בתחילת פסק דין זה עלי להביע את מורת רוחי מצורת ניהול התיק ע"י בא כוח התובע,והאיחור הרב בהגשת הסיכומים , דבר שגרם לעיכוב מתן פסק הדין , אילולא היה מדובר בקטין, שחובת שמירת זכויותיו , מוטלת גם על בית המשפט הייתי דוחה את התביעה , בהתאם לתקנות 1160 ו157ב' לתקנות סדר הדין האזרחי .
מדי פעם נשמעת טרוניה על שופטים ובתי משפט, שפסקי דין מתחת ידם מתעכבים לתקופות ארוכות, אך איש אינו מתייחס לסחבת, ואף לזלזול המופגן מדי פעם מצד בעלי דין בעצמם ,ובאי כוחם, שאינם טורחים להקפיד על מועדים.
ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 4/1/06 ובה הוחלט על הגשת סיכומים בכתב , כאשר לבא כוח התובע הוקצו 45 ימים שלמים , ולבא כוח הנתבעים 45 ימים . ב16/5/06 בדקתי את התיק ולא נמצאו סיכומי בא כוח התובע, לאחר שבקש ארכה להגשתם ב 40 יום נוספים, קרי עד 5/5/06 , אך גם עד מועד זה לא הוגשו .
ביום 16/5/06 נתתי החלטה לפיה הפניתי את תשומת לבו של בא כוח התובע לסמכותו של בית המשפט בתקנות 160 ו157 הנ"ל ונתתי לה ארכה להגשת סיכומים תוך 10 ימים ., ואכן סיכומי התובע הוגשו רק ביום 21/5/06
ביום 16/7/06 בדקתי את התיק , ונמצא כי גם בא כוח הנתבעים, לא טמן את ידו בצלחת ההשהיה , והעיכובים, וכי עד לאותו מועד סיכומיו לא הוגשו. גם את תשומת לב בא כוח הנתבעים הפניתי לאותן תקנות והוריתי על הגשת סיכומים עד 15/9/06.
והנה ביום 26/7/06 הוגשו סיכומי בא כוח הנתבעים , אחרי כמעט 7 חודשים ממועד סיום ההוכחות.
לא צריך להבין שלא כהלכה, את אורך רוחו של בית המשפט ,וחוסר רצונו להשתמש בקלות רבה בסמכויות אשר בתקנות הנ"ל , ובאי כוח בעלי הדין מתבקשים להקפיד על המועדים, דבר שבסופו של יום הנו רק לטובת לקוחותיהם .
ולגופו של עניין התובע הנו יליד 9.3.82 , הטוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 16/8/97 , הגיש ביום 29/4/03 תביעה זו לפיצויים על נזקים שנגרמו לו באירוע אותה תאונה .
נטען בכתב התביעה כי התאונה אירעה כאשר התובע ישב ברכב נהוג ע"י אביו, כאשר בצומת גזית נפגע הרכב מאחור ע"י רכב אחר , וכי כתוצאה מאירוע זה נחבט התובע בעוצמה בראשו ובגופו וטולטל בחוזקה קדימה ואחורה . ששה ימים אחרי האירוע , החל התובע לסבול , לראשונה בחייו , מהתקפי אפילפסיה , אשר לוו בפרכוסים , איבוד הכרה וגלגול עיניים .
בהיות התאונה תאונת דרכים על פי הגדרת התיבה בחוק הפלת"ד , הגישה באת כוחו של התובע בקשה בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשמ"ז 1986 ,למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט לבדיקת התובע אם נותרה אצלו נכות כל שהיא מהתאונה .
לבקשה צירפה באת כוח התובע סיכום אשפוז מיום 24/8/97 , לאחר אשפוז של יומיים ,וכן סיכום מחלה בדבר אשפוז מיום 24/8/97 ועד 27/8/97 .
בסיכום המחלה הראשון צוינה האבחנה כ SINGLE SEIZURE פרכוס יחיד , ובסיכום המחלה השני צוינה האבחנה SEIZURE 1
ST EPISODE- MOTOR VEHICLE ACCIDENT .
לא צוינו פגיעות גוף כל שהן.
כמו כן התובע אושפז פעם נוספת ביום 23/9/98 , כאשר האבחנה המצוינת בסיכום הנה "התכווצות- חשד לאפילפסיה " כמו כן צורף גיליון הטיפולים מקופת חולים , המתחיל בביקור מיום 24/11/98 , ותיעוד רפואי נוסף המציין כי התובע סובל מאפילפסיה .
בית המשפט מינה לתובע מומחה רפואי , נוירולוג מומחה למחלות כלי הדם של המוח, הוא ד"ר נתן בורנשטיין .
המומחה בדק את התובע , ומסר חוות דעת אשר בסיכומה הוא מציין=
" מדובר בבחור בן 21 אשר נחבל בראשו בתאונת דרכים ללא איבוד הכרה וללא אובדן זיכרון ( אמנזיה ) וכחמישה ימים לאחר מכן פיתח התקף אפילפטי ומאז היו לו עוד 2 התקפים ולמעשה מוגדר כיום כחולה אפילפטי ומטופל בתרופות אנטי אפילפטיות . לציין כי בנוסף לבעיית האפילפסיה כיום מר יפת כוכבי נמצא בטיפול פסיכיאטרי רציף. השאלה המתבקשת היא האם קיים קשר בין התאונה עם חבלת הראש הקלה ללא איבוד הכרה ובין ההתקפים האפילפטיים .
מן הספרות הרפואית ידוע כי חבלת ראש ללא איבוד הכרה וללא עדות לנזק לרקמת המוח בבדיקת הדמייה אינה גורמת להתקפים אפילפטיים ולכן אין ליחס את האפילפסיה לאירוע של חבלת הראש בתאונת הדרכים , והעובדה שההתקף קרה חמישה ימים לאחר האירוע הנה מקרית בלבד .
לאור האמור לעיל נראה לי כי לכוכבי יפת לא נגרמה נכו נוירולוגית בגין התאונה הנדונה , הדבר מתאים איפוא לסעיף 34 א' לתקנות המל"ל שאין עמו אחוזי נכות ".