עובדות המקרה
התובעת בתביעה שלפני היא חברה העוסקת בהשכרת כלי רכב. מר
אמיה בנישו (להלן -
הנהג) שכר רכב מהתובעת. ביום 14.11.06 נסע הנהג ברחוב ישעיהו בתל אביב. השעה היתה שעת ערב, והיה יום גשום מאוד. לפתע, שמע הנהג קול חזק מתחת לכלי הרכב והמכונית נעצרה. לדבריו, הוא ואשתו, שנסעה עמו ברכב, יצאו מתוך המכונית ודחפו אותה הצדה. התברר שמכסה של בור ביוב, שהיה במרכז נתיב הנסיעה של הנהג - נפתח, והמכסה נותר על פתח הבור, כשחלקו מבצבץ החוצה וחלקו נדחף פנימה (המכסה הסתבסב על צירו). לטענת הנהג, מישהו שהיה במקום צלצל למשטרה, המשטרה הגיעה ושמו פח אשפה גדול לפני בור הביוב, על מנת שכלי רכב נוספים לא יפגעו במכסה. הנהג צילם את מצב הדברים לאחר התאונה, כעולה מ
ת/3, בו רואים הן את מכסה הביוב, כשחלקו בחוץ וחלקו בתוך בור הביוב, והן את פח האשפה שהמשטרה הציבה במקום. הנהג ניסה להניע את הרכב ולנסוע מהמקום, אך התברר לו שהדבר איננו אפשרי. לפיכך, דיווח לתובעת, והמתין עד שיבוא אדם מטעמה כדי לפנות את הרכב מהמקום. עובר אורח שהיה במקום התקשר לעיריה, לאחר שנציגי המשטרה אמרו שהם לא יכולים לסגור את המכסה. בעוד הנהג ממתין במקום לנציגי התובעת, בחלוף כ-5 דקות מהזמן שעובר האורח התקשר לעיריה, הגיע נציג מטעם העיריה ותיקן את מכסה הביוב. הנהג ציין, כי לא ראה דבר כאשר התקרב בנסיעה למקום האירוע ומכסה הביוב לא היה פתוח, ככל שיכול היה לראות מבעד לגשם החזק שירד, לפני שרכב התובעת עלה על המכסה.
כתוצאה מהאירוע, נגרם לרכב התובעת נזק, אשר בגינו הוגשה התביעה דנן. לטענת התובעת, הנזק הישיר הוא בסך של 7,326 ש"ח, ובנוסף שילמה התובעת שכר טרחה לשמאי שבדק את הרכב, בסך 849 ש"ח. הרכב נגרר מהמקום והתובעת שילמה בגין הגרירה 443 ש"ח, ולטענתה - הרכב הושבת במשך 4 ימים, בעלות של 774 ש"ח.
סך הכל נתבע סכום של 10,847 ש"ח.
הנהג כתב מכתב למנהל המוקד העירוני ב
עירית תל אביב, הנתבעת, ביום 15.11.06 ובו ביקש לקבל אישור שהעיריה ידעה שהיה בור פתוח, על מנת להעביר את האישור לתובעת. במכתבו (שסומן
ת/2) הפנה לשני מספרי הודעות שאמורות להיות רשומות אצל הנתבעת בקשר לאותו מקרה. הנהג קיבל מכתב מיום 16.11.06 מאת המוקד העירוני במענה לאותה פניה, ובהתאם לאמור באותו מכתב (סומן
ת/5):
"בתאריך 14.11.06 בין השעות 17:00 ו-17:30 התקבלו שתי הודעות על מכסה כוך ביוב שאינו יציב וכנראה התרומם, לדברי המשטרה אירעו במקום מספר תאונות. המפגע טופל על ידי אגף המים".
לטענת הנתבעת, על פי דו"ח בדיקת אירועים של העיריה, שסומן
נ/1, בתאריך המדובר (14.11.06) התקבלה הודעת מוקד על מכסה ביוב חסר בכביש, והמפגע טופל בו ביום. בהתאם למסמך של מנהל בינוי ותשתית, אגף המים, הביוב והתיעול אצל הנתבעת (סומן
נ/2), התקבלה קריאה בשעה 17:44. על פי התקן, ניתן לטפל בקריאה שכזו תוך 3 שעות ועם זאת, התקלה טופלה - על פי דברי נהג התובעת עצמו - בתוך דקות ספורות מרגע קבלת הקריאה.
טעוני הצדדים
לטענת התובעת, הנהג לא יכול היה לדעת אודות המפגע בכביש, שכן עד שהגיע רכב התובעת למכסה הביוב - מכסה הביוב היה מונח על מקומו. בנוסף, מדובר בשעת ערב, ביום גשום מאוד, כך שהראות היתה מוגבלת. עיריה סבירה צריכה היתה לפעול לעיגון מכסי הביוב בשטחה, קל וחומר בשטח ציבורי, כגון רחוב ישעיהו, באופן שמכסה לא יוכל להתרומם. אין כל אשמה על נהג התובעת.
