א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
30008-06
02/04/2008
|
בפני השופט:
מיכאל תמיר
|
| - נגד - |
התובע:
גלר דיאנה
|
הנתבע:
מגן מאיר
|
| פסק-דין |
פסק דין זה ניתן בעקבות סיכומי הצדדים במסגרת תביעה בסדר דין מהיר שהגישה התובעת כנגד הנתבע לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ש"ח בהתאם לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965 (להלן:"
החוק").
התובעת והנתבע הינם שכנים בבית משותף אשר מצוי ברח' מחל 84 בתל אביב. ועד הבניין כינס אסיפת דיירים ביום 25/4/06. מר גילרט, בן זוגה של התובעת נכח בישיבה זו במקום התובעת ובתור נציגה.
לטענת התובעת,בעת האסיפה מר גילרט הותקף והתובעת הושמצה ע"י הנתבע. בכתב התביעה נטען ע"י התובעת כי הנתבע השמיץ אותה וכינה אותה באופן הבא:
"
הכלבה לא יכלה להיות באסיפה? היא חושבת שמגיע לה הכל? האם הזונה הזו הלכה
לחפש את האקס הבא שלה? האם הזונה לא קיבלה מספיק בלילה?"
לגרסת הנתבע, היה זה מר גילרט אשר גילה תוקפנות כלפיו וכלפי דיירים נוספים כאשר הוכחש על ידו כי השמיץ את התובעת באופן שתואר ע"י התובעת בכתב תביעתה.
התובעת ומר גילרט הגישו תצהירי עדות ראשית בתמיכה לתביעה. הנתבע הגיש אף הוא תצהיר עדות ראשית יחד עם תצהירו של מר אלפסי, דייר נוסף מהבניין, בתמיכה לכתב ההגנה.
לגרסת הנתבע, כעולה מתצהירו החל מר גילרט במעשה תוקפנות כנגד יו"ר ועד הבית - מר אושרי שהינו אדם מבוגר וחולה. מעשה תוקפנות זה הוביל להתערבותו של הנתבע אשר גרם לחניקתו ולתקיפתו ע"י מר גילרט. כמו כן וכאמור לעיל, הכחישו הנתבע ומר אלפסי כי אכן נאמרו אותן אמירות והשמצות כנגד התובעת.
מר גילרט הצהיר בתצהירו, בין השאר, כי היה זה הנתבע אשר אמר את אותם הדברים במעמד האסיפה וכן טען כי היה זה הנתבע אשר תקף אותו פיזית תחילה וכתוצאה מכך אף פרק את כתפו.
המצהירים נחקרו על תצהיריהם במסגרת החקירה הנגדית. בתום חקירת המצהירים הנ"ל ביקש ב"כ התובעת לזמן עדים נוספים על מנת לתמוך בגרסת התובעת. ב"כ הנתבע התנגד לכך אולם ולפנים משורת הדין, בית המשפט נעתר לבקשת ב"כ התובעת לזמן עדים נוספים מטעמו. ב"כ התובעת צמצם את מספר העדים המבוקשים לעד יחיד מטעמו, מר גולדברי, שאף הוא דייר בבניין.
מר גולדברי נחקר בחקירה ראשית ע"י ב"כ התובעת ובמהלך החקירה ולאור עדותו של מר גולדברי ביקש ב"כ התובע רשות להכריזו כ"עד עוין" ובית המשפט נעתר לבקשתו.
דיון
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 מגדיר מהו "לשון הרע" וקובע כך:
" 1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-
(1)
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)
לפגוע באדם במשרתו...."
מסעיף 1 עולה כי כאשר עסקינן בביטוי שיש בו כדי להשפיל ולבזות אדם, בין בשל מעשיו, אופיו, התנהגותו וכיוצ"ב, יראו במפרסם הדברים אחראי בגין עוולת לשון הרע.
פרסום עפ"י החוק הנ"ל הינו בין בע"פ ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
על מנת להוכיח כי בעניינינו, הנתבע דיבר לשון הרע, יש להוכיח את קיומם של יסודות עוולת לשון הרע, אולם, בטרם יבחן בית המשפט את טענת לשון הרע לגופה יש לבחון האם הביטויים אשר לטענת התובעת נאמרו ע"י הנתבע כלפי התובעת ומר גילרט, אכן נאמרו על ידו.