1.
מהות התביעה וטענות הצדדים:
על פי האמור בכתב התביעה, התובעת היא חברה אשר עסקה במסחר ושיווק מוצרי דלק שונים.
הנתבע 1, מר נחום ארוגי (להלן : "
ארוגי") אשר פעל כמשווק מוצרי דלק תחת שמו או תחת השם המסחרי
"ארנט" נהג לרכוש מוצרי דלק שונים אצל התובעת.
המוצרים סופקו לארוגי עפ"י דרישתו, כנגד חתימת שלוחיו של ארוגי על תעודות משלוח. עם אספקת המוצרים נהגה התובעת להנפיק לארוגי חשבוניות מס לתשלום.
לטענת התובעת, כבר בראשית הדרך נהג ארוגי להופיע אצל מנהליה ולבקש ארכות, הנחות, פריסות תשלומים וכיו"ב.
במסגרת כך, נערך ביום 14.2.96 הסכם למשכון (בדרגה שנייה) של דירת ארוגי ורעייתו ברחוב טרומפלדור 58 ברמת גן (להלן :
הדירה") כבטוחה לתשלום חובות התובע. כמו כן, ביום 18.2.96 חתם הנתבע 2, אביו של הנתבע 1 (להלן: "
שבתאי") על כתב ערבות מוגבלת בסכום של 560,000 ש"ח, להבטחת פרעון כל חובות ארוגי לתובעת. כמו כן, העמיד שבתאי משכנתא מדרגה שנייה על מקרקעין הידועים כגוש 6194 חלקה 69 ו - 71 (להלן: "
המגרש") כבטוחה נוספת לחובות ארוגי ללא הגבלה בסכום.
למרות מכתבי דרישה שהומצאו לנתבע, הוא לא עמד בתשלום חובותיו.
לטענת התובעת, עומד חובו של ארוגי לתובעת על סך של 1,193,347 ש"ח וזאת בניכוי התשלום שהתקבל ממימוש הדירה. כמו כן, עומדת ערבותו של שבתאי על סך של 709,842 נכון למועד הגשת כתב התביעה.
במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים, טען ארוגי כי אינו חב לתובעת חוב כספי כלשהוא. ארוגי טען כי חויב בחובותיהם של לקוחות אחרים וכי הנתונים המופיעים בכרטיסי הנה"ח הם שגויים. לטענתו, חויב על ידי התובעת עבור סולר ודלקים אשר נלקחו ע"י נהגים שונים שלא הועסקו על ידו ואף לא נשלחו מטעמו לקבל את הדלקים בשמו או בעבורו. כמו כן, חויב ארוגי עבור ציוד שסיפקה התובעת ללקוחות מיוזמתה ועל חשבונה, בתנאי שירכשו את מוצרי התובעת. לטענת ארוגי, רשימה חלקית של החיובים המוטעים מצטברת לסכום כולל של 351,755 ש"ח (כולל מע"מ). עוד טען ארוגי כי החליף שיקים שמסר לתובעת אשר היו ללא כיסוי, בשיקים אחרים בסך של 450,000 - 500,000 ש"ח - אולם חשבונו לא זוכה בגין שיקים אלה. כמו כן טען כי חשבונו לא זוכה עבור הובלות שביצע בסכום כולל של 88,435 ש"ח. ארוגי טען כי אילו היו מזוכה כנדרש, יתרת החוב היתה מתאפסת ואף מתהפכת. עוד טען כי בגין מימוש המשכנתא על הדירה התקבל סך של 600,000 ש"ח, אולם התובעת לא זיכתה אותו בסכום האמור והיא מסרבת להעביר לו מסמכים בעניין תשלום זה.
שבתאי הכחיש כי ערבותו לתובעת נושאת ריבית והפרשי הצמדה וטען כי ערבותו חלה על סכום הקרן בלבד, כלומר עד הסכום הנקוב בכתב הערבות ולא מעבר לכך.
כמו כן, טען כי משקיבלה התובעת סך של 600,000 ש"ח בגין מימוש הדירה, פקעה ערבותו.
2.
ניהול ההליך:
כתב התביעה הוגש, במקור, ככתב תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 1,281,445 ש"ח (קרן לתאריך 25.2.98).
בעקבות השמטתם של מסמכים מכתב התביעה שעניינם אופן חישוב חובם של ארוגי ושבתאי לתובעת, הגישה התובעת בקשה לתיקון טעות משרדית. במסמכים אלה צוין כי החוב עומד על 1,259,556 ש"ח המורכב מקרן חוב בסך 887,642 ש"ח וריבית בסך 372,094 ש"ח.
בתגובה לבקשה טענו ארוגי ושבתאי כי בעוד שבכרטסת אשר צורפה כנספח ב' לכתב התביעה צוין חוב בסך 948,323.97 ש"ח, הרי שמן הבקשה עולה כי סכום החוב צריך לעמוד על 887,642 ש"ח, וכי דבר זה מעיד על חוסר מהימנות מסמכיה של התובעת.
כב' השופטת ברוש התירה את הגשתו של כתב תביעה מתוקן, וקבעה כי הוצאות בסך 2,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית תפסקנה על פי תוצאות ההתדיינות.
מאוחר יותר, בעקבות בקשה למחיקת כותרת, הועבר ההליך לפסים של תביעה רגילה במסגרתה העמד סכום התביעה על 1,193,347 ש"ח.
מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר אלון וולף (להלן: "
וולף"), אשר שימש כמנכ"ל התובעת בזמנים הרלבנטיים לתובענה. הנתבעים הגישו תצהירים מטעמם. הצדדים נחקרו על תצהיריהם והוגשו סיכומים.
3.
דיון והחלטה
בשלב הראשון של הדיון אדון בטענות ארוגי ובטענותיו של שבתאי הנוגעות לעצם
חבותם. בשלב השני, אעמוד על שיעור החוב אשר הוכח על ידי התובעת:-