עסקינן בבקשת התובעים, יוסף ורחל לאופר, לאכוף על הנתבע מס' 1, בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "
הבנק"), כמי שאחראי באחריות שילוחית למעשיו של הנתבע מס' 2, דוד רוט (להלן: "
רוט"), התחייבויות שניתנו לתובעים לטענתם על ידי רוט בשם הבנק ובתוקף תפקידו כפקיד בכיר בו.
רקע עובדתי
1. התובעים, יוסף לאופר (להלן: "
לאופר") ורחל לאופר, נשואים זה לזה. לאופר, איש עסקים שפרש לגמלאות, שימש במשך שנים רבות כבעל מניות ומנהל של חברה מצליחה לייבוא ושיווק כלי בית. משך כל חיי נישואיהם של בני הזוג, לאופר היה אחראי על ניהול ענייני הכספים, ובכלל זאת אף עקב אחר חשבונותיהם הפרטיים בבנק ובחר את נתיבי השקעת כספיהם.
בשנת 1988 פתחו בני הזוג חשבון שמספרו 381749 בסניף חברון של הבנק אשר בבני ברק, הוא נשוא דיון זה (להלן: "
החשבון" ו- "
הסניף", ראו מסמך פתיחת החשבון מצורף כנספח א1 לתצהירו של מר אייזדורפר מטעם הבנק). כמו כן נפתחו על ידי הבנק קבוצות חשבון הנלוות לחשבון בסיס זה, מבלי שלאופר נדרש לחתום על מסמכי פתיחת חשבון עבורם, ובכללן קבוצת מטבע חוץ וקבוצת פקדונות המסומנת אצל הבנק על ידי הסיומת 222 במספר החשבון (ראו עדותו של אייזדורפר, עמ' 245 לפרוטוקול שורה 20 עד עמ' 246 שורה 6).
2. לאופר הפקיד בחשבון מליוני שקלים מכספיהם הפרטיים של בני הזוג וכך הפך לאחד הלקוחות המכובדים בסניף (ראו דבריו של מנהל הסניף, עמ' 256 לפרוטוקול שורות 7-13). למעשה היכרותו של לאופר עם הבנק החלה אף שנים רבות קודם לכן, עת החברה אותה ניהל ביצעה בסניף חולון ובסניף המרכזי של הבנק פעילות עסקית ענפה.
עם פתיחת החשבון החל רוט, מנהל מחלקת ההשקעות בסניף במועד זה, לטפל בו באופן אישי וכמעט בלעדי ושימש ככתובת מטעם הבנק לכל פניותיו של לאופר. רוט היה פקיד ותיק בבנק, החזיק בתפקיד בכיר מאוד בסניף ונחשב לעובד מקצועי, דומיננטי, ואף מצטיין (ראו דבריו של מנהל הסניף, עמ' 258 לפרוטוקול שורה 20 עד עמ' 259 שורה 19).
3. לאופר טוען כי בשנת 1992 רוט הניע אותו לסטות מהרגלו לבצע בכספו השקעות סולידיות בלבד, והשפיע עליו ליטול אשראי מן הבנק ולהשקיע בניירות ערך ספקולטיביות מסוג קרנות נאמנות "עמדה" של הבנק, תוך שהבטיח לו תשואות גבוהות ביותר להשקעה זו. דא עקא, בשנים 1993- 1994 ספג לאופר הפסדים בסך מאות אלפי שקלים במכירת קרנות נאמנות אלו (דו"ח פעילות בניירות ערך בחשבון, נספח ב לתצהירו של אייזדורפר), אליהם נתווספו עלויות המימון של ההשקעות כאמור.