התובעת הפנתה למספר פסקי דין התומכים בעמדתה, כי במצב דברים זה, האחריות רובצת לפתחה של העיריה [ת"א (נת') 2369/05
מלכה רחל נ' עירית נתניה ואח'; ת"א (רמ') 3178/06
אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עירית מודיעין ואח'; ת"א (רמ') 1542/07
איאב חמאד נ' עירית לוד; ת"א (ת.א) 36223/05
צהר כרמלה נ' עירית ת"א; ת"א (ת.א) 29168/04
רבינוביץ' מרגריטה נ' מרכז הקונגרסים הבינלאומי; וכן פסק דין של בית המשפט המחוזי בת"א: ע"א (ת.א) 581/94
עירית תל אביב ואח' נ' פלצר אסתר ואח' ועוד].
לטענת הנתבעת, מדובר במפגע שהעיריה לא יכלה לדעת אודותיו בטרם התקבל דיווח. היא איננה יכולה להציב פקח ליד כל בור ביוב. המדרכה והכביש אינם שטח סטרילי, ואין לצפות לכך שכל פגם בדרך יטיל חבות על הרשות המקומית. מדובר במכסה ביוב שעובר לתאונה היה מונח כראוי, כך שלא ניתן היה לראות מבעוד מועד שהוא השתחרר, ולכן לא ניתן היה לצפות מהעיריה לטפל במפגע בטרם קיבלה דיווח לגביו. נהג התובעת העיד כי העיריה שלחה נציג למקום 5 דקות לאחר שהתקבלה קריאה, ולפיכך ברור שהעיריה פעלה בצורה סבירה.
הנתבעת תמכה, אף היא, עמדתה במספר פסקי דין [ת"א (ת.א) 118702/00
דולב נ' שבתאי ואח'; ת"א 35488/06
איי.אי.ג'י ביטוח זהב ואח'
נ' עירית רמת גן; ת"א (י-ם) 10817/05
ניו קופל בע"מ נ' סוויל ענור ואח'].
הדיון לפני
בדיון לפני העיד מטעם התובעת הנהג,
מר אמיה בנישו. מטעם הנתבעת העיד עובד שלה, המשמש כמהנדס אזורי באגף המים והביוב,
מר בוריס קליימן. אשת התובע התייצבה אף היא לעדות, אך הצדדים הסכימו לוותר על עדותה. העדים עשו רושם אמין והכרעתי בתיק מתבססת על שתי העדויות, כפי שיפורט להלן.
הכרעה
הצדדים לא התייחסו לשאלת נטל הראיה, ולטעמי במקרה דנן - לפי הנטל יוכרע התיק.
סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מתייחס לתובענה שהוגשה על נזק, כאשר לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, והנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ולבית המשפט נראה שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה. במקרה כזה, על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה, שהביא לידי הנזק, התרשלות שיחוב עליה. זהו, לטעמי, המקרה שלפני.
אין מחלוקת, כי מכסה של ביוב, המצוי בתוך נתיב נסיעה, אינו צריך להתרומם באופן פתאומי כאשר כלי רכב עובר מעליו, ואם יתרומם - יגרום נזק לכלי הרכב. אם הדבר קרה, כנראה שהמכסה לא היה מקובע במקומו ומעוגן כראוי. הטיפול והתחזוקה של מכסה הביוב בו עסקינן, הנמצא בשטחה העירוני של הנתבעת, הינם באחריות הנתבעת. הנטל על הנתבעת להראות כי נקטה זהירות סבירה כדי למנוע מקרים כגון המקרה שלפני.
אני מפנה להלכות הידועות היטב בנושא חובת הזהירות המוטלת על בעלי מקרקעין, בע"א 145/80
ועקנין נ' עירית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 ובע"א 243/83
עירית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 וכן לפסיקה המתייחסת לחובת הזהירות המושגית שחבה העיריה כלפי עוברי אורח, למשל בע"א 862/80
עיריית חדרה נ. זוהר, פ"ד לז(3) 757. אני מפנה גם לת"א (חי') 1108/01
נפומניאשיץ ורה נ' עירית חיפה (ניתן 22.7.04) וכן לע"א (מחוזי ירושלים) 6259/05
ברמן נ' עיריית אשדוד (פס"ד מיום 13.12.05, לא פורסם), אשר צוטט בהסכמה בת"א (ת.א.) 29168/04
רבינוביץ' מרגריטה נ' מרכז הקונגרסים הבינלאומי, שם נקבע:
"אכן, לא כל פגם במדרכה מטיל אחריות על הרשות המקומית, ולא אחת נפסק שמדרכות אינן יכולות להיות שלמות וחלקות, וטבעי כי מדי פעם תהיינה בהן מהמורות..... כידוע, הרשות המקומית אינה חייבת להימצא בכל אתר ואתר, ולא כל פגם ברשות הרבים מקים עליה חבות, אולם עליה להראות שהיא נוהגת ונוקטת באמצעים סבירים כדי לבקר קיומם של פגמים כאמור ולתקנם. בענייננו לא הוכח דבר. לא הוכח שהמשיבה מס' 1 מחזיקה צוותים בהיקף סביר כדי לאתר ליקויים כאלה ברשות הרבים ולתקנם, ואף לא הוכח שנעשות ביקורות תקופתיות הנדרשות בנסיבות אלו".
