הצדדים והעובדות
:
1. התובעת הינה חברה המייצרת, מייבאת ומשווקת פתרונות הצללה, לרבות סוככי שמש, תריסים חשמליים, חלונות, דלתות וחדרי זכוכית.
הנתבע הינו בעל מניות ומנהל, ביחד עם אשתו, בחברת קומרון בע"מ (להלן:"קוומרון").
קומרון הינה הבעלים הרשומים של הבית המצוי ברח' נחל עמוד 28, רמת השרון (להלן: "
הבית"). בית זה משמש למגורי הנתבע ומשפחתו, ואילו הקומה התחתונה וכן חלקים נוספים (מחסן, אזור אירוח ללקוחות), משמשים, לטענת הנתבע, את קומרון.
2. ביום 24.3.02 נחתם בין התובעת לבין הנתבע מסמך, הנושא את השם "הצעת מחיר/הזמנה" (להלן: "
ההסכם", סומן והוגש ת/2). על פי הסכם זה, הזמין הנתבע מהתובעת התקנת חדר זכוכית, סוכך מסילות ווילון גלילה לבית, בעלות כוללת של 38,400 ש"ח (להלן: "
התמורה"). התמורה אמורה הייתה להיות משולמת ב-24 תשלומים, באמצעות כרטיס אשראי מסוג ישראכרט (להלן: "
כרטיס האשראי").
3. אין חולק על העובדה כי ביום 2.4.02 הותקן בבית הנתבע וילון הגלילה. לטענת הנתבע, התקנה זו בוצעה על ידי צוות ממוצא ערבי, ודבר זה היווה בעיה מבחינתו, היות וקומרון עוסקת בשיווק מערכות הקשורות למערכת ביטחון ובעלת סיווג ביטחוני גבוה ביותר. עקב כך, הודיע הנתבע לתובעת כי להתקנות הבאות יש לשלוח צוות ממוצא יהודי בלבד.
4. ביום 15.4.02 הגיע צוות התקנה ממוצא יהודי והתקין את הסוכך. בהמשך היום הגיע צוות לביצוע התקנת חדר זכוכית.
הסוכך הותקן ואילו הנתבע סרב לביצוע ההתקנה של חדר הזכוכית, היות וטען שהפרופילים שהובאו לביתו אינם תואמים את שהוזמן על ידו.
5. לנוכחסירוב הנתבע לבצע ההתקנה, הוזעק למקום מנהל התובעת, מר יונה ברגר (להלן: "
ברגר"). ברגר הציע לנתבע פתרונות חלופיים (עליהם אעמוד להלן) אולם בסופו של יום לא הסכים הנתבע לקבל את החלופות שהוצעו לו, ובו ביום הודיע לתובעת על ביטול ההזמנה ופנה לחברת האשראי בבקשה לבטל את חיוב הכרטיס.
לאחר תכתובות בין הנתבע לבין חברת האשראי, בוטלה העסקה והנתבע לא שילם לתובעת מאום תמורתה.
טענות התובעת
:
6. ביום 15.5.03 הגישה התובעת כתב תביעה בסדר מקוצר, במסגרתו תבעה את סכום העסקה (38,400 ש"ח) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד יום הגשת התביעה.
בסעיף 5 לכתב התביעה טוענת התובעת כי בעת המשא ומתן לקראת ההסכם ובהסכם עצמו סוכם שיסופקו לנתבע לחדר הזכוכית פרופילים מסוג "קליל 7000", פרופילים אלו אכן סופקו לנתבע אולם זה האחרון סרב לקבלם ודרש לקבל פרופילים מסוג "קליל 9000", וזאת בניגוד כאמור למוסכם.
7. התובעת טוענת כי בהמשך מוכנה הייתה היא לבצע את התקנת חדר הזכוכית בפרופילים מסוג "קליל 9000" כפי שביקש הנתבע, למרות שהדבר לא סוכם כאמור, וזאת ללא תוספת מחיר, אולם גם להצעה זו סירב הנתבע והתקנת חדר הזכוכית לא יצאה לפועל בשל הפרתו של הנתבע את ההסכם.
8. עוד טוענת התובעת שחרף העובדה שהסוכך ווילון הגלילה סופקו והותקנו לשביעות רצון הנתבע, בחר הוא לבטל את העסקה כולה ולא שילם דבר עבור חלק ההזמנה שבוצע.
התנהגות הנתבע מהווה, לטענת התובעת, ניהול וקיום חוזה שלא בתום לב ואגב ביצוע הפרות, ומשכך תבעה את תשלום מלוא העסקה.
טענות הנתבע :
9. הנתבע הגיש בקשת רשות להגן ותמך אותה בתצהיר. לגרסת הנתבע, ביקרו הוא ואשתו עטרה (להלן:
"עטרה") בבית העסק של התובעת ביום שישי, ה- 22.3.02, או אז קיבלו מיד בנו של ברגר קטלוג (להלן:
"הקטלוג", צורף כנספח ב' לתצהיר נ/1) וכן ערכו סיור בחדר התצוגה.
בעת סיור זה גילה הנתבע עניין בחדר הזכוכית המופיע בעמוד 32 לקטלוג, שם מצוין כי חדרי הזכוכית הינם
"שילוב של ידע ופרופילים איכותיים תוצרת '
Aluminum Systems
' מצרפת..."(להלן:
"אלומיניום סיסטמ'ס"). לטענת הנתבע, חדר הזכוכית אשר הוצג בחדר התצוגה היה דומה מאוד לזה המופיע בקטלוג.
10. לטענת הנתבע, עוד באותו יום (22.3.02) נעשתה הזמנה במשרדי התובעת, במסגרתה הוזמן חדר הזכוכית כמופיע בקטלוג ובתצוגה. באותו מועד נבחר בד לסוכך ונקבעה התמורה לעסקה, שהיתה נמוכה מהתמורה הסופית וחולקה ל- 12 תשלומים ללא ריבית. הנתבע טוען שמסר את כרטיס האשראי של קומרון והכרטיס "גוהץ", ובתום הפגישה סוכם שביום א', ה- 24.3.02, יגיע נציג של התובעת לבית הנתבע לצורך ביצוע מדידות.
11. ואכן, ביום 24.3.02 התייצב ברגר בבית הנתבע ולקח מידות עבור התקנת חדר הזכוכית, הסוכך ווילון הגלילה.
באותו מועד נערכו שינויים שונים בהזמנה (ת/2), כך למשל הוספה כנף בדלת וההזמנה שונתה משתי כנפיים לשלוש. כפועל יוצא, שונתה התמורה לסך של 38,400 ש"ח ב- 24 תשלומים, ברגר קרע את שובר כרטיס האשראי ש"גוהץ" ביום ו' ויומיים-שלושה לאחר אותו ביקור חוייב כרטיס האשראי של קומרון בתמורת העסקה המתוקנת, וזאת באמצעות חיוב טלפוני (ואכן השובר הטלפוני שצורף כנספח ב' לכתב התביעה נושא את התאריך ה- 27/3/02).