פסק-דין בתיק א 29526/05

1.         פסק דין זה ניתן בהסכמה לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -  1975 (להלן: " חוק הפיצויים") על בסיס תחשיבי הנזק שהוגשו על ידי הצדדים.

2.         הואיל והנתבעת מכחישה את עצם התרחשות התאונה, דיוננו יתייחס, איפוא, תחילה לשאלת האחריות ואם טענת התובע תתקבל- יתייחס המשך הדיון לשאלת גובה הנזק.

3.         שאלת האחריות

התובע, יליד 1961, בן 43 היום, נפגע בתאונת דרכים ביום  11.3.04, בעת שנהג ברכב מסוג       קטנוע. 

הנתבעת לא הכחישה כי בטחה את הקטנוע במועד הרלבנטי לאירוע התאונה, וטענותיה הן כי התובע לא צרף אסמכתא כל שהיא לעצם התרחשות התאונה, ולא הציג רישיון נהיגה תקף למועד הרלבנטי לתאונה.  

התובע צרף לכתב התביעה צילום רשיון רכב תקף ותעודת חובה תקפה. קיומם של ביטוח ורשיון נהיגה תקפים נבדק גם על ידי המשטרה, כך עולה מהודעתו הראשונה של התובע. 

אשר על כן, הנני קובעת כי על הנתבעת מוטלת האחריות לפצות את התובע בגין נזקי הגוף       שאונו לו בתאונה.

4.         דיון בשאלת הנזק

התובע טופל בחדר המיון בבית החולים "בלינסון" בפתח תקוה בגין חבלת ראש, חבלה בצלעות, ושבר רדיוס דיסטלי בשורש כף יד שמאל, ידו הדומיננטית.

התובע קבל 7 ימי מחלה, תרופות לשיכוך כאבים, והופנה להמשך טיפול במרפאת קופת החולים.

בהמשך, פנה התובע למוסד לביטוח לאומי (להלן: " מל"ל"), אשר הכיר בתאונה כ"תאונת       עבודה". הועדה הרפואית של המל"ל קבעה כי לתובע לא נותרה נכות זמנית או צמיתה בעקבות הפגיעה.  המל"ל אישר לתובע ימי אי כושר מיום 12.3.04 ועד יום 30.4.04 ובסך הכל 50 ימים, אשר בגינם שולמו לו דמי פגיעה בסך -.9,026 ש"ח.

5.         התובע עותר לפסוק לו פיצויים בגין הפסד שכר בעבר, החזר נסיעות וטיפולים רפואיים, עזרת צד ג' ונזק שאינו ממוני.

6.         מתחשיב הנזק מטעם התובע עולה טענה, כי התובע עבד כפקיד גבייה לפרנסתו עובר לתאונה. לתחשיב צורף תלוש משכורת משנת  2000 ואינו מלמד דבר על הכנסתו של התובע בתקופה הרלבנטית עובר לתאונה. לגבי השתכרותו של התובע ניתן ללמוד מנתוני המל"ל.

סכום דמי הפגיעה בסך: 9,026 ש"ח אשר שולם לתובע, חושב על פי בסיס הכנסת התובע בסך 22,564 ש"ח, המהווה 75% מן הכנסתו של התובע ברבע השנה (3 חודשים) עובר לתאונה.

מחישוב זה עולה כי הכנסתו החודשית של התובע עובר לתאונה היתה בסך: 10,028 ש"ח וכי התובע השתכר 334 ש"ח ליום עבודה.

בהתחשב בעובדה כי התובע היה 50 ימים באי כושר, הנני מעמידה את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר על סך- 16,713 ש"ח .

7.         הנני מקבלת את טענת הנתבעת באשר להוצאות הרפואיות והחזר הנסיעות, כי משהוכר האירוע כתאונת עבודה, זכאי התובע לדרוש הוצאות בגין ראש נזק זה מן המל"ל. לפיכך, הנני דוחה תביעתו בראש נזק זה.

8.         אינני סבורה כי לתובע נגרמה הוצאה בשל הצורך להיזקק לעזרת צד ג', כמו כן לא הוכח כי התובע נזקק לעזרה כלשהי, לא כל שכן החורגת מן המקובל בין בני המשפחה. לפיכך, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה.

9.         התובע זכאי לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני(כאב וסבל). בהתחשב במהות הפגיעה, בתקופת אי הכושר, בהיעדר הנכות, וכמו כן בהתחשב בעובדה כי התובע נפגע בידו הדומיננטית, הנני פוסקת לו פיצוי באב נזק זה בסך: 5,000ש"ח . 

10.        לסיכום:

התובע זכאי לפיצוי נזקי גוף שארעו לו בתאונה נשוא התובענה לפי הפירוט הבא:

10.1      הפסדי השתכרות בעבר:       16,713 ש"ח

10.2      כאב וסבל:                           5,000  ש"ח

                                                      -------------