העיריה לא הביאה כל ראיה להראות כיצד היא מתחזקת באופן שוטף בורות ביוב; לא הובאה ראיה ממנה ניתן ללמוד מתי לאחרונה נבדק בור הביוב המסוים, בו עסקינן; לא הובאה ראיה ממנה ניתן ללמוד, כפי שנטען במרומז על ידי ב"כ הנתבעת, שהגשם שירד באותו יום היה הגורם להתרופפות מכסה הביוב, או שמדובר בגשם בכמות חריגה. אמנם, צודקת ב"כ הנתבעת, שאין חובה לרשות מקומית להציב פקח ליד כל מכסה ביוב, אך עליה להראות שהיא נוקטת באופן שוטף אמצעים סבירים כדי לבדוק קיומם של פגמים ברשות הרבים, לאתרם ולטפל בהם כאשר הם מתגלים. הטיפול של הנתבעת באירוע לאחר מעשה כנראה אכן היה טיפול ראוי, והנהג העיד שנציגי העיריה הגיעו למקום תוך דקות ממסירת ההודעה למוקד העירוני, אך אין בכך כדי ללמד על התשובה לשאלה אם העיריה מילאה חובתה לדאוג לתחזוקה נאותה של השטחים הציבוריים לפני קרות האירוע, ולגבי ענין זה לא הובאה כל ראיה.
בנוסף, לפנינו המכתב שקיבל הנהג ממנהל המוקד העירוני, מר יעקב כץ. העד שהובא לעדות מטעם הנתבעת הינו, כאמור, מר בוריס קליימן, המשמש כמהנדס אזורי באגף המים והביוב בעירית תל אביב. לדבריו, התקבלה הודעה על
מכסה חסר בכביש, כעולה מ
נ/2. לפי עדות התובע, וגם לפי צילומי המקום שצולמו מיד לאחר קרות הנזק,
ת/3, עולה כי אין מדובר במכסה חסר, אלא במכסה שהסתובב על צירו באופן שחלקו בלט מתוך חור הביוב. מר קליימן העיד שכאשר מתקבלת הודעה על מפגע, יוצא מפקח מטעם העיריה למקום, מאבחן את המפגע ומזמין את הקבלן שמבצע את העבודה ומתקן את המפגע. כך, לדבריו, נעשה גם במקרה דנן. מר קליימן ידע לספר רק על תלונה אחת לגבי מכסה הביוב בו עסקינן ביום המדובר, למרות שהוא עובד אגף המים והביוב, שהיא המחלקה אשר טיפלה במפגע, בהתאם לאמור במכתב
ת/5 מאת מנהל המוקד העירוני.
למרות דבריו של מר קליימן, אני מעדיפה את האמור במסמך
ת/5, החתום על ידי מנהל המוקד העירוני בעירית תל אביב, לפיו התקבלו
שתי הודעות ביום 14.11.06 בין השעות 17:00 ו-17:30 לגבי מכסה ביוב שאינו יציב וכנראה התרומם, במקום בו עסקינן. יתר על כן, על פי אותו מכתב, לדברי המשטרה אירעו במקום
מספר תאונות. יצוין, כי מר יעקב כץ, מנהל המוקד העירוני אשר חתום על המכתב, לא זומן לעדות. אציין עוד, כי מכתב זה הוא מענה לפנית הנהג, שסומנה
ת/2, שבה נקב הנהג במספרן של
שתי הודעות שונות שאמורות להתייחס לאירוע, ובתגובה לכך נכתב
ת/5. אלה, מחזקים את המסקנה כי פרט למקרה נושא תביעה זו, היה אירוע נוסף בערך באותו זמן, באותו מקום. מדברי הנהג, למדתי שהוא נותר במקום האירוע דקות ארוכות לאחר התאונה, ובנוכחותו תוקן מכסה הביוב, ודבר זה מוביל למסקנה הבלתי נמנעת, שהאירוע הנוסף קרה
לפני האירוע דנן, ולא אחריו, ובצירוף
ת/2 ו-
ת/5 יש להסיק כי העיריה ידעה על המפגע עוד לפני המקרה בו עסקינן. דבר זה מעורר סימן שאלה, למרות האמור לעיל בדבר הגעת נציג העיריה למקום דקות ספורות אחרי קבלת הודעת הנהג, האם העיריה אכן פעלה מיד עם קבלת ההודעה
הראשונה על המפגע.