פסק-דין בתיק א 31211/00

1.       לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בשל אירוע מיום 2.6.97 בו נפגע התובע לטענתו עת ביקר בעסקו של הנתבע 1,העוסק בשיווק אריזות פלסטיק, אשר היה מבוטח בפוליסת ביטוח מספר 304011657897 אצל נתבעת 2.

2.       התביעה הוגשה במישרין נגד נתבע 2 כמנהל וכבעל חברת:" נ.שק פלסט בע"מ" בו נפגע התובע לשיטתו, הנמצא ברח' הצורף 7 באזור התעשייה בחולון (להלן: "העסק"). לאחר שהודיעה נתבעת 3 כי אינה מייצגת את נתבע 1 שכן טענה הראשונה לניגוד אינטרסים והעדר כיסוי ביטוחי, שלח נתבע 1 הודעת צד ג' לנתבעת 3 לפיה במידה ויחויב לפצות התובע יהיה זכאי לשיפוי כפי הפוליסה.

3.       ממקום התאונה פנה התובע לטיפול במגן דוד ולאחר מכן לחדר מיון בית החולים וולפסון. עקב התאונה נאלץ התובע לעבור ניתוח בכף היד בשל פגיעה עצבית וזאת בהרדמה כללית. בית המשפט נעתר לבקשת התובע ומינה לצורך הערכת נכותו בתחום האורטופדיה את פרופ' אברהם גנאל.

4.       ביום 14.8.02 בדק המומחה את התובע וקבע כי לתובע נגרם נזק בתחום האורתופדי - חתך בעצב המדיאנוס שהצריך ניתוח לתפירת העצב. כמו כן התפתח נזק לעצב האולינריס בגובה המרפק אשר ככל הנראה נגרם מקיבוע היד בתנוחת כיפוף מרפק לאחר הניתוח לתפירת העצב. לפיכך העריך את נכותו על פי תקנות המל"ל בשיעור 24% ופרט את חלקי הנכות: 20% בגין נזק  תחושתי ניכר לעצב המדיאנוס ביד ימין ו- 5% בגין נזק קל לעצב האולינריס.

5.       עיקר המחלוקות בין הצדדים :

א.      טענה מקדמית: האם כתב התביעה מגלה עילת תביעה?

ב.      האם הצליח התובע להוכיח התקיימות רכיבי עוולת הרשלנות?

ג.        הכיסוי הביטוחי.

ד.      אומדן הנזק.

דיון :

עילת תביעה:

6.       " הכלל הוא שלעולם לא ייתן בית-המשפט לתובע פסק-דין על סמך עילה שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה, אלא אם כן גילה הנתבע, בפירוש או מכללא, את הסכמתו לכך" (ע"א 767/77 [4], בעמ' 572).

7.       ביום 25.10.07 סיכם בית המשפט העליון בהרחבה נושא זה ברע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ ,(פורסם בנבו) על ידי כבוד השופטת ע. ארבל באומרה כי:

"רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות שמגישים הצדדים. משכך, טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית", ויש לדחותה...

יחד עם זאת מכיר הדין בשני מקרים בהם יותר שינוי חזית. הראשון הוא תיקון כתבי הטענות באישורו של בית המשפט, לפי סעיף 91-92 לתקנות, והשני הוא שבעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, מפורשות או מכללא...

הרציונאל העיקרי העומד בבסיסה של הלכה זו הוא מניעת עיוות דין, והדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמשנה החזית הוא התובע. מבחינת  הנתבע, משקפים כתבי הטענות של התובע את עילת התביעה נגדו, ועל בסיסם הוא בונה את קו הגנתו. אם יאפשר בית המשפט לתובע לשנות את גרסתו במהלך הדיונים, הרי שיכולתו של הנתבע להתגונן עלולה להיפגע. יוצא אפוא, כי בהלכה זו, כמו גם בהוראות אחרות שעניינן סדרי דין, הפרוצדורה אינה אך קביעת "כללי המשחק", ופעמים רבות יש והיא באה להגן על זכויותיהם המהותיות של הצדדים. ...

אולם כלל ידוע הוא כי כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט והצד שכנגד, אין לקבל את טענת שינוי החזית (ראו למשל: ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3) 105, 116-117 (2004) (להלן: עניין תחנת שירות). אמר על כך השופט לוי:

"הכלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון. אולם, כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט והצד שכנגד, אין לנעול את הדלת בפניה (ע"א 271/75 שושן נ' שושן , פד"י ל(1), 473, 476; ע"א 776/86 עודה נ' מנהל מס ערך מוסף , פד"י מד (4) 652, 658). המערערת לא הוסיפה עובדות, אלא טענה למשמעותן המשפטית-פרשנית בלבד, ולכן אין למנוע ממנה העלאת טענה זו (השוו ע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל נ' עיריית מעלה אדומים , פד"י נו(5) 779, 789), במיוחד לאור העובדה כי לצדדים הייתה הזדמנות להתמודד איתה והם עשו כך" (עניין תחנת שירות בעמ' 116-117).

וכן נאמר: