בתיק שבפני אין כלל מחלוקת לגבי האחריות לתאונת הדרכים בה ניזוק כלי הרכב של הנתבע, לגבי חבות הנתבע או לגבי גובה הנזק שנגרם לרכב התובע. המחלוקות הן בשלושה ענינים:
1. זכאותו של התובע לתשלום הוצאות משפט (אגרה ושכ"ט עו"ד);
2. זכאותו של התובע לריבית והצמדה מיום קרות הנזק ועד מתן פסק הדין;
3. זכאותו של התובע לקבל - ללא קשר לתוצאות התיק - את הסך של 1,000 ש"ח שהופקדו על ידי הנתבע בקופת בית המשפט בגין ביטול פסק דין שנתתי בהעדר התייצבות של הנתבע, בהתאם להחלטתי מיום 7.9.06.
אציין, בטרם אפנה לגופו של ענין, כי צר לי על כך שהצדדים הגיעו למקום בו אנו נמצאים, בו ביקשו להגיש סיכומים בשאלות הנ"ל בלבד, לאחר שהתברר כי הענין העיקרי בתיק (האחריות לנזק וגובה הנזק, העומד על כ-27,000 ש"ח) אינו במחלוקת, וכי לא השכילו לסיים את המחלוקות בדרך קולגיאלית. עוד יותר מכך אני מצרה על התנהגות שני הצדדים, אשר - כפי שיפורט - לא היתה בעיני כמצופה מחברים למקצוע.
טיעוני התובע
:
התביעה הוגשה ביום 11.5.05 על סכום קרן 27,844 ש"ח. נפלה טעות בסכום הקרן, שצריך היה להיות 26,844 ש"ח. לסכום הנ"ל יש להוסיף ריבית והצמדה מיום התאונה (24.3.05) ועד התשלום בפועל. בנוסף, זכאי התובע להחזר אגרת המשפט ששילם (525 ש"ח) בתוספת ריבית והצמדה, ולשכ"ט עו"ד העומד, בסכום המינימלי, על 3,290 ש"ח בתוספת מע"מ. הנתבע לא חולק על סכום הקרן, וזאת לאור הודעתו של הנתבע (
נספח א לסיכומי התובע), כי הוא חולק רק על שאלת ההוצאות בתיק זה. לפיכך לא ברור מדוע הסכום שהופקד בקופת בית המשפט, כסכום שאינו במחלוקת, עומד על 25,789 ש"ח (לפי בירור שערך ב"כ התובע עם המזכירות) או 26,112 ש"ח (לפי הודעת ב"כ הנתבע בדיון מיום 29.10.06). כתב התביעה נשלח לנתבע בדואר רשום ביום הגשת התביעה, אך דבר הדואר לא נדרש על ידי הנתבע וחזר למשרד ב"כ התובע. ביום 6.6.05 בוצעה לנתבע מסירה אישית. ביום 28.6.06 פנתה חברת "הפניקס" לב"כ התובע וביקשה את מסמכי התביעה וכן ארכה להגשת כתב ההגנה. ב"כ התובע מפנה ללשון המכתב, בו מתייחסת אליו נציגת הפניקס - לטענתו - כאילו הוא עובד שכיר של הפניקס. הוא לא נעתר לאף אחת משתי הבקשות וציין בתשובתו, שכל המבוקש צורף לכתב התביעה, שהפניקס תבדוק עם המבוטח היכן הנספחים, שאין כל סיבה לארכה להגשת כתב ההגנה וכי אם לא יוגש כתב ההגנה במועד - תוגש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה (
נספח ד לסיכומי התובע). בשיחה טלפונית אמר ב"כ התובע לנציגת "הפניקס", כי יהיה מוכן להעביר פעם נוספת את כל המסמכים שנדרשו, בתנאי שיאשרו בחוזר, כי האחריות לתביעה היא על הנתבע, וכי על הצדדים להתווכח רק על סכום הנזק. נציגת הפניקס סירבה לכך. עותק מכתב ההגנה לא הועבר על ידי הנתבע לתובע, אלא לאחר 7 חודשים, וגם זאת - לאחר פניה מב"כ התובע. במהלך התקופה שבין הגשת כתב התביעה ועד הדיון בתיק שוחח ב"כ התובע לפחות פעמיים, טלפונית, עם ב"כ הנתבע לגבי סילוק התביעה, אך ב"כ הנתבע לא הסכים לסלקה. למרות שגם אליבא דנתבע מרבית סכום התביעה היה סכום שאינו במחלוקת - רק ביום 29.10.06 נודע לב"כ התובע מפי ב"כ הנתבע, בדיון בבית המשפט, שבחודש מרס 2006 הפקיד זה האחרון סך של 25,789 ש"ח בקופת בית המשפט. בגין ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנתבע ביום 4.7.06, לאחר שב"כ הנתבע נתן לב"כ התובע להמתין באולם בית המשפט כחצי שעה, קבע בית המשפט שעל הנתבע להפקיד 1,000 ש"ח, בלא קשר לתוצאות התיק כולו. סכום זה מגיע לתובע לאלתר, בתוספת מע"מ, לפי תקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לענין טענת הנתבע, כי התובע לא שלח לו מכתב התראה טרם הגשת התביעה, ראשית - אין חובה לעשות כן; שנית - לאור התנהגות הנתבע והפניקס, לא היה הדבר משנה כהוא זה, שכן גם לכתב התביעה לא הגיב הנתבע, עד שלא נמסר לו זה בכתובתו על ידי התובע. לאור כל אלה, סבור התובע, כי הוא זכאי למלוא סכום הקרן, בתוספת ריבית והצמדה מיום התאונה והוצאות משפט לדוגמא, כמו גם לסך של 1,000 ש"ח שנפסקו בגין ביטול פסק הדין, בתוספת מע"מ.
