פסק-דין בתיק א 28184/04

בפני תובענה כספית על סך 2,000.000 ש"ח.

הרקע העובדתי

התובעים הינם בעלי הזכויות באולם המצוי בקומת המרתף של "מגדל נחום" הממוקם בשד' העצמאות 67 בת-ים (להלן: "הנכס" ו/או "האולם").

התובעים 3-6 ירשו את זכויותיהם באולם מכוח ירושת המנוח דוד בן שושן ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר היה בעבר שותפו של הנתבע 2.

הנתבעת 1 הינה חברה רשומה, אשר הפעילה במועדים הרלוונטיים אולם אירועים, שהיה ידוע בשם "אולמי רון".

הנתבע 2 הינו בעל המניות העיקרי בנתבעת 1, מנהלה וערב לחובותיה מכח הוראות הסכם השכירות.

בשנים  1988-1996 לערך, התקיימה בין הנתבע 2 לבין המנוח ואח' שותפות עסקית.

לאחר סיומה, שכרו הנתבעים מאת התובעים את האולם, וניהלו עסקיהם בנפרד.

ביום 1.1.96 שכרה הנתבעת 1 מהתובעים את האולם לתקופת שכירות ראשונה שהחלה ביום 1.1.96 ונסתיימה ביום 1.1.98.

ביום 7.6.98 נחתם בין התובעים לבין הנתבעת 1 הסכם שכירות נוסף (להלן: "ההסכם"), לפיו שכרה זו האחרונה מהתובעים את האולם, לתקופת שכירות בת 24 חודשים, החל מיום 1.1.98 וכלה ביום 31.12.99, תמורת דמי שכירות המסתכמים ב-14,000$ + מע"מ לחודש.

סעיף 6.2 להסכם השכירות הקנה לנתבעת 1 אופציה להארכת השכירות ל-7 תקופות שכורית נוספות, בנות 12 חודשים כל אחת.

לאחר תום תקופת השכירות החוזית, מימשה הנתבעת 1 את האופציה לשנת שכירות נוספת ראשונה שהסתיימה ביום 31.12.00.

עם תום התקופה הנוספת הראשונה, לא מסרה הנתבעת 1 כל הודעה רשמית שהיא בדבר מימוש האופציה לתקופה של שנה נוספת מחד, ולא פינתה את האולם מאידך.

הנתבעת 1 המשיכה להחזיק בנכס במשך חודשים ארוכים ופינתה אותו רק בחודש ספטמבר 2001 או בסמוך לכך.

טענות התובעים

התובעים טוענים כי על הנתבעים לפצות אותם בגין 6 ראשי נזק עיקריים:

א.         פיצוי בגין איחור בפינוי:

פיצוי בגין 9 חודשי שהייה בנכס, לפי  הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה והמתבטא  בסך 1,000$  לכל יום, ובסה"כ ב- 273,000$.

לחילופין, טוענים התובעים כי על הנתבעים לשלם להם לכל הפחות את דמי השכירות הנקובים בחוזה, דהיינו, 14,000$ לחודש ובסה"כ 126,000$ בתוספת מע"מ.

ב.         הפרשי שער:

בהתאם לאמור בסעיף 7.5 להסכם, על הנתבעת 1 לשלם לתובעים את הפרשי שער הדולר בגין דמי השכירות בשנים 1998-2000.