פסק-דין בתיק א 3169/01

כללי

1.      הסוגיה העומדת להכרעה, במסגרת תיק זה, היא שיעור הפיצויים בשל נזק לא ממוני, אשר יש לפסוק לעיזבונו וליורשיו של המנוח -  בן כ-76 שנה -  אשר נפטר תשעה ימים לאחר ניתוח אלקטיבי.

רקע עובדתי

2. שמואל בורנשטיין ז"ל (להלן - "המנוח"), יליד 1920, התאשפז ביום 20.3.1996 במרכז הרפואי ע"ש רבין (הידוע גם בשם בית החולים בילינסון), לשם ניתוח אלקטיבי (יזום) לכריתת בלוטת הערמונית. הניתוח , שבוצע בגישה הטרנסאורתודרלית (בדרך השופכה הנמצאת בתוך איבר המין), נמשך כשעה ורבע, ולאחריו הועבר המנוח לחדר ההתאוששות. בחדר ההתאוששות התדרדר מצבו של המנוח, כאשר הצדדים חלוקים בשאלה מה היא הסיבה לכך: דימום (כגרסת מומחי התובעים) או זיהום (כדעתם של המומחים מטעם הנתבעים).

כעבור כשש וחצי שעות מתום הניתוח האלקטיבי הנ"ל, הושב המנוח לחדר הניתוח, לשם ביצועו של ניתוח חוקר. במסגרת הניתוח החוקר נפתחה בטנו של המנוח וכיס השתן נסרק. במהלך הסריקה, זוהה חתך אמצעי בשלפוחית השתן ונוקזו קרישי דם. בתום הניתוח הובהל המנוח ליחידה לטיפול נמרץ כשמצבו מוגדר קשה מאוד.

משלא השתפר מצבו, עבר המנוח, מספר ימים לאחר מכן, ביום 25.3.1996, ניתוח בטן חוקר נוסף. לאחר ניתוח זה הושב המנוח ליחידה לטיפול נמרץ, אולם, מצבו הוסיף להתדרדר.

ביום 29.3.1996 נפטר המנוח בבית החולים הנ"ל, תשעה ימים לאחר הניתוח הראשון.

תמצית ההליכים

3.      ביום 16.04.2001 הגישו התובעים, הם עזבנו של המנוח ושני בניו (יורשיו היחידים על פי צו ירושה שהוצא ביום ט"ז בסיוון תשנ"ו בבית הדין הרבני האזורי תל אביב - יפו בתיק  מס' 1-41-004435384 , על ידי כב' הדיינים הרבנים ע' בר-שלום - אב"ד, י' הייזלר ו- מ' קולר), תביעת נזיקין כנגד הנתבעים, דהיינו: בית החולים בו נערך הניתוח; קופת החולים המפעילה את בית החולים וחברת הביטוח המבטחת את הפעולות הנעשות בו. בכתב התביעה טענו התובעים, כי מותו של המנוח והסבל שנגרם לו לפני מותו הינם תוצאה של רשלנות הנתבעים בטיפולם במנוח.

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את האמור בכתב התביעה וטענו כי לא הייתה כל התרשלות בהתנהגותם כלפי המנוח או משפחתו.

4.      לאחר שהוגשו חוות דעת רפואיות וחוות דעת משלימות מטעם הצדדים והושלמו ההליכים המקדמיים, נקבע התיק להוכחות. מטעם התביעה העידו התובע 2, התובע 3 והמומחה הרפואי פרופ' ש' קוטב, מומחה להרדמה ולטיפול נמרץ. מטעם הנתבעים העידו ד"ר ל' פאול קסלין , מומחית להדרמה אשר שימשה כמרדימה בכירה בניתוחיו של המנוח ואף הייתה מעורבת בטיפול בו בחדר ההתאוששות, ד"ר ד' אנגלשטיין, מומחה לאורולוגיה, אשר טיפל אף הוא במנוח בחדר התאוששות, והמומחה הרפואי ד"ר פ' סורקין, מומחה להרדמה ולטיפול נמרץ.

5.      במהלך שמיעת עדי ההגנה, לאחר מספר ישיבות הוכחות שהשתרעו על פני כ- 450 עמודי פרוטוקול, הודיעו הצדדים כי הגיעו לידי הסדר דיוני כדלקמן:

"בהתאם להצעת בית המשפט ועל מנת לחסוך מזמנו, הצדדים הגיעו להסכמה שהדיון יהיה בשאלת הנזק והנתבעים ישלמו בהתאם לפסיקת בית המשפט בכפוף לזכות ערעור על פי דין."

