1. התובע מס'
1 הינו עזבונו של המנוח בוטרוס אליאס שאהין, ז"ל, להלן: "
בוטרוס", שהלך לעולמו ביום
6.4.86 ויורשיו על פי דין הם התובעים מס'
2 עד
4. הנתבע מס'
4, המנוח אניס שאהין, ז"ל, נפטר ביום
8.7.99 ויורשיו על פי דין הם אשתו וילדיו, התובעים מס'
5 עד
7.
ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם נאמר אחרת.
2.
על פי הנטען בכתב התביעה נחתם ביום
3.11.1957 הסכם
חליפין, להלן: "
ההסכם", בין בוטרוס לבין אביו של הנתבע, שוכרי מיכאיל תומא, ז"ל, להלן: "
שוכרי", לפיו מכר לו בוטרוס חלקה מס'
3 בגוש מס'
8 הנטועה
36 עצי זית, שגבולותיה הוגדרו בהסכם באופן מדויק
- הוא השטח הנטוע בעצי הזית
- ובתמורה קיבל שוכרי חלקה
68, בגוש
8. הזיהוי של חלקות אלה הוא לפי הרישום המנדטורי. באשור לשכת הסדר המקרקעין בחיפה מיום
25.11.1999 -
ת/5, שהעתק ממנו צורף לכתב התביעה, להלן: "
האשור", נקבע:
"חלקה מס'
3 מנדטורי בגוש מנדטורי מס'
8, אשר גבולותיה צויינו בהסכם המכר המצורף בזה [העתק ההסכם
לא צורף לאישור
- ר. ג']
- מהווה חלקה מס' זמני
12 בגוש הרישום
18629/מעיליא. שטח חלקה זו הוא הנטוע עצי זית. השטח הטרשי מהווה חלקה
12א זמנית באותו גוש. עם הכנת לוח הזכויות אוחדו שתי חלקות אלה, דהיינו
12+
12א לחלקה אחת שקיבלה חלקה מס' סופי
17 בגוש רישום
18629/מעיליא."
עוד טענו התובעים כי ההסכם לא השתקף בלוח הזכויות ולכן עתרו לבית משפט זה לתיקון לוח הזכויות כדי שעסקת החליפין, לפי ההסכם, תירשום בטאבו.
בהמשך, טענו התובעים כי בהליכים שהתקיימו בפני כב' השופט א. כהן בתיק הסדר
מעיליא/958, הגיעו הצדדים ביום
16.6.88 לפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין, ולפיו נרשמה חלקה
17 בשלמות ע"ש הנתבע, להלן: "
פסק דין הפשרה".
3. על פי אישור לשכת ההסדר מיום
12.8.03 שהוגש לתיק בית המשפט לאחר סיום שמיעת הראיות, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום
19.11.02 בע'
12 ש'
30, לוח הזכויות של גוש רישום
18674/מעיליא פורסם ביום
31.3.80 ולוח הזכויות של גוש רישום
18629/מעיליא פורסם ביום
30.4.76. בית המשפט מסמן את "ההודעה על צירוף מסמך" ב
- נ/6, והאישור על מועדי פירסום לוח הזכויות ב
-
נ/6א'.
4. כדי להבין את טענות התובעים בכתב התביעה אקדים ואבהיר כאן, כפי שעולה מתיק הסדר
מעיליא/958 שהוצג ע"י הנתבע
- נ/2, ומ"
פסק דין הפשרה" שהושג באותו תיק. ממוצגים אלה עולה כי עזבון המנוח בוטרוס, שהיה מיוצג ע"י בנו אניס תומא, ז"ל, שעזבונו הוא התובע
מס' 4 בהליך שבפני, עתר נגד עזבון המנוח מיכאיל יוסף תומא, ז"ל, לתיקון לוח הזכויות לפי סעיף
59
לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, (נוסח חדש), תשכ"ט-1969, להלן
: "הפקודה", כדי לרשום על שמו את החלקה שקיבל בחילופין בהתאם להסכם, היא חלקה שקיבלה מספר סופי
54 בגוש
18674. ב"כ הצדדים הגיעו להסכם פשרה לפיו החלקה שקיבל בוטורוס בהתאם להסכם
- היא חלקה
מס' 54
- תירשם על שם עזבון המנוח בוטרוס, ז"ל, בחלקים שווים ביניהם, ואילו חלקה
17 שהיתה רשומה על שם בניו של בוטרוס, תרשם על שם הנתבע
-
מיכאיל שוכרי תומא, בשלמות, בכפוף לתשלום האגרות והמיסים על פי דין בהתחשב בהסכם , וכך היה כפי שעולה מנסח הרישום
נ/3.
