פסק-דין בתיק א 27000/99

מבוא

התובע מס' 1, יליד 29.4.79, היה בן 13 שנים ביום 31.12.92, עת שקרה האירוע שפרטיו יתוארו להלן: לטענת התובע, הוא הותקף על-ידי שני שוטרים ממחלק הנוער שהגיעו אל בית הספר "אורים" בחיפה עפ"י הזמנה יזומה של מנהלת ביה"ס.

התובע מבסס את תביעתו  על עילת הרשלנות ו/או עילת הפרת חובה שבדין, ואלו נטענו כלפי כל אחד מן הנתבעים. תביעתו היא לפיצויים עפ"י פקודת הנזקין [נוסח חדש] בגין נזקים והוצאות שהוסבו לו ולמשפחתו בגין אותה תקיפה. יוער בשלב זה כי התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחתה בשלב מוקדם ע"י כבוד השופט א.שאנן בגין חוסר עילה (ראה  בש"א 2340/01). עתה התביעה שבפנינו מופנית כנגד שאר הנתבעים.

עד אשר נבוא לפסוק לתובע פיצויים, באם אמנם זכאי הוא להם, נסקור את השתלשלות העובדות, כפי שעלו בכתבי הטענות של הצדדים ומפי העדים שהעידו בפני בית המשפט.

עובדות המקרה

1.         התובע מס' 1 חמודי סואעד (להלן: "המתלונן"), הוא יליד 29.4.79. בזמן הרלוונטי לתביעה נשוא פסק-דין זה, התגורר המתלונן עם אביו בעיר שפרעם, הוא למד בעיר חיפה בביה"ס לחינוך מיוחד לתלמידים בעלי הפרעות קשות, שחלקם - ובינם המתלונן עצמו - נוהגים ליטול תרופות הרגעה מסוג "רטלין".

2.         ביום 31.12.1992, אירע מקרה חריג בבית הספר שהתובע היה מעורב בו, בעקבותיו הזמינה נתבעת מס' 6 (להלן: המנהלת) שוטרים ממחלק הנוער של המשטרה.

3.         שני שוטרים שהגיעו בליבוש אזרחי פגשו את המנהלת והמתלונן בחדרה של האחרונה.  על האירועים שהתרחשו במהלך הישיבה (כפי שיפורט בהמשך) נטושה מחלוקת עובדתית תהומית בין התובעים לנתבעים. 

4.         על-פי גרסתו של המתלונן, בעודו יושב בחדרה של המנהלת יחד עם שני השוטרים, החלו שני השוטרים להכותו מכות נמרצות בכל חלקי גופו כולל שימוש באגרופים ובמכשיר קשר שהיה בידם, מכות השוטרים לוו לטענת המתלונן בצעקות ובקללות ובקריאות גנאי לעברו. כל זה תחת עיניה הרואות ואוזניה השומעות של המנהלת.

5.         סמוך לשעה 13:30 מאתו יום, עת שהתלמידים השתחררו לבתיהם עזב המתלונן את מתחם בית הספר לכיוון ההסעה שלוקחת אותו הביתה, לא לפני שהספיק לומר למנהלת כי קיבל מכה בגבו.

6.         בהגיעו הביתה, קיבל את פניו דודו (מוחמד סואעד). עפ"י הנטען בתצהירו של מוחמד סואעד, משראה סימני אלימות על גופו של המתלונן הביאו לרופא בשם "לוטף קרקבי" וזה האחרון הפנה אותו לבית-חולים בני ציון בחיפה. דודו מוחמד הסיעו באותו יום לבית החולים לא לפני שהספיק לצלם את מקומות החבלה שעל גופו. המתלונן אושפז בבית החולים  ושוחרר לביתו ביום 04.01.1993.

טענות הצדדים

התובעים (המתלונן ושני הוריו) טוענים כי במעשיהם ו/או במחדליהם של הנתבעים 4 ו 5 ו 6 הם ביצעו כלפיו עוולת הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ו/או עוולת הרשלנות שבסעיף 35 לפקודה, שכתוצאה מכך הוסבו נזקים למתלונן ולבני משפחתו . עוד נטען כי קיימת לתובע עילת תביעה דומה כלפי נתבעת מס' 1,  שהיא  מעבידתם של הנתבעים 4, 5 ו- 6 .

התובע מבקש לפצותו על דרך האומדנה בגין נזקים כלליים ונזקים ספציפיים (כולל פיצוי בגין אובדן השתכרות)  בסך של 340,000 ש"ח. כן מבוקש להטיל על הנתבעים הוצאות תשלום אגרה נדחית ופיצוי עונשי הולם "למען יראו וייראו".

הנתבעים מצידם, מכחישים בצורה גורפת את סיפור הכאת המתלונן ע"י השוטרים. הם טוענים כי לא הופעלה אלימות כלשהי (פיזית או מילולית) ע"י השוטרים או המנהלת באותו מפגש שהתקיים בינם לבין המתלונן בחדרה של המנהלת. הם מוסיפים וטוענים כי התקיימה שיחה רגילה עפ"י הנהלים של מחלק הנוער. המתלונן נדרש לחתום על מכתב התנצלות, פעולה רגילה שננקטת ע"י מחלק הנוער - לפנים משורת הדין - בכל המקרים מן הסוג הזה. בסופה של השיחה בסביבות השעה 13:30 הסתיים יום הלימודים והתובע נסע לביתו כשהוא במצב טוב ומתפקד היטב.

בא כוחם של הנתבעים הוסיף וטען, כי אשפוזו של המתלונן ביום האירוע בבית חולים "בני ציון" בחיפה, נועד לצורכי השגחה ולא לצורכי טיפול רפואי כלשהו.

לעניין הנזק, טוענים הנתבעים כי לא הוכח נזק בר-פיצוי מכל סוג שהוא, וגם אם היה נזק הרי לא הוכח קשר בין הנזק לבין האירוע הנטען.

דיון

גדר המחלוקות העובדתיות בין הצדדים

עמדותיהם של הצדדים חלוקות באופן קוטבי בכל הנוגע לאירועים שהתרחשו במתחם בית-הספר ביום 31.12.1992. תחילה על הנסיבות והאירועים שקדמו להזמנת השוטרים ממחלק הנוער ע"י המנהלת, ויותר מכך על האירועים שהתרחשו לאחר מכן, במהלך נוכחותם של השוטרים יחד עם המנהלת והמתלונן בחדרה של המנהלת.

המתלונן מציג תמונה על-פיה הכול היה שקט ורגוע ורק עם הגעת שוטרי מחלק הנוער אל חדרה של המנהלת החלה האלימות.