בפני תביעה כספית בסך 43,914 ש"ח, אשר הוגשה על ידי התובעת, בעלת דירה בת שני חדרים, מטבח, שירותים, מרפסת וגינה, בקומה ראשונה, ברחוב אבא הילל 65 ברמת גן, (להלן: "הדירה") נגד הנתבעים בגין אי תשלום יתרת דמי השכירות וכן עותרת לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לדירה בתקופת השכירות.
בתאריך 1.3.06 ניתן פסק דין כנגד נתבע 1 על מלוא סכום התביעה, בהיעדר הגנה
טענות התובעת
1. ביום 25.6.04 נחתם בין התובעת לנתבע 2, זיכרון דברים להשכרת הדירה לנתבע 2, אשר שילם דמי קדימה בסך 500 ש"ח, לאחר שנתבע 2 הוא שניהל את המו"מ עם התובעת.
ביום 27.6.04, נחתם בין התובעת לנתבע 1 הסכם שכירות בלתי מוגנת, (להלן: "ההסכם"), להשכרת הדירה לתקופה שמיום 1.7.04 ועד 30.6.05 (להלן "תקופת השכירות"). ההסכם נחתם בבית העסק של נתבע 2 והוא הפקיד בידי התובעת שיק בטחון אישי.
נתבע 1, אביו של נתבע 2, ונתבע 3, חברה לחיים של אימו של נתבע 2, חתמו על כתב ערבות "אוואל" אשר צורף להסכם ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
2. בעת חתימת ההסכם, היה ברור וידוע כי הדירה הושכרה עבור נתבע 2, כדי שהוא יתגורר בדירה, וישלם את התשלומים החלים עליו בהתאם להסכם.
נתבע 2 החל להתגורר בדירה ביום 1.7.04, שילם את שכר הדירה ותשלומי החובה והשירותים כפי שנקבע בהסכם, ובפועל נכנס כשוכר, בנעליו של נתבע 1.
לטענת התובעת, מעשיו והתנהגותו של נתבע 2 הפכו אותו להיות צד להסכם לכל דבר ועניין וחייב בתשלומים על פיו.
3. ביום 2.11.04, כעבור 4 חודשי שכירות, ללא תיאום והודעה מראש וללא הסכמת התובעת, נטש נתבע 2 את הדירה, חדל לשלם את התשלומים להם התחייב והפר את ההסכם, הקובע כי עליו ו/או על נתבע 1, לשלם את שהתחייבו לכל תקופת השכירות.
4. לטענת התובעת, נתבע 2 הותיר את הדירה עם נזקים והרוסה ,בין השאר, ארון החשמל מפורק וחוטי החשמל קרועים, ארונות המטבח שבורים ובהם נזילות ורטיבות, מתקן טיהור מים שבור, אזעקה מפורקת ושבורה, נורות תאורה חסרות, מזגן הרוס, מושב ואסלת השירותים נעקרו, מראה חסרה, אריחים מפורקים, חיבורי אנטנה קרועים, גינה הרוסה ולכלוך רב.
לגרסת התובעת, עלות תיקון הנזקים היא בסך 20,000 ש"ח ,בנוסף הנתבעים חייבים סך 4,554 ש"ח בגין חיובים שלא שילמו (ארנונה,מים ,חשמל,ועד בית וגז) וכן סך 19,360 ש"ח בגין אי תשלום עבור 8 חודשי שכירות אחרונים.
התובעת עותרת לחייב את הנתבעים בתשלום הנזקים שנגרמו לה בגובה 43,914 ש"ח.
מכיוון שניתן פסק דין נגד נתבע 1, ההוכחות התנהלו נגד נתבעים 2-3.
טענות נתבעים 2-3
1. בהתאם להסכם, השוכר הוא נתבע 1, כאשר נתבע 2 אינו חתום על הסכם השכירות ואינו חתום כערב.
נתבע 2 התגורר בדירה ושילם את דמי השכירות ואת תשלומי החובה והשירותים עת התגורר בה, אך לא נכנס לנעליו של נתבע 1 ואינו צד להסכם. לטענתו, לא חתם על זיכרון הדברים ולא שילם כל מקדמה.
2. נתבע 2 הודיע לתובעת 30 יום מראש, בהתאם לחוזה, כי עקב מצבו הכלכלי ואי יכולתו לעמוד בתשלומים הנדרשים, הוא עומד לפנות את המושכר, והוסכם על הצדדים שהנתבע יפנה את המושכר בתוך מועד זה. יתרה מכך, יומיים לפני מועד הפינוי המיועד, הגיע לדירה בעלה של התובעת ודרש ממנו לפנות את הדירה מידית כיוון שמצא שוכר חליפי.
הנתבע הגיע לאחר מספר ימים לקחת "מנגל" שהושאר והבחין כי הדירה מושכרת לאחרים.
3. הנתבעים מכחישים את הנזקים הנטענים על ידי התובעת. לגרסתם, לא הייתה כלל גישה לארון החשמל המצוי מחוץ למושכר ולא נגרמו לו נזקים.
לעניין המטבח, טוענים הנתבעים, שבעת שנתבע 2 קיבל את הדירה, מצבו של המטבח היה גרוע ולכן סוכם שנתבע 2 יפרקו וירכיב מטבח חדש וכך עשה.