פסק-דין בתיק א 3023/04

הרקע לתביעה :

1.              מאז שנת 1957, שוכרת הנתבעת (להלן "האגודה"), על פי חוזה שכירות מתחדש - אחת לשלוש שנים, שטחי קרקע (להלן: "הסכם המשבצת") ממינהל מקרקעי ישראל (להלן:"המינהל")  (נספח א1 לתצהיר האגודה).

בעקבות החלטה 727 של מועצת מקרקעי ישראל שעניינה: "החלטה בדבר קרקע חקלאית שיעודה שונה למטרה אחרת" (להלן: "החלטה 727"), (נספח ד לתצהיר מטעם האגודה) נחתמו ביום 12.11.01, בין המינהל לאגודה, שני הסכמים להשבת קרקע למינהל. האחד להשבת 358 דונם תמורת סך של 11,760,331 ש"ח בצירוף מע"מ והשני להשבה של 175 דונם תמורת הסך של 2,923,621 ש"ח בצירוף מע"מ (נספחים ח/1 ו-ח/2 לתצהיר האגודה).

 שטח המשבצת שהושכר לאגודה בשנת 2000, עמד על כ- 7,602 דונם. לאחר 3 שנים כשחודש הסכם המשבצת, לאחר חתימת שני  הסכמי ההשבה שטח המשבצת שהושכר לאגודה עמד על כ- 7,027 דונם.

השטח שהוחזר למינהל עם חתימת הסכמי ההשבה, היה בסמוך לאזור התעשיה בקרית גת. שטח זה הוחזק ע"י האגודה ולא על ידי מי מחבריה, גם לא התובעים.

(כאן המקום להעיר כי על פי הסכמי ההשבה השטח שהוחזר למינהל היה בסך  533 דונם  ואילו על פי הסכם השכירות המחודש פחת שטח המשבצת ב- 575 דונם בניגוד להסכם ההשבה, (נספחים א1 ו- א2 לתצהיר האגודה).

בתחומי האגודה 62 נחלות מאוישות ו- 20 נחלות שאינן מאוישות. תקן כל נחלה 45 דונם, כפי שנקבע על ידי רשות התכנון במשרד החקלאות. בנוסף לתקן, לכל נחלה 25 דונם נוספים.

האגודה שוכרת את שטח המשבצת מהמינהל ומתירה לחבריה, והתובעים בכלל זה, להשתמש בנחלות לשימושם כברי רשות. שטח הנחלה מורכב מחלקה א' בה מצויים מבני המגורים והמשק, וחלקות ב' ו-ג', המהוות את עיקר השטח שמיועד לעיבוד חקלאי. האגודה היא זו שקובעת את חלוקת חלקות ב' ו-ג' בין חבריה וגם את גודל השטח הזה (נספח ג'1 וג'2 לתצהיר מטעם האגודה).

שטח המשבצת עוקל על ידי נושים שונים. כתנאי להסכם ההשבה דרש המינהל הסרת העיקולים. במסגרת הסדר כולל וכנגד הסרת העיקולים שולמו כספים מתוך התקבולים שהתקבלו עפ" הסכמי ההשבה,  ואף חולק סך של 75,000 ש"ח לבעלי הנחלות.

התביעה שבפני היא של מקצת מבעלי הנחלות שבמושב, לחלק מלוא הסכום שהתקבל מהמינהל בגין ההשבה, בין בעלי הנחלות משהסכמי ההשבה נגסו בתקן הנחלה ומגודל של 45 דונם נגרע שטח של כ-8.6 דונם לכל נחלה, והאגודה לא היתה מוסמכת לעשות השימוש בכספים לצרכיה.

עמדת התובעים :

2.              זכויות התובעים בנחלתם נפגעו עקב הקטנת גודל הנחלה.  כשאושר הסכם ההשבה באסיפה הכללית, לא הוסבר לתובעים או למי מבעלי הנחלות, כי ההסכם פוגע בתקן הנחלות ואין לאגודה הסמכות לקבל החלטה הפוגעת בזכויות התובעים ללא הסכמתם המפורשת לכך, מבלי לפצותם בערך הפגיעה.

התובעים הוטעו על ידי האגודה, בין אם במתכוון ובין אם מתוך טעות, כשהציגה את הסכם ההשבה כהסכם שלא פוגע בגודל ובערך הנחלות.

על סדר יום האסיפה הכללית לא הייתה כל החלטה לאופן חלוקת כספי ההשבה ואף אם היה על התובעים לדעת תוכן החלטה 727 טרם ההצבעה, אין בכך כדי לגרוע מעילת התביעה.

האגודה פעלה במסגרת הסכם ההשבה כמתווכת וכשלוחתם של התובעים שכן, הזכות לערוך עסקאות בקרקע המשבצת אינה של האגודה לעצמה אלא למען חבריה בלבד. אמנם עסקאות לפי החלטה 727 מבוצעות מול האגודה אך על האגודה להעביר הפיצוי לחברים עקב הפגיעה בקניינם.

המינהל שילם לאגודה מכוח החלטה 727 פיצוי בשל הקטנת תקן הנחלות המאוישות  והתובעים הם אלה שזכאים לחלקם היחסי ממלוא הפיצוי ששולם לאגודה במסגרת הסכם ההשבה, בניכוי הסכום שהתקבל, בסך 75,000 ש"ח.  פירעון חובות האגודה מכספים אלה מהווה פגיעה בזכות הקניין של התובעים ומנוגד לרעיון האישיות המשפטית הנפרדת של האגודה. לכל היותר יכלה האגודה לפרוע החוב באמצעות ניכוי מהתשלום המגיע למי מהחברים החייבים לאגודה.

עמדת האגודה :

3.              הסכם המשבצת מקנה את הזכויות בקרקע שבתחום המשבצת לאגודה ואיננו מקנה מעמד עצמאי לחברי האגודה. "החוכר בתנאי נחלה" בהחלטה 727, הזכאי לפיצוי היא האגודה ולא התובעים.

לתובעים אין זכות לקבלת הפיצוי משהאגודה אינה שלוח או שומר מטעמם ומשלא נוצרו יחסי שליחות, שמירה או נאמנות.