1. עניינה של התביעה דנן בפיצויי נזיקין לתובעים בגין רצח אבי המשפחה, המנוח סימן מיכל ז"ל שעזבונו הוא התובע 1 (להלן: "המנוח"), כמו גם בגין פציעתם של בניו, התובעים 3-4, על ידי הנתבעת.
משהצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה מכוח סמכותי על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, ומשנסיבות האירוע ואחריותה של הנתבעת אינם שנויים במחלוקת, עיקר הפלוגתאות בין הצדדים הן אך לעניין גובה הנזקים שנגרמו לתובעים, כמו גם ההצדקה בחיוב הנתבעת בפיצויים נוכח מצבה הקשה, הן בתחום הרפואי והן בתחום הסוציאלי.
2. הנתבעת היתה בעליו של מוסך "לביא" באזור התעשייה בעטרות (להלן: "המוסך"). המוסך פעל בשכנות למפעל "סופר דרינק" לייצור משקאות קלים, שהיה בבעלותו של המנוח (להלן: "המפעל"), בו עבדו בין היתר גם בניו, רחמים (רמי) ואורן מיכל, הם התובעים 3-4.
במהלך השנים עובר ליום 31.3.98, עת ארע הירי נשוא התביעה, התגלעו סכסוכים בין המנוח לנתבעת, שעיקרם השימוש שנעשה בשטח החנייה המצוי בין שני המפעלים, שלטענת הנתבעת היה שייך לה. כתוצאה מסכסוכים אלו אף הגישה הנתבעת מספר פעמים תלונה במשטרה בגין הסגת גבול.
בחודש מרץ 1998 נפגעה הנתבעת בעינה ונזקקה לאשפוז של כשבועיים בבית החולים, לאחריהם דעכה העבודה במוסך אותו ניהלה עד שנסגר.
כחודש לפני האירוע נשוא התביעה נערכה "סולחה" בין הנתבעת למנוח, ונוהל דו שיח שנועד לבדוק אפשרות כי המפעל ירכוש את שטח המוסך או חלקו.
2. ביום האירוע בשעות אחר הצהריים הגיעה הנתבעת למפעל, ומשעה 17:00 לערך ישבה עם המנוח במשרדו, והשניים ניהלו משא ומתן בענין הרכישה. בשעה 20:00 לערך עזב את המקום תובע 4 כשברכבו שלושה מעובדי המפעל, אולם בחלוף מספר דקות התקשר אליו המנוח וביקש שיחזור ויסיע גם את הנתבעת. תובע 4 נעתר לבקשה וחזר למפעל, ומשראה את הנתבעת יושבת במשרד ביקש מאחד העובדים שנסע עמו ברכב - חאדר סעידי - כי יקרא לנתבעת. חאדר יצא מהרכב וקרא לנתבעת ואף הציע עזרתו בנשיאת התיקים הכבדים שהיו ברשותה. הנתבעת סירבה ואמרה לחאדר כי הוא יכול לחזור למכונית וכי היא תגיע מייד. חאדר פנה ללכת לכיוון המכונית, אז שמע שלוש יריות, וראה את הנתבעת יוצאת מחדרו של המנוח כשאקדח בידה, בעוד היא ממשיכה לירות לכיוון הרצפה והקירות. בהמשך ניגשה הנתבעת אל המכונית, וירתה גם בתובע 4 וכן באורית צברי, עובדת נוספת ששהתה ברכב. תובע 3, שהגיע למקום נפגע אף הוא מהירי בעת שניסה לפרוק את הנשק מידיה של הנתבעת.
3. בגין מעשים אלו הורשעה הנתבעת ביום 17.8.00 בעבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, בעבירה של נסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין ובעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק (ת"פ (מחוזי י-ם 312/98)). ערעור שהוגש על פסק הדין ועל החלטות הביניים שניתנו בשאלת כשירותה של הנתבעת לעמוד לדין נדחה ברובו, אף כי נקבע שבנתבעת התקיימה עובר לאירוע הירי הפרעה נפשית חמורה המאפשרת גזירת עונש מופחת בגין עבירת הרצח, בהתאם לסעיף 300א לחוק העונשין (ע"פ 5570/01). עניינה של הנתבעת הוחזר לבית משפט זה (כב' השופטים י' צבן, נ' סולברג וג' כנפי-שטייניץ) ובגזר הדין מיום 14.5.07 נגזרו עליה 25 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרה (31.8.98), ושלוש שנות מאסר על תנאי.
4. בכתב התביעה דנן טענו התובעים לנזקים שונים, ובכללם נזקים בגין הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות, הוצאות סיעוד, הפסד תמיכה והפסד שירותי בעל (לתובעת 2).
יוער כי כתב התביעה המקורי הוגש גם כנגד מדינת ישראל, זאת בגין הנפקת רישיון הירי לנתבעת שכנטען עלתה כדי רשלנות והפרת חובה חקוקה, אף כי בהמשך נמחקה התביעה נגדה בהסכמה והנתבעת נותרה הנתבעת היחידה.
5. בגין הנזקים שנגרמו לתובעים 3-4 מונה, בהסכמת הצדדים, פרופ' א' פינסטרבוש כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה" או "פרופ' פינסטרבוש").
ביום 3.12.01 ניתנו על-ידי המומחה חוות הדעת בהתייחס לשני התובעים.
כעולה מחוות הדעת בעניינו של
התובע 3, התייחסו תלונותיו של האחרון לתחושת גרוד בחלק הקידמי של שוק שמאל, חולשה ברגל וצליעה לאחר מאמץ. בממצאי הבדיקה צוין כי ההליכה במישור תקינה וכי הנבדק מסוגל לעמוד על קצות האצבעות ועל עקביו, הגם שנמצאו "
דלדול יחסי של 2.5 ס"מ של שרירי הירך משמאל וקיצור השוק ב-1.5 ס"מ", שתי צלקות וכן "
הגבלה קלה בתנועת הקרסול והפרק הסובטלרי משמאל".
בסיכום חוות הדעת קבע המומחה כדלקמן:
"מר רמי (רחמים) מיכל נפגע ב-31/8/98 מכדור אקדח מטווח קצר בשוק רגל שמאל. נגרם שבר פתוח מרוסק של הטיביה הפרוקסימלית עד אזור המרכז. השבר קובע במקצע חיצוני למספר חודשים. מהלך החלמתו הסתבך בזיהום ואי חיבור של השבר. היה צורך במספר אישפוזים לטיפול בזיהום. ב-14/06/99 אושפז להשתלת עצם באזור אי החיבור ובוצע קיבוע נוסף באמצעות פלטה וברגים. לאחר כשנה אושפז להוצאת הפלטה במחשבה שהיא מונעת טיפול בזיהום.
ב-06/09/02 אושפז פעם אחרונה בגלל זיהום ברקמת השוק
celullitis)
) בצילום שבוצע במהלך האשפוז נמצא חיבור מלא של השבר.
להערכתי, במשך כשנה וחצי היתה נכות זמנית בשיעור 100%;
לאחר חיבור השבר יש נכות צמיתה בשיעור 20%, בהתאם לסעיף 35(2)
II
, בגין תהליך זיהומי כרוני, עם התקצרות קלה והגבלה קלה בתנועת הקרסול. בנוסף, יש להעניק נכות נוספת בשיעור 5% בגין הצלקות, בהתאם לסעיף 75(1) בין א-ב'".