1. התובע, יליד 29.8.93, עותר בתביעתו שלפני לכך שהנתבעות תחויבנה לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה שאירעה בתאריך 24.9.97.
2. הנתבעת מס' 1 (להלן - "
הנתבעת"), אשר הייתה מעבידתו של התובע בעת שאירעה התאונה, היא חברה בע"מ שעיסוקה בפינוי והובלה של גרוטאות ומתכות, ובעת הרלבנטית לתביעה שלפני עסקה בפירוק מתקן ישן בחצריה של חברת מחסני חמצן סחר (1980) בע"מ (להלן - "
מחסני חמצן"), על פי חוזה שנכרת בחודש ספטמבר 1997 (וראה הנספח לתצהירו של מר שמואל רוסמן, מוצג נ/23).
3. הגם שהתובע שימש בעיקרם של דברים כנהג משאית שעליה מותקן מנוף, עסק התובע ביחד עם עובדים אחרים של החברה בעבודות פירוק המתקן. עבודת פירוק המתקן בוצעה באמצעות מנוף שחוברה לו כננת. המנוף והכננת היו מותקנים בהתקנה של קבע במבנה בו בוצעה העבודה, והיו שייכים למחסני חמצן. הכננת תוארה לפרטיה בסעיף 4 לתצהירו של מר שלמה קריסטל (מוצג נ/5).
4. בשלב מסוים עסקו התובע ועובד נוסף, לי שדמי, בפירוק קומפרסור, ולאחר שפורקו הברגים שריתקו את ראש הקומפרסור למקומו, הורם ראש הקומפרסור באמצעות הכננת, מתוך מטרה להביאו בסמוך לדלת המבנה (הודעת לי שדמי במשטרה - מוצג ת/6). לדברי לי שדמי (עמ' 51 לפרוטוקול, שורות 1 עד 3), "תפקידי היה להעביר את החלק מצד אחד לצד השני של האולם, והתפקיד שלו (של התובע - י"כ) היה להוריד את החלק כלפי מטה כאשר הוא הגיע אליו".
בשעה שראש הקומפרסור היה תלוי באוויר, והתובע ביקש להורידו אל הרצפה "על מנת שמלגזה תבוא ותרים את ראש הקומפרסור" (הודעת לי שדמי, מוצג ת/6 שורה 12 וכן עמ' 47 לפרוטוקול, שורות 25 עד 28), אירע דבר מה, וראש הקומפרסור הכבד (שמשקלו לטענת התובע כ- 1,000 ק"ג) נפל ופגע באופן קשה ברגלו. פועלים שניסו להוריד את ראש הקומפרסור מרגלו של התובע לא הצליחו בכך בשל משקלו הכבד, ועל כן הובאה למקום מלגזה שהרימה את ראש הקומפרסור. ואולם, הניסיון הראשון להרים את ראש הקומפרסור נכשל, ולגרסת התובע ראש הקומפרסור נפל שנית על רגלו (עדות התובע בעמ' 21 עמ' 3), ולגרסת לי שדמי בהרמה הראשונה נוצר מצב מסוכן ועל כן הראש הורד כדי שניתן יהיה להרימו בצורה בטוחה יותר (עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 8 עד 10).
5. לטענת ב"כ הנתבעות, צניחת ראש הקומפרסור נגרמה כתוצאה מכך שהתובע נגע בשרשרת שחיברה אותו לכננת, ונטען כי התובע משך את השרשרת הצידה, וכתוצאה מכך צנח ראש הקומפרסור. טיעון זה נסמך למעשה על עדותו של לי שדמי (וראה למשל: עמ' 54 לפרוטוקול, שורה 22). יתרה מזאת, בניגוד לגרסתם של התובע ולי שדמי, כי שרשרת הכננת נקרעה, העיד שלמה קריסטל (עמ' 65 לפרוטוקול שורה 13), כי בדק את השרשרת לאחר האירוע "והיא לא נקרעה".
נושא משיכת השרשרת הצדה במשיכתה למטה להתייחסות נרחבת של ב"כ הצדדים בחקירותיהם. אינני סבור שלנקודה זו יש חשיבות, ובשום מקום לא הוכח שמשיכת השרשרת הצדה אמורה הייתה לגרום לצניחת ראש הקומפרסור. מסתבר הדבר בעיני, שהתובע, בניסיונו להוריד את ראש הקומפרסור ארצה, ביקש לבצע פעולה כלשהי בשרשרת של הכננת, ופעולה זו גרמה לצניחת ראש הקומפרסור. ואולם, בין אם נקרעה השרשרת ובין אם לא, הצניחה הבלתי נשלטת והבלתי מבוקרת של ראש הקומפרסור על רגלו של התובע נגרמה כתוצאה מתקלה כלשהי בכננת, ולא משום פעולה רשלנית כלשהי שביצע התובע. אוסיף, כי התובע עמד מתחת לראש הקומפרסור, והראיה לכך היא שחלק כבד זה צנח על רגלו. על כן, אמרתו של לי שדמי, כי התובע משך בשרשרת הצדה, כאשר למעשה הוא עומד מתחת לחלק הכבד, מוטלת בעיני בספק.
אם לסכם את הדברים שלעיל, כי אז הנני קובע, שראש הקומפרסור הכבד צנח על רגלו של התובע משום שבכננת שבאמצעותה הונף אירעה תקלה כלשהי, שגרמה לשחרור השרשרת עליה היה תלוי ראש הקומפרסור, או לקריעתה.
6.
האחריות לנזקיו של התובע:
כל אחד מהצדדים ביקש כי האחריות תוטל על הצד האחר. הנתבעת טוענת כי מכיוון שהכננת הפגומה הייתה רכושה של מחסני חמצן, כי אז האחריות לנזקיו של התובע רובצת על מחסני חמצן, ולעומת זאת מחסני חמצן טוענת, כי הנתבעת הייתה מעבידתו של התובע, והיא שמסרה לו את כלי העבודה במקום, לרבות הכננת, ועל כן האחריות מוטלת עליה.
הנני סבור כי לכל אחד מהצדדים חלק באחריות לנזקיו של התובע, כמובא להלן:
(א) הנתבעת כמעבידתו של התובע, חייבת הייתה להבטיח שכלי העבודה שניתנו בידו לשם ביצוע העבודה הם כלי עבודה תקינים, ואם בחרה הנתבעת לעשות שימוש בכננת שהייתה שייכת למחסני חמצן, היה עליה אף לבדוק תקינותה של כננת זו. כמו כן, היה על הנתבעת להדריך את התובע בהפעלתה ולהעמיד במקום ממונה מטעמה שיבטיח כי העבודה תבוצע באופן בטיחותי.
(ב) אף מחסני חמצן אינה נקיה מאחריות, מהטעם שהכננת שייכת לה, והיה עליה לדאוג לתקינותה, במיוחד כאשר ידעה שאנשי התובעת יעשו בה שימוש לצורך פירוק המתקן.
(ג) התובע עצמו תרם תרומת רשלנות בכך שעמד מתחת לכננת בשעה שראש הקומפרסור הכבד היה תלוי עליה. התובע עבר קורס בנוגע להפעלת מנופים המותקנים על משאיות, ושם למד כי אסור לעמוד מתחת למטען שמונף באוויר (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 29). דברים אלה היה על התובע ליישם גם בעבודתו בבוקר התאונה עם המנוף והכננת ששימשו אותו ואת חבריו בפירוק המתקן בחצירה של מחסני החמצן.
לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור שיש לחלק האחריות באופן שהנתבעת כמעבידה תישא באחריות בשיעור 90%, והתובע, באשמו התורם, נושא באחריות בשיעור 10%. להשקפתי, האחריות לבטיחותו של העובד, מוטלת בראש ובראשונה על מעבידו, וגם אם מעבידו בוחר להשתמש בכליו של אדם אחר, חובה עליו לבדוק את תקינותם ולהדריך את עובדיו בהפעלתם. כמובן, שאין הדבר פוטר את מחסני חמצן מאחריות כבעלת המנוף והכננת, ואם היה מקום לקבל את ההודעה לצד שלישי שנשלחה נגדה (שכן היא לא נתבעה ישירות על ידי התובע), כי אז הייתי מטיל עליה לשפות את הנתבעת בשיעור 33% מהסכומים שעל הנתבעת לשלם לתובע. ואולם, בין הצדדים נכרת חוזה הכולל סעיף שיפוי לזכות מחסני חמצן, ולהלן אדון בסעיף זה.
7.
סעיף השיפוי בין הנתבעת ומחסני חמצן:
בסעיף 4.1 לחוזה שנכרת בין הנתבעת ומחסני חמצן, שכותרתו "אחריות" נקבע, כי הנתבעת תהיה אחראית "לכל אבדן פגיעה או נזק שיגרמו הוא ו/או מי מעובדיו", וכן נקבע כי הנתבעת תשפה את מחסני חמצן בגין כל נזק שייגרם לה בעקבות פגיעה או נזק כאמור, ובסעיף 4.2 נקבע:
"הקבלן מתחייב בזאת לפצות את מי מעובדיו לרבות קבלני משנה, עובדיהם וכל הפועלים מטעם של כל הנ"ל, בגין כל פגיעה ונזק שיגרמו להם תוך כדי ו/או עקב ביצוע עבודה ו/או בתקופת אבדן העבודה, והוא מתחייב לשפות את מח"ן (מחסני חמצן - י"כ) מיד עם דרישתה הראשונה לעשות כן, במלוא הסכום ששילמה מח"ן או עלולה לשלם בקשר אובדן, לפגיעה ונזק כאמור וכן בכל ההוצאות וההפסדים שמח"ן נשאה בהם או עלולה לשאת בהם בקשר לתביעה בגין אבדן, פגיעה ו/או נזק כאמור, והכל מבלי לגרוע מזכויות מח"ן על פי הסכם זה ו/או על פי כל דין לכל תרופה או סעד אחרים."
ניסוח הסעיף הנ"ל לא יזכה בציון לשבח, שכן הוא לקוי, אך פרשנותו הפשוטה מביאה למסקנה, כי צודקת מחסני חמצן בטענתה, שהנתבעת התחייבה לשאת באחריות לנזקים שייגרמו לעובדי הנתבעת, ולשפות את מחסני חמצן בגין כל תביעת שתוגש נגד מחסני חמצן בנוגע לנזק שנגרם למי מעובדי הנתבעת. תמהתי, כיצד לאור סעיף זה מצאה דווקא הנתבעת מקום להגיש הודעה לצד שלישי נגד מחסני חמצן.