לפניי תביעה כספית ע"ס 1,312,758 ש"ח שהוגשה ע"י חיים אברבוך (להלן: אברבוך או התובע) נגד עו"ד יואל אשכנזי (להלן: אשכנזי או הנתבע) וכן נגד חברת הביטוח שביטחה את אשכנזי (להלן: חברת הביטוח או הנתבעת) - בטענה שנגרם לו נזק בשל רשלנותו המקצועית של אשכנזי.
ר ק ע
1. ביום 12.4.95 הגיש פרופ' אהרן צבי לנדאו, מלווה בריבית שהתגורר באוסטריה, תביעה בסד"מ ע"ס 531,955 ש"ח, נגד אברבוך ואשתו, בבימ"ש השלום בירושלים (ת"א 6160/95).
לטענת פרופ' לנדאו, לאחר שהוחזרו לו תשלומים ע"ח חוב שנטלו ממנו בני הזוג במהלך שנת 1987, נותרה יתרה בסך 1,400,000 שילינג אוסטרי, שאברבוך התחייב לשלמה ואף חתם לענין זה על התחייבויות (שצורפו כנספחים לכתב התביעה), אך אף שעברו כשנתיים ממועד החתימה על ההתחייבות, החוב לא נפרע.
יצויין שבמהלך שנת 1996 נפטר פרופ' לנדאו, ועזבונו המשיך בניהול ההליך בבימ"ש השלום.
2. ביום 3.2.99 הגיש אברבוך בקשה למתן רשות להתגונן, באמצעות עו"ד ב' ליפשיץ. את בקשתו הוא תמך בכך שלמעשה הוסכם בינו לבין פרופ' לנדאו שהסך של 100,000$ ששולם על-ידו עובר לחתימתו על ההתחייבות מיום 21.2.93, מהווה החזר של מלוא החוב, וההתחייבות לסך הנוסף הינה התחייבות מוסרית בלבד, בהיות יתרת הסכום מהווה ריבית על ריבית. עוד טען כי ההתחייבות הועלתה על הכתב רק ע"מ להפיס את דעתה של גב' לנדאו שלחצה על בעלה לגבות את מלוא החוב וכי למעשה היא לא היתה אלא למראית עין בלבד. ואף זאת, לטענתו לא התחייב למועדים מוגדרים ולפיכך לא ניתן לחייבו בהחזרת הכספים. עוד הוסיף אברבוך שהסכום הנתבע ע"י פרופ' לנדאו כולל ריבית, כאשר במסגרת המסמך האמור הוא ויתר על הריבית, וממילא הריבית שגבה לאורך השנים הינה ריבית קצוצה ובלתי חוקית.
3. לאחר דיון שהתקיים בבימ"ש השלום ביום 28.3.99, במסגרתו נחקר אברבוך על תצהירו, הסכימו הצדדים כי הדיון יידחה לצורך חקירתו של מר גרוס שמעון - אזרח אוסטרי וגיסו של אברבוך, שתיווך בינו לפרופ' לנדאו. אולם, בסופו של דבר לא התייצב גרוס להעיד, וביום 6.7.99 הורה ביה"מ על הגשת סיכומים. ביום 26.7.99 הגיש אברבוך, באמצעות עו"ד אשכנזי, בקשה חדשה להתיר את העדתו של מר גרוס, אך זו נדחתה; וביום 15.9.99 - משלא הוגשו סיכומים מטעם אברבוך - נדחתה בקשתו למתן רשות להתגונן. אמנם בעקבות בקשה שהוגשה בוטלה ההחלטה, וניתנה לו ארכה נוספת, עד ליום 17.11.99, להגשת סיכומיו, ואולם מששוב לא הגיש את הסיכומים במועד, דחה ביה"מ את הבקשה ונתן נגד אברבוך פסק דין, לפיו חוייב בתשלום מלוא סכום התביעה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 60,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
ביום 27.12.99 הוגשה מטעם אברבוך בקשה נוספת לביטול פסק הדין, אולם זו נדחתה, משלא מצא ביה"מ טעם מספיק המצדיק אי הגשת הסיכומים במועד. גם בקשה נוספת לביטול ההחלטה, שהוגשה ביום 9.3.00, נדחתה; ומשהוגש ערעור על פסק הדין, הוא נדחה על הסף עקב איחור של כארבעה חודשים בהגשתו.