6. סיכומי הצדדים הוגשו בהיקף רחב של עשרות עמודים מכל צד. חלק מהסיכומים הוקדש לשאלת הרשלנות והאחריות, וזאת על אף ההסכמה הדיונית האמורה, ממנה ברור כי הנתבעים מודים באחריות (אם כי הדבר לא נאמר ברחל בתך הקטנה) וכי כל שנותר להכריע הוא בגובה הפיצוי.

לפיכך, פסק דין זה, אשר יקבע את גובה הסכום שעל הנתבעים לשלם לתובעים, מבוסס על ההנחה כי הנתבעים אחראים למותו של המנוח.

7. המחלוקת בין הצדדים, היא רחבה ואף קיצונית. בעוד התובעים סבורים כי הפיצוי המגיע לעזבון המנוח חייב להיות משמעותי וגבוה בשיעור שלא יפחת מ - 1,500,000  ש"ח (סעיף 4 סיפא, עמ' 2 לסיכומים, וכן עמ' 31 לסיכומים), ובנוסף לכך, 15,000 ש"ח עבור הוצאות קבורה ומצבה(עמ' 31 לסיכומי התובעים), עמדת הנתבעים היא, כי הפיצוי המתאים בנסיבות תיק זה הוא 75,000  ש"ח (סעיף 60, עמוד 23  לסיכומיהם), וכי לא מגיע לתובעים דבר בגין הוצאות קבורה ומצבה (סעיפים 56-53, עמ' 23 - 22 לסיכומי הנתבעים). מחלוקת תהומית זו ביחס לסכומים, מבוססת על נימוקים משפטיים שונים שהעלה כל צד, ואשר במהלך פסק דין זה אתייחס אליהם.

הוצאות קבורה ומצבה

8. צודקים ב"כ הנתבעים בטענתם, כי הוצאות קבורה ומצבה הינם בגדר נזק מיוחד, אותו, בדרך כלל, יש להוכיח באופן מפורט באמצעות ראיות על ההוצאות שהוצאו. אולם, כיוון שאין חולק כי המנוח נפטר, וסביר להניח כי התובעים אכן נשאו בהוצאות לקבורת המנוח ולהקמת מצבתו, רשאי בית המשפט, בהעדר ראיות, לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה בדרך האומדן הכללי (ע"א 5994/96 בן יאיר נ' עזבון המנוחה נופיה עמר , תק-על 97(1), 933; ע"א (תל-אביב-יפו) 3161/01 - טיבנה נ' אליאס תק-מח 2004(3), 6800; ת"א (באר-שבע) 3231/98 - עזבון המנוח שלומי טולדו נ' מדינת ישראל . תק-מח 2001(2), 41605;  ד' קציר, פיצויים בשל נזקי גוף (חיפה , מהדורה חמישית, תשס"ג), עמ' 1084).

9. טענת הנתבעים כי יש לנכות את השתתפות המוסד לביטוח לאומי מהוצאות הקבורה (סעיף 54 לסיכומיהם), נראית על פניה הגיונית, אך הנתבעים לא הצביעו על סכום קונקרטי של השתתפות המל"ל, על כל פנים, אביא זאת בחשבון במסגרת הפיצוי הכולל בגין ראש נזק זה.

10. הצדדים לא טענו, ולכן לא ראיתי לנכון להתייחס לסוגיה חישובית, הכרוכה בפריט זה של הנזק. כפי שנראה להלן, תוחלת החיים של המנוח, אם לא היה נפטר בניתוח, היתה כ - 10 שנים. מכאן, שעיזבון המנוח (תובע 1), היה משלם עבור קבורה ומצבה, בבוא העת, דהיינו בעוד כ- 10 שנים, והנזק - מבחינה כלכלית -  הוא בהקדמת התשלום ולא בעצם התשלום.

11.   אשר על כן, ובהביאי בחשבון את השיקולים דלעיל, נראה לי לנכון לפסוק לתובעים עבור הוצאות קבורה ומצבה, סך של 10,000 ש"ח בערכים של היום.

כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים - המסגרת הנורמטיבית