לאופר ראה את רוט והבנק כנושאים באחריות להפסדים אלה, ולכן הוא הודיעם כי גמר אומר לסגור את חשבונו אצל הבנק ולהעתיק את כספו לבנק אחר. לטענתו, רוט והבנק לא אבו לוותר עליו כלקוח, ולכן ניסו לרצות אותו על מנת שימשיך לקיים את החשבון שבסניף, תוך שהבטיחו לפצותו על הפסדיו בדרך של מתן "תנאים מיוחדים" להמשך פעילותו הכספית באמצעות הבנק. וכך העיד בהקשר זה:
"ת: ההצעה הייתה כמו שאמרתי, שאני אמרתי גמרנו אני לא עושה שום השקעות ספקולטיביות יותר ואני לא רוצה לעשות את זה אני מוכן ללכת רק על סולידיות, אבל
אני קיבלתי את ההבטחה של רוט שהוא ייתן לי כל מיני אפשרויות שבנוסף מה שההשקעה הסולידית הזאת נותנת כרגיל נגיד תוכנית חיסכון בכך וכך אחוזים ואני אקבל עוד 2% וזה יהיה על חשבון שהבנק חושב שצריך לפצות אותי." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (עמ' 74 לפרוטוקול שורות 5-11).
4. לגרסתו של לאופר, בינו לבין רוט התפתח נוהג לפיו לאופר ניאות לבצע השקעות סולידיות בכספיו באמצעות הבנק, בעוד שרוט הבטיח לו בעל-פה "תנאים מיוחדים" אותם הוא יקבל מן הבנק בגין השקעות אלה. לאופר אף הבהיר כי אם קרה המקרה שהבנק לא פעל על פי אותם תנאים מועדפים עליהם סיכם עם רוט, אזי הוא פנה בעניין לרוט והלה דאג כי חשבונו יזוכה בהתאם:
"ת: אני לא באתי אליו להגיד שאני רוצה סכום מסוים, שנראה לי שחויבתי יותר מדי, או שמגיע לי לזכות. אבל,
באתי ואמרתי בוא נראה מה יש פה שאתה הבטחת ולא זיכית, ותואיל בטובך לזכות..." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (עמ' 151 לפרוטוקול, שורות 21-24).
ואמנם, החל מחודש דצמבר 1994 ועד לחודש מאי 1997 זוכה חשבונו של לאופר מספר רב של פעמים על ידי רוט (ראו נספח כה לתצהירו של אייזדורפר מטעם הבנק):
ביום 25/12/94 זוכה החשבון בסך של 17,840$, בשלוש העברות נפרדות של 11,400$, 5,850$, ו- 590$.
ביום 23/10/95 זוכה החשבון בסך של 90,000$.
ביום 30/1/96 זוכה החשבון בסך של 20,737.45$, בשתי העברות נפרדות של 19,177.45$ ו- 1,560$; ביום 25/4/96 זוכה החשבון בסך של 8,540.21 פרנקים שוויצריים (ראו נספח יז לתצהיר אייזדורפר); ביום 23/5/96 בסך של 33,000$; וביום 17/6/96 בסך של 42,016.80$.
ביום 3/4/97 זוכה החשבון בסך של 9,980$; וביום 29/5/97 בסך 45,000$.
זיכויים אלו בוצעו במטבע חוץ, והומרו לשקלים לאחר זיכוי החשבון.
5. לטענתו של לאופר, יחסיו עם הבנק ועם רוט התנהלו באופן זה ולשביעות רצונו במשך מספר שנים, עד שברבע האחרון של שנת 1998 הוא החל לחשוד כי חסרים כספים בחשבונו. לאופר התייעץ עם בנו, יצחק לאופר (להלן: "
יצחק"), והשניים החליטו לעמת את רוט בעניין. לטענתו של לאופר, רוט הסביר להם כי ביצע על דעת עצמו עסקאות בכספים של לאופר, אך טען כי עליהם להסיר דאגה מליבם משום שהכספים הללו נמצאים בסניף המרכזי של הבנק וכי הוא ידאג להשיבם לחשבונו של לאופר שבסניף, על פירותיהם.
ואמנם, כעבור זמן לא רב, זוכה חשבונו של לאופר בסך של 816,500$ (תמציות חשבון מטבע החוץ, נספח כה לתצהירו של אייזדורפר מטעם הבנק):