בפני תביעה לתשלום דמי שכירות, אשר נטען כי שולמו באופן חלקי בלבד. אקדים ואספר, כי התובעת הגישה תצהיר יחיד, חתום על ידי מר אבי שילת, סמנכ"ל בתובעת (להלן: "
שילת"). הנתבעת ויתרה על חקירה נגדית של שילת, ולאחר מכן משכה את התצהיר אשר הוגש מטעמה.
תוצאת מהלכים אלה הנה, שהחומר המונח בפני לצורך מתן פסק דין, הוא תצהירו של שילת, על נספחיו, הא ותו לא.
על בסיס כך סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב.
1. התובעת הינה חברה בע"מ, ובבעלותה חלק מבניין בשדרות ההסתדרות 156 במפרץ חיפה, הידוע כגוש 11605, חלקה 14 (להלן: "
המושכר").
בתאריך 07.12.98, נחתם הסכם (להלן: "
ההסכם הראשון", נספח ב' לכתב התביעה), לפיו התובעת, באמצעות מנהלה דאז, מר אביגדור זימרמן ז"ל (להלן: "
זימרמן"), השכירה את קומת הקרקע של המושכר לנתבעת 1 (להלן: "
הנתבעת"), באמצעות מנהליה, הנתבעים 2 ו - 3 (להלן: "
מיכאל" ו - "
אהרון", בהתאמה), אשר חתמו גם כערבים לכל חיובי הנתבעת כלפי התובעת על פי ההסכם.
בהסכם הראשון נקבע, כי
קומת הקרקע של המושכר, מושכרת לנתבעת לשם ייצור רהיטים, מכירתם ותצוגתם, לתקופה של חמש שנים, מיום 01.12.98 ועד ליום 01.12.03 [בסעיף 3(ב) להסכם נכתב בטעות עד ליום 1.12.04]. עוד נקבע, כי דמי השכירות ישולמו החל מיום 01.03.99. כלומר, בשלושת חודשי השכירות הראשונים לא ישולמו דמי שכירות. דמי השכירות החודשיים יהיו בגובה 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק כנגד חשבונית מס, כי דמי השכירות ישולמו לתובעת בכל תחילת חודש גרגוריאני, וכי הסכומים המשולמים לתובעת יהיו צמודים למדד יוקר המחייה, כאשר המדד הבסיסי הוא המדד האחרון הידוע ביום חתימת ההסכם, והפרשי ההצמדה ישולמו אחת לשלושה חודשים, במועד ביצוע התשלום השוטף לאותו חודש.
כן הוסכם בין הצדדים, בעל פה, כי מדי חודש, תשולם תוספת בגובה 1,500 ש"ח לתשלום דמי השכירות. הצדדים חלוקים בשאלה האם סכום התוספת כולל או שאינו כולל מע"מ.
בחודש ינואר 1999, נחתם הסכם נוסף בין התובעת לבין הנתבעת (להלן: "
ההסכם השני"), ובו הוסכם, שהתובעת תשכיר לנתבעת גם את
הקומה השנייה של המושכר, תמורת 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ, כדמי שכירות חודשיים. עוד הוסכם, כי באשר ליתר תנאי ההסכם, יכלול ההסכם השני את אותם תנאי שכירות כמו ההסכם הראשון, בשינויים המחויבים.
גם ביחס לקומה השנייה הוסכם בעל פה על תוספת לדמי השכירות, הפעם בגובה של 500 ש"ח לחודש. גם כאן חלוקים הצדדים בשאלה האם סכום התוספת כולל מע"מ אם לאו.
אומר מייד, כי יש לקבוע שעל שתי התוספות הנ"ל של דמי השכירות יש להוסיף מע"מ, וזאת - לא רק מאחר שגרסת התובעת בענין זה לא נסתרה אלא גם בהסתמך על מכתבה של הנתבעת אל התובעת, מיום 11.2.02 (נספח ח' לתצהיר שילת), בו מודה הנתבעת שסוכם, כי דמי השכירות המוסכמים הם
9,000 ש"ח
בתוספת מע"מ.
2. התובעת טענה, שהנתבעת שלמה רק חלק מדמי השכירות, ללא הפרשי הצמדה, ובאיחור רב. עוד נטען, כי הנתבעת המשיכה להעביר הכספים לזימרמן, בתקופה בה הוא כבר לא ניהל את התובעת, ולא היה בקו הבריאות, וזאת למרות שהתובעת הודיעה לה, כי מנהלי התובעת התחלפו, וכי עליה להמשיך ולקיים את ההסכם מול המנהלים החדשים של התובעת.
הנתבעת מודה שהיא לא שילמה לתובעת את מלוא דמי השכירות, והמחלוקת בין הצדדים נסבה על שתי שאלות הכרוכות זו בזו:
האחת - האם יש להביא בחשבון את התשלומים אשר שילמה הנתבעת לתובעת באמצעות זימרמן.
השניה - מהי יתרת החוב.
3.
תקפות התשלומים אשר בוצעו באמצעות זימרמן;
ביום 6.12.00 הודיע מר איתן קליגמן, מנהלה הנוסף של התובעת, לנתבעת (להלן: "
איתן"), כי מנהלי החברה הם הוא עצמו, גיא ראובני וניר ראובני (נספח ב' לתצהיר שילת).
במכתב מיום 30.5.01 אישרה הנתבעת כי פניותיה בעתיד אל התובעת תהיינה באמצעות מנהליה החדשים (נספח ד' לתצהיר שילת).
למרות האמור ולמרות שהנתבעת ידעה, כי זימרמן אינו מנהל החברה עוד, בפועל, המשיכה הנתבעת להעביר לתובעת תשלומים באמצעותו.
נספח ז' לתצהיר שילת נחזה להיות מכתב אשר נכתב ע"י זימרמן, המופנה לאיתן קליגמן, בו הוא מודיע, ששלח את הצ'קים ממיכאל. ממסמך זה עולה, שהכסף שהועבר לזימרמן ע"י הנתבעת, אכן הגיע לידי התובעת.