בסיכומי תשובתו העיר התובע, כי טענת ב"כ הנתבע (שתפורט להלן), כי חרג ממכסת העמודים שקצבתי לסיכומים, היא טענה שמזמן לא נתקל בשכמותה, וכי גם בכך על בית המשפט להתחשב.
טיעוני הנתבע
:
הנתבע לא קיבל כל מכתב דרישה מהתובע או מבא-כוחו טרם הגשת התביעה. משלוח מכתב התראה אמנם אינו תנאי להגשת תביעה, אך מכח החובה הכללית לנהוג בתום לב - היה ראוי לעשות כן, ובית המשפט - מתוקף סמכותו לשקול שיקולים שונים בבואו לפסוק הוצאות, רשאי להביא עובדה זו בחשבון. על ידי כך שלא ניתנה לנתבע או למבטחתו - "הפניקס" - הזדמנות לשלם את סכום התביעה טרם הפניה לערכאות, הוגדלו הוצאות התובע. בנוסף, כל עוד לא הופנתה לנתבע או ל"פניקס" דרישה מפורטת, מגובה במסמכים, לא יכול היה הנתבע לברר את היקף חבותו והיקף הנזק שנגרם. התובע לא פעל, לפיכך בהתאם לחובתו להקטין את נזקיו. ניהול מו"מ בין הצדדים לפני הגשת התביעה היה מביא, קרוב לודאי, לסיום המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט, וכך היה נחסך הן זמנם של הצדדים, והן זמנו של בית המשפט. לאור כל אלה - לא זכאי התובע להוצאות משפט, משלא מיצה את אפשרויות הגבייה בטרם הגשת התביעה. לתובע לא מגיעות הוצאות גם לאור התנהגותו לאחר הגשת התביעה: הוא לא העביר מסמכים מהותיים לידי "הפניקס", כגון חוות דעת שמאי, צילומי נזק מקוריים, חשבונות מקוריים ואישור אי הגשת תביעה, למרות פניית הפניקס אליו בענין זה, במטרה לבחון אפשרות פשרה מחוץ לכתלי בית המשפט. אילו העביר התובע את המסמכים, מבלי להתנות תנאים, קרוב לודאי שהתיק היה מסתיים מחוץ לכתלי בית המשפט. בכך מנע התובע מהנתבע ראיות חשובות שהיו בידיו ושהנתבע היה זקוק לשיתוף הפעולה שלו כדי לקבלן. לפיכך, התובע לא שעה לנסיונות הפניקס לקדם את התיק גם לאחר הגשת התביעה. לאור התנהגות התובע, מן הראוי לחייבו בהוצאות, ואלה עולות על הפרשי ההצמדה והריבית, שמגיעים לתובע, ולכן אין לפסוק לו הצמדה וריבית. הנתבע נדרש גם לענין ההחלטה בנוגע להוצאות בגין ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנתבע וחוזר על טענותיו בבקשה לביטול פסק דין. לסיום, מוסיף הנתבע, מעבר לכל האמור עד כה - התובע חרג גם ממסגרת שני העמודים שהוקצבו לסיכומים אלה, וגם מהטעם הזה יש לשלול מהתובע את הוצאותיו.
הכרעה
:
אין ספק, כי דרך ההתנהגות הראויה, ההגונה והיעילה, היא פניה של תובע, בודאי בתביעה כגון זו, לנתבע, במכתב דרישה, טרם הגשת תביעתו. דבר זה יש בו כדי לחסוך בהוצאות לשני הצדדים, למנוע הצפת בתי המשפט בתביעות סרק ולקדם הידברות במקום התכתשות. נפסק לא אחת, כי על תובע (פוטנציאלי) ליתן הזדמנות לנתבע (פוטנציאלי) לסלק את התביעה בטרם הגשתה לבית המשפט, שאם לא כן - לא יהיה זכאי להוצאות משפט (ר' בענין זה פסקי הדין בת.א. (ת"א) 22034/03
סלקום ישראל בע"מ נ' אדלר טל (ניתן ביום 4.4.04 על ידי כב' השופט שינמן) ובת.א. (ת"א) 204115/02
אילון נ' יורופקאר השכרת רכב בע"מ (ניתן על ידי כב' השופט חאג' יחיא ביום 18.1.04)).
