א. זוהי תביעה שעיקרה פיצוי בגין הפרת חוזה, אשר במסגרתו, לטענת התובעת, התחייבו הנתבעות להמשיך את ההתקשרות עם התובעת, כל עוד יצליח פרויקט "אחוזת בית" המנוהל ע"י התובעת עבור הנתבעות.
ב. הדיון בתיק התנהל בפני כב' הרשמת י. שיצר והשופטת ע. צ'רניאק והגיע לדיון בפני לראשונה ביום 13.7.03.
עובדות
1. התובעת (להלן גם:
"אמריקר") הינה חברת ניהול, העוסקת בשיווק וניהול של פרויקטים גריאטרים, לרבות מרכזי מגורים למבוגרים, המכונים גם "דיור מוגן".
2. נתבעת מס' 1 (להלן:
"מליבו") הינה חברה קבלנית, השולחת ידה גם בהשקעות. במסגרת השקעותיה הקימה מליבו את פרויקט "אחוזת בית", בית דיור מוגן ובית חולים סיעודי ברעננה.
3. נתבעת מס' 2 (להלן:
"אחוזת בית"), הינה שותפות רשומה הנתונה לשליטת מליבו, והינה הבעלים של פרויקט "אחוזת בית".
4. בניית אחוזת בית החלה בשנת 1990, ובחודש מרץ 1993, היתה בנייתה על סף סיום (סעיף 4 לתצהיר יוסף שלגי, יו"ר פעיל של דירקטוריון מליבו במועדים הרלוונטים).
5. בשנת 1992 הגיע מר יוסף עדולמי, אשר שימש במועדים הרלוונטים סמנכ"ל לעניינים מיוחדים במליבו, ליום עיון בבית אבות באשדוד, בהנחייתו של מר אילן תמיר, בעל מניות ומנכ"ל התובעת, על מנת לאסוף מידע ביחס לתחום בתי האבות (ר' סעיף 2 לתצהיר עדולמי).
מר עדולמי העיד כי קצב המכירות בפרויקט היה נמוך והיה לו חשוב להעשיר את התמצאותו בתחום, כדי להתמודד עם הדאגה שהיתה מנת חלקה של מליבו בשיווק הפרויקט (סעיף 3 לתצהיר עדולמי).
בדיעבד התברר, לטענת הנתבעות, כי הדאגה נבעה מאי הידיעה כי קצב השיווק לא היה שונה מבפרויקט דיור מוגן אחר, וכי בתחום הדיור המוגן כמעט ולא ניתן היה לשווק יחידות דיור בטרם גמר הבנייה (סעיפים 4-6 לתצהיר עדולמי).
6. מר עדולמי חיפש ייעוץ בתחום הדיור המוגן, על מנת שיוכל לנהל ולפקח על פרויקט אחוזת בית, מול גב' ציפורה לבנת, אשר אמורה היתה לנהל את אחוזת בית ואשר היתה בעלת נסיון בניהול בית אבות. הוא מצא תועלת בקשר עם התובעת, מאחר וזו היתה בעלת נסיון רלוונטי עבור פרוייקט אחוזת בית (סעיף 7 לתצהיר עדולמי).
7. עדולמי נפגש עם נציג התובעת, מר אילן תמיר, וביקש ממנו שירותי ייעוץ, אולם מר תמיר הבהיר כי התובעת אינה עוסקת בייעוץ והנסיון לשיתוף פעולה לא צלח (ר' סעיפים 14-15 לתצהיר תמיר).
8. בפברואר 1993 פנה עדולמי שוב לתובעת, כדי שתשתף פעולה עם חברת פרומו יועצים בעריכת בדיקה של פרויקט אחוזת בית (סעיף 11 לתצהיר עדולמי, סעיף 17 לתצהיר אילן תמיר) ובמרץ 1993 הפיקה חברת פרומו יועצים
"אבחון שיווקי ואסטרטגיה מומלצת" עבור מליבו (ת/4).
9. במהלך שנת 1993, סמוך לפתיחתה של אחוזת בית, הוסכם בין התובעת למליבו, כי התובעת תחל במתן שירותי ניהול לאחוזת בית, בנוסף לניהולה השוטף של גב' לבנת (סעיף 6 לסיכומי התובעת, סעיף 9 לכתב התביעה, סעיף 9 לתצהיר שלגי).
לטענת התובעת ההתקשרות נעשתה בלחיצת יד, ועל יסוד מצגי מנהלי הנתבעות ובראשן התחייבותו של בעל השליטה בהן אותה עת, מר יוחאי שניידר.
לטענתה, ההתקשרות הושתתה על שני תנאיה הבסיסיים של התובעת, לפיהם תהא לה אחריות מלאה וכוללת לניהול הפרויקט, ותקופת ההתקשרות עימה תהא ארוכה (ר' סעיף 8, 11 לכתב התביעה).
בסעיף 21 לתצהירו הוסיף מר אילן תמיר כי
"מר שניידר וחבריו אמנם לא הסכימו להתחייב מראש לתקופת התקשרות מוגדרת, אולם חלף זאת התחייבו, בשם מליבו, כי
ההתקשרות תימשך, כל עוד הפרוייקט מצליח (ההדגשה במקור - ש.ג)".
10. בשלהי 1993 מונה מר מאיר שני כמנהל חטיבת ההשקעות של מליבו. מר שני ביקש למסד בכתב את ההתקשרות (ר' סעיף 7 לסיכומי התובעת ור' גם סעיף 10 לתצהיר שלגי).
11. על מנת למסד בכתב את ההתקשרות התנהלה התכתבות בין מאיר שני, מטעם הנתבעות, לאילן תמיר, מטעם התובעת, באשר לאופיה של ההתקשרות.
מההתכתבות, כפי שתפורט להלן, עולה פער רצונות ודרישות בין התובעת לבין הנתבעות.