת האמורים משקל רב.
• 9.       ההנחה החלופית היא שהתובעת זייפה את חתימתו של צרפתי. טענת תרמית מעין זו טעונה הוכחה במידה מוגברת, וכזו אינה מצויה בחומר הראיות.
• 10.   לאור המקובץ איני מוצא טעם טוב שלא לקבל את מסקנתו המנומקת של המומחה, הנראית הגיונית על פניה. בהתאם לה אני קובע כי השטר הראשון נחתם על ידי צרפתי.
• 11.   לגבי השטר השני, לא קבע המומחה ממצא חיובי. אולם, המסקנה לגבי השטר הראשון מערערת באופן חמור את מהימנותו של צרפתי. אזכיר, בהקשר זה, את הכחשותיו של צרפתי בדבר דוגמאות חתימה אחדות, מלבד החתימות שבמחלוקת, שהמומחה לא מצא להן יסוד אובייקטיבי [חוות הדעת, עמ' 2, סעיף א(3)]. על רקע זה, מתאיין המשקל שעליי לייחס להכחשתו של צרפתי את אמיתות החתימות בשטר השני, כשלעצמה.
• 12.   התובעת מסתמכת, לגבי שטר זה, על עדותה של הפקידה שאישרה את החתימה. עדות זו לא הייתה נקייה מאי-דיוקים. ניכר היה בעדה שהיא מבלבלת את המפגש עם צרפתי בשנת 2003, שהתקיים במשרד מפואר עם רהיטים עתיקים ובמהלכו הוזמנה הצעת מחיר לרכישת מכונית BMW, עם מעמד החתימה הנטענת בשנת 2002. אולם לא מצאתי בכך אינדיקציה לחוסר מהימנות. העדה העידה כי פגשה בצרפתי מספר פעמים. ההשלכה מן המפגש המאוחר, במשרד המפואר, אל מפגש קודם הינה הטיית זיכרון אופיינית. לא היה לעדה כל אינטרס לשקר בעניין זה. היא יכולה הייתה לדלג לחלוטין על תיאור ההתרשמות מן המשרד, בהקשר של מעמד החתימה. היא ציינה זאת כי כך דימתה לזכור את האירוע, אולם פרט זה אינו מהותי.
• 13.   גם לגבי השטר השני אני רואה סימן-אמת מסוים באישור החתימה, הנחזה כאישור שנעשה במהלך העסקים הרגיל. אם לא כן, המשמעות היא שהתובעת זייפה את החתימה ואת אישור החתימה, והפקידה השכירה של התובעת באה לבית המשפט להעיד שקר, בניגוד לחזקה כי 'אין אדם חוטא ולא לו'. זוהי גרסה דחוקה, שביסוסה מחייב יותר ממה שמונח לפניי.
• 14.   משהתאיין משקלה של הכחשת החתימה על ידי הנחזה לעשותה, אין משקל-נגד לעדותה של הפקידה; וממילא אין בראיות הנתבעים די כדי לסתור אפילו עדות שמשקלה נפגם כלשהו על ידי מספר אי-דיוקים.
• 15.   זאת ועוד: המומחה נקט זהירות ראויה לשבח, בהימנעותו לחרוץ משפט ללא וודאות. אולם זוהי פריבילגיה של מומחה, שאינה נתונה לשופט. עליי לחרוץ משפט, אפילו בהיעדר וודאות. די בכך שאשתכנע מעבר למאזן ההסתברות. אני מביט בדוגמאות החתימה של צרפתי, ובחתימות על השטר השני. אני מבחין בחתימות שנעשו בשטף, הדומות במבנה הבסיסי שלהן לחתימות שנקבעו כאמיתיות. בניגוד למומחה, השוקל רק שיקולים גרפולוגיים, אני מביא בחשבון גם "עדות שיטה ומעשים דומים", ומקיש מחתימתו של צרפתי על השטר לצורך הזמנת המכונית בשנת 2001 על חתימתו המסתברת על שטר נוסף, בנסיבות דומות, בשנת 2002.
• 16.   לאור המקובץ אני קובע כי הוכח לפניי, מעבר למאזן ההסתברות, שצרפתי חתם גם על השטר השני.

חבותה של עמל מכוח חתימתו של צרפתי

• 17.   משקבעתי שצרפתי חתם על השטרות, לרבות בצד החותמות של עמל ושל חברה אחרת, אין לי צורך לקבוע לטובת איזו חברה נרכשו המכוניות. המדובר בחברות קשורות, בבעלות צרפתי, וגם רכישת רכב על ידי חברה כ'טובה' לחברה קשורה מהווה תמורה שטרית מספקת.
• 18.   כמו כן, בחתימתה של עמל, יחד עם שירותי בניה, על השטר שנועד להבטיח את פירעון התשלום בגין המכונית שאליה התייחס השטר - נעשה מצג כלפי התובעת שלפיו החברות הקשורות אחראיות ביחד ולחוד לפירעון, ללא קשר להקצאה הפנימית ביניהן של השימוש במכונית. התובעת הסתמכה על כך ושינתה מצבה לרעה, בכך שהסתפקה בשטר האמור וסיפקה את המכונית. בנסיבות אלה אין עמל רשאית להתכחש לחבותה בטענה שהמכונית נרכשה על ידי שרותי בניה או עבורה.
• 19.   במענה לטענת הנתבעים על יסוד חוזי השכירות או היעדרם אומר כי העובדה שמדובר בתובענה שטרית בין צדדים קרובים אינה מאיינת את מהותה השטרית של התובענה. בתובענה שטרית בין צדדים קרובים עומדות לנתבע גם הגנות שטריות המבוססות על עסקת-היסוד, כגון כישלון תמורה מלא. אולם הגנות אלו נבחנות מן הפרספקטיבה השטרית, שאם לא תאמר כן - נמצאת מסכל את אומד דעת הצדדים הקרובים בהסכמתם על יצירת חיוב שטרי, על היתרונות הגלומים בכך לנושה. הנטל להוכיח כישלון תמורה הוא על החייב השטרי. בענייננו לא טענו הנתבעים, ואין-צריך-לומר שלא הוכיחו, כי המכוניות הנדונות לא סופקו למי מעושות-השטרות, החייבות על פיהם של השטרות ביחד ולחוד. לפיכך אין בכך כלום אם צורפו לשטרות חוזים מתאימים בדבר עסקת-היסוד אם לאו.