בענין זה, נהג התובע דנן שלא כשורה. ואולם, אילו נאות הנתבע, לאחר קבלת כתב התביעה, או לאחר קבלת מלוא המסמכים הנדרשים לשלם את מלוא סכום התביעה, לאור הודעתו כי אין מחלוקת אלא בנושא הוצאות המשפט - הייתי אכן שוללת מהתובע את הזכות להוצאות משפט. הנתבע דנן לא עשה כן. גם כאשר הפקיד, כפי שנודע בדיעבד, סכום שאינו שנוי במחלוקת בקופת בית המשפט, הפקיד סכום, הנמוך מסכום הקרן, ועד כה לא קיבלתי הסבר לחישוב שהנחה אותו בהגעה לסכום זה דווקא. בנוסף, לא הודיע לתובע או לבא כוחו על הפקדת הסכום, והכסף "שכב" סתם כך בקופת בית המשפט, כאשר זה (הנתבע) חסר, וזה (התובע) לא נהנה. לא קיבלתי כל הסבר לשאלה מה הטעם בהתנהגות זו.
עם זאת, התנהגות ב"כ התובע גם לאחר הגשת התביעה, כאשר לא הסכים לשלוח בשנית ל"פניקס" את המסמכים שנתבקשו (על אף שצירף אותם כבר לכתב התביעה), כאשר לא הסכים לתת ארכה להגשת כתב ההגנה וכאשר התנה הסכמתו בתנאים - לא היה בה כדי לקדם את פתרון המחלוקת בדרך מהירה וראויה. נראה, שמדובר בהערמת קשיים מיותרת, שמטרתה "לעשות דווקא", אם להשתמש בשפת העם.
כפי שאמרתי בפתח פסק הדין, לא רוויתי נחת מהתנהגות שני הצדדים, ואני נדרשת במקרה זה לבחון מי היה "פחות לא בסדר". מצב לא רצוי, לכל הדעות.
לאחר ששטחתי באריכות את טיעוני הצדדים, מתוך תקוה שכל צד - כאשר יקרא את הדברים כאן - יבין גם את שהיה פגום בעיני בהתנהגותו שלו, ולא רק בזו של הצד השני, לא אוסיף ואנתח כל פרט בהתנהגויות. די אם אומר, כי בסופו של יום, אני סבורה שהביטוי הנכון לעמדתי יהיה בכך שאפסוק אמנם הוצאות משפט לזכות התובע, אך זאת - בסכום כראות עיני, ולא על פי דרישתו או "כמקובל". לענין עשיית שימוש בכלי של הוצאות משפט, כדי לבטא את עמדת בית המשפט כלפי התנהגות לא ראויה של צדדים, ראה רע"א 7709/06
עיריית הרצליה ואח' נ' ב.ר. מסעדות ואח', מפי כבוד השופט גרוניס (ניתן ביום 29.10.06), רע"א 1514/06
תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' אמיר שהי שאול, מפי כבוד השופט גרוניס (ניתן ביום 24.4.06) וכן ע"א 419/80
הולנדר ושות' בע"מ נ' הוד אווז בע"מ, פ"ד לו(4) 433 (להלן: "ענין
הולנדר").
באשר לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית - אלה מגיעים לתובע, כחלק מהפיצוי בגין נזקיו, בגדר זכותו להשבת המצב לקדמותו, ובמקרה זה אינני מוצאת מקום למנוע אותם ממנו (ר' ענין
הולנדר הנ"ל). לפיכך, הקרן תישא הפרשי הצמדה וריבית, וזאת החל מיום שנגרם הנזק - היינו מיום התשלום בגין תיקון הרכב (על פי קבלה או הוכחת תשלום אחרת) - ועד התשלום המלא בפועל. מאחר שחלק מסכום הפיצוי (25,857.66 ש"ח) הועבר לתובע בהתאם להחלטתי מיום 29.10.06, ומאחר שעד אותו מועד לא ידע התובע כי הסכום הופקד כבר בקופת בית המשפט, בגלל שהנתבע לא הודיע לו על כך, יחושבו הריבית וההצמדה על הסכום הנ"ל עד אותו יום, ועל היתרה מתוך סכום הקרן - עד ליום התשלום בפועל.
באשר לסכום שפסקתי לזכות התובע, בהחלטתי מיום 7.9.06, בגין ביטול פסק הדין: שקלתי את מלוא טיעוני הצדדים בטרם מתן החלטתי, וכפי שקבעתי - הסכום הופקד לזכות הנתבע בשל ביטול פסק הדין ופתיחת הדיון מחדש,
בלא קשר לתוצאות התיק כולו. הסכום שפסקתי הינו 1,000 ש"ח, וזהו סכום סופי, כולל מע"מ, ואין להוסיף עליו דבר.
המזכירות תשחרר לטובת התובע את הסכום הנ"ל, לאלתר
.
סיכום
: