1. התובעת, פנתה לנתבעת, שהיא חברה העוסקת בבדיקת חשבונות בנקים, על מנת שתבדוק את חשבונה בבנק הפועלים וזאת בנסיון לאתר טעויות ו/או חיובי יתר במהלך השנים.
2. בין הצדדים נחתם הסכם ביום 3.1.02 ועל פיו, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת 15% מתוך החזרי הכספים, שיתקבלו כתוצאה מביצוע הבדיקה (ר' נספח א' לתצהיר מר יואב קרני, מנהל התובעת). עפ"י סעיף 7 להסכם, שילמה התובעת לנתבעת סך של 10,000 $ בתוספת מע"מ, כמקדמה על חשבון אותם 15%.
3. עוד קובע ההסכם, כי התובעת יודעת ומסכימה, כי לצורך ביצוע עבודת הבדיקה ע"י הנתבעת, תזדקק הנתבעת למסמכים שונים מהבנק הנוגעים לחשבון הנבדק, והתובעת התחייבה, כי האחריות להמצאת המסמכים האמורים ולתשלום עלותם, תהיה שלה בלבד.
4. ההסכם קובע גם שני סעיפים העוסקים בהשבת המקדמה, סעיף 11 וסעיף 12. בסעיף 11 נאמר:
"במידה ולא ימצאו על ידכם ממצאים המאושרים ע"י רו"ח, אתם תחזירו לנו את הסכומים שקיבלתם עפ"י סעיף 7 לעיל. במידה ומיצינו ההליכים המשפטיים כנגד הבנק הנבדק ותביעתנו תדחה, אתם תחזירו
המקדמה עפ"י סעיף 7 לעיל". בסעיף 12 נאמר: "
למען הסר ספק, במידה ויאושרו הממצאים ע"י רו"ח כאמור בסעיף 8 לעיל, אתם לא תחזירו לנו כל תשלום ששולם על ידנו". יש לציין כי מאותו סעיף נמחקו המילים הבאות: "
ו/או במידה ולא ניתן יהיה להשלים את העבודה בשל העובדה שלא המצאנו לכם את כל המסמכים שנדרשו".
5. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת העבירה לנתבעת את הסכום של 10,000 $. בהערת אגב אציין, כי ההסכם דן גם בליווי פיננסי והתובעת אף שילמה בגין שירות זה, אולם שרות זה לא ניתן לתובעת ע"י הנתבעת ולכן הסכום הוחזר בהסכמה עוד בשנת 2002.
6. הנתבעת דרשה מהתובעת על בסיס ההסכם, כי תעביר לה את מסמכי הבנק. אין מחלוקת, כי הנתבעת העבירה מסמכים והם אף הוקלדו ע"י התובעת לצורך עבודתה. ביום 14.2.02, שלחה הנתבעת לתובעת מכתב, אליו צורפה רשימה של מסמכים, אשר הנתבעת דרשה מן התובעת לצורך השלמת הבדיקה. הרשימה כללה את דפי הבנק החל משנת 95' ועד סוף שנת 99', דפי חיוב ריבית ומסגרות אשראי, ביטחונות, מסמכי פתיחת חשבון ומסמכים המורים על מסגרת חח"ד מאושרת וגובה הריבית המוסכמת, תוכניות חסכון על שם בעלי המניות, מנהלים או כל אדם אחר אשר תוכנית על שמו היוותה בטוחה וכן הלוואות, ניירות ערך ומאזנים.
7. התובעת אכן העבירה חלק מן החומר, אך אין מחלוקת כי לא העבירה פרטים על ניירות ערך, פקדונות או תוכניות חסכון.
8. ביום 4.7.02, שוב נשלח מכתב מן הנתבעת אל התובעת ובו נתבקשה להשלים חוסרים מסוימים, ביניהם דפי בנק מ - 1.1.02 עד למועד כתיבת המכתב, דפי חיוב ריבית ומסגרות אשראי בין התאריכים 1.1.95 עד 28.2.97; 1.7.97 עד 1.12.97; 1.1.98 עד 30.9.01 ו- 1.1.02 עד מועד הוצאת המכתב. כמו כן, התבקשה התובעת להעביר פרטי תוכניות חסכון, ניירות ערך ופקדונות. יש לציין, כי מכתב זהה הוצא ביום 8.8.02.
9. אין מחלוקת, כי מן המועד שלאחר קבלת המכתבים, דהיינו מיולי 2002 ואילך, לא העבירה התובעת ולו מסמך אחד נוסף לנתבעת.
10. לטענת מר יואב קרני, בשלב זה הוא התקשר לנתבעת והודיע לאנשיה, כי לתובעת אין מסמכים נוספים להציג ואף הבהיר, כי לתובעת אין ניירות ערך, פקדונות או תוכניות חסכון והתרעם על כך, לטענתו, כי הנתבעת מבקשת מסמכים, אשר הובהר לה כי "אינם רלוונטים ו/או אינם מצויים" ברשות התובעת (ר' סעיף 21 לתצהירו). לטענתו, בשלב זה, דרש מהנתבעת כי תוציא את הדו"ח על יסוד המסמכים, שהועברו לה, בהקדם וללא שיהוי.
11. מר ישראל פינקל, מנהל הנתבעת, הסביר, כי המסמכים, אשר נדרשו במכתבים בחודשים יולי ואוגוסט 2002 הינם מסמכים חשובים, אשר בלעדיהם אי אפשר היה לסיים את חוות הדעת.
12. לדעתי, לענין המסמכים הנדרשים לסיום חוות הדעת, הנתבעת היא בעלת שיקול הדעת, המומחיות והמקצועיות, לקבוע. הנתבעת דרשה מן התובעת לא רק ניירות ערך, פקדונות ותוכניות חסכון, אלא גם דפי בנק מ - 1.1.02 ואילך ודפי חיוב ריבית ומסגרות אשראי לתקופות המצוינות במכתב, שהם תקופות ארוכות מאוד, אשר נראה סביר מאוד, שהן נדרשות, על מנת להוציא חוות דעת בנושא המדובר. אשר לנושא הפקדונות, הרי שהוכח באמצעות נ/1, שהיא הודעה של בנק הפועלים, כי לתובעת היה פקדון על סך כ - 150,000 ש"ח בחודש יוני 1997. מכאן, שטענת התובעת, כי לא היו לה פקדונות - אינה נכונה.
13. התובעת לא שכנעה כי דרישות המסמכים של הנתבעת נעשו בחוסר תום לב רק על מנת שלא להשלים את העבודה. לעניין זה אני נותנת אימון בעדותו של מר פינקל כי המסמכים נדרשו להמשך העבודה ולכן אי שיתוף הפעולה עם תובעת מנע את סיום העבודה.
14. לפיכך, אני קובעת כי מי שהפרה את ההסכם היא התובעת, אשר לא המציאה לנתבעת את כל המסמכים, אשר היה עליה להמציא, על מנת שהנתבעת תוכל לסיים את ביצוע בדיקת חשבון הבנק.
15. כעת, משקבעתי כי התובעת היא שהפרה את ההסכם, ובהפרתה לא אפשרה לנתבעת לסיים את עבודתה, הרי שיש לקבוע מה דין הכסף, ששילמה התובעת לנתבעת כמקדמה, בנסיבות אלה.
16. התובעת יכולה היתה לצפות שלעבודת הנתבעת עד לשלב בו הגיעה, תהיה עלות כספית. מדובר בעבודה, שעשתה הנתבעת, על מנת לעבד את הנתונים, שסיפקה לה התובעת והעלאתם על מחשב.
17. החוזה בין הצדדים אינו נותן פתרון למצב זה ואסביר. שני סעיפים מתייחסים לנושא השבת המקדמה. על פי אחד מהם (סעיף 11), המקדמה
כולה תוחזר בשני מקרים: לא ימצאו מימצאים מאושרים ע"י רו"ח ו/או התביעה המשפטית כנגד הבנק תדחה. לשני השלבים האלה לא הגיעו הצדדים. על פי הסעיף השני (סעיף 12) אם יאושרו הממצאים ע"י רו"ח
לא יוחזר סכום המקדמה. העובדה שמן הסעיף הזה, שקובע וויתור מוחלט על זכות ההשבה, נמחקה הסיטואציה של "העדר אפשרות להשלים את העבודה בשל אי המצאת מסמכים", אינה מקנה לתובעת זכות חיובית, דהיינו שאם לא תשתף פעולה - תוחזר לה המקדמה. אך מובן הוא, שמדובר בפרשנות בלתי סבירה לחלוטין.
18. לכן, כל שנותר הוא לתת "שכר ראוי" לנתבעת והשבת היתרה לתובעת.
19. הנתבעת, וטעמיה עמה, לא הגישה לבית המשפט ראייה, ואף לא ציינה בתצהיר, שהגיש מר פינקל מטעמה, מה היא עלות העבודה, שנעשתה, למעט אמירה כוללנית בחקירתו הנגדית ולפיה: "נצרים מושקעים בפרויקט הזה הרבה יותר כסף מהלקוח שלך" (ר' עמ' 7 שורה 19-18). אמנם ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו בעל פה, כי רק הקלדת הנתונים עולה כדי 7,500 $ בתוספת מע"מ, אך לסכומים אלה לא הובאה כל אסמכתא והם לא נשמעו מפיו של מר פינקל ו/או בתצהירו.