4. משנסתם הגולל בפני העלאת טענותיו ופסק הדין של בימ"ש השלום הפך חלוט, ולאחר שהצליח לאתר את עו"ד אשכנזי ולקבל ממנו חזרה את התיק, הגיש אברבוך את התביעה דנן. לטענת התובע, רשלנותו של אשכנזי גרמה לו נזק בסך 1,312,758 ש"ח (1,168,570 ש"ח - הסכום בגינו נפתח נגדו תיק ההוצל"פ, 19,188 ש"ח - שכ"ט עו"ד ששכר "בנסיון לתקן את טעויותיו של הנתבע", 100,000 ש"ח - עוגמת נפש, ו-25,000 ש"ח - הוצאות ייצוג צפויות בהליך ההוצל"פ), אותם חייב אשכנזי להשיב לו; ובהיות שהנתבעת ביטחה את אשכנזי בגין רשלנות מקצועית, הוגשה התביעה נגד שני הנתבעים ביחד ולחוד.
5. בכתב התביעה דנן חזר התובע על טענותיו בביה"מ קמא, בטענה כי היה בהן להצדיק מתן רשות להתגונן. עוד לטענתו הוגשה הבקשה למתן רשות להתגונן לאחר שעו"ד אשכנזי בדק את טענותיו וחיווה דעתו כי לו ( ולאשתו) הגנה טובה כנגד התביעה, ואף יעץ לו לעשות כן; כ"כ טען כי אילמלא רשלנותו של אשכנזי בייצוגו היתה התביעה שהוגשה ע"י לנדאו נדחית.
לענין הנתבעת נטען כי זו ביטחה את אשכנזי בפוליסת ביטוח לנזקי צד ג', וכי לפיכך היא חייבת בפיצויו בגין הנזקים שנגרמו לו.
6. משלא הגיש אשכנזי כתב הגנה בתביעה דנן, נתן ביה"מ (מפי השופטת מ' מזרחי), פס"ד נגדו על פי התביעה. (יוער כי כמצויין על אישור המסירה מסמכי בי-הדין נמסרו לידי בתו של אשכנזי, ואולם מאז נעשו נסיונות חוזרים ונישנים להמציא לו מסמכי בי-דין ולזמנו להעיד בביה"מ, ואולם הוא לא אותר ואף התערבות לשכת עוה"ד בענין לא היה בה כדי להועיל).
נותרה, איפוא, לדיון והכרעה התביעה נגד המבטחת:
7. החלק הארי של סיכומי הצדדים נסב סביב שאלת אחריותו של אשכנזי לנזקי התובע. כאמור, לטענת התובע, לולא רשלנותו של הנתבע, בקשת הרשות להתגונן שהגיש היתה מתקבלת, והיה לו סיכוי טוב להוכיח את טענותיו במסגרת התביעה שהוגשה נגדו, וממילא היה נמנע ממנו הנזק לו הוא טוען.
מנגד, לטענת הנתבעת, לא היה לתובע כל סיכוי בתביעה שהוגשה נגדו בבימ"ש השלום, וממילא גם אין כל קשר בין רשלנותו של הנתבע לנזק שנגרם לתובע. משכך, אין מקום לחייב אותה בפיצוי התובע.
ד י ו ן:
8. יסודות עוולת הרשלנות שיש להוכיח לחיוב נתבע על פי דיני הנזיקין פורטו ע"י הנשיא א' ברק בפרשת ועקנין:
"בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות שבנזיקין מתעוררות שלוש שאלות. האחת, האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיות (סעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). מבחן זה כולל בחובו שני היבטים. "ההיבט הראשון, הוא ההיבט העקרוני, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות. ההיבט השני, הוא ההיבט הספציפי, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות" (ע"פ 186/80, בעמ' 775). ההיבט הראשון, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת זהירות מושגית" (NOTIONAL DUTY), ואילו ההיבט השני, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת הזהירות הקונקרטית" (DUTY IN FACT). השאלה השניה, המתעוררת בכל תביעת נזיקין, היא, אם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו: האם הוא סטה מסטנדארט הזהירות המוטל עליו? השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא שגרמה נזק?" (ע"א 145/80 -
שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז(1), 113 ,עמ' 114-115).
9. יישום מבחנים אלו, כשמדובר ברשלנות מקצועית של עו"ד, דורש הוכחה של שלושה יסודות: קיומה של חובת זהירות של עורך הדין כלפי לקוחו; הפרה של חובה זו; ולבסוף - קיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לנזק שנגרם לתובע.
מבין יסודות אלו, הוכחת הקשר הסיבתי (היסוד השלישי), הינה משימה מורכבת, שכן, על התובע להוכיח שאילולי רשלנותו של הנתבע, סביר להניח, במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי, שתוצאת ההליך היתה משתנה לטובתו (ר' דנ"א 3691/05
יעקב חיננזון נ' א. חוטר ישי -משרד עורכי דין ואח' תק-על 2005(2), 756 ,עמ' 757).