5. לטענת התובעים הסכם הפשרה, הושב בין הצדדים כתוצאה בהטעיה ו/או במרמה ו/או מתוך טעות של התובעים ו/או מי מהם שהנתבע ידע עליה ו/או היה עליו לדעת עליה וכי הנתבע
הטעה הנתבע את התובעים תוך ניצול העובדה שחלקה
12 זמנית קיבלה מס.
17 סופי "
לאחר שצורף לה שטח נוסף
השייך לתובעים" (הדגש במקור
- ר.ג'), הוא חלקה זמנית
12א. עובדה זו, ממשיך ב"כ התובעים וטוען, לא הייתה ידועה למרשיו ורק "
לאחרונה", (הדגש במקור
- ר.ג'), התברר לתובעים כי חלקה
17 כוללת גם חלקה
12א' זמנית. עוד טען ב"כ התובעים כי לנתבע אין ולא היו זכויות בחלקה
12א שלא הייתה חלק מההסכם, ומרשיו לא ידעו גם כי חלקה
12 וחלקה
12א אוחדו בחלקה אחת כחלקה
17 סופית, ומכאן עתירתם בס'
14 לכתב התביעה, כי בית המשפט
יבטל את הסכם הפשרה או
יתקנו ו"להורות כי חלקה
54 בגוש
18674 תשאר רשומה על שם התובעים וכי הרישום הקיים של חלקה
17 בגוש
18628 יבוטל ובמקומו תרשם הבעלות בחלקה
17 בגוש
18629 כדלקמן:
1)
2995 חלקים מתוך
2995 מחלקה
17 תרשם על שם הנתבע.
2)
800 חלקים מתוך
2995 מחלקה
17 ירשמו על שם עזבון המנוח בוטרוס אליאס שאהין, ת.ז.
2085447 ו/או על שם יורשיו על פי דין.
6. בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את הטענות שהעלו התובעים בכתב התביעה, ביקש לדחות את התביעה מחמת
התישנות השיהוי בהגשתה,
ולחילופין, טען, בין היתר:
1) הוא יליד
1967 ובנו של המנוח שוכרי מיכאיל תומא, ז"ל, אשר נפטר בתאונת דרכים ביום
8.8.71 .
2) הנתבע אינו מכחיש את קיומו של ההסכם אך לטענתו ההסכם התייחס, כפי שעולה במפורש מס'
1 שבו,
לא רק לחלק הנטוע עציי זית אלא ההתחייבות הייתה להעביר לשוכרי שטח של
כשלושה וחצי דונם בערך. אביא כאן את הנוסח המלא של ס'
1 להסכם
-
התרגום הוא שלי - ר. ג'.
"צד א', [בוטרוס
- ר.ג'], מצהיר כי בבעלותו בירושה מאביו במווקע [מלה בערבית שפירושה "המקום הידוע בשם...
- ר.ג'] "אלנקארה" מאדמות כפר מעיליא, ומחזיק
בכל החלקה הנמצאת בגוש
8 חלקה
3 ואשר נטועה עצי זית ומספר עצי הזית הנותנים פרי בה
שלושים ושש עצי זית, ושטחה הוא
שלוש דונם וחצי בערך וגובל בה ממזרח נעים סמעאן שאהין וממערב ווקף כנסית מעיליא,
ומצפון ח'ראב ומדרום סלים בשארה קוסטה. "
3) ס'
2להסכם מתאר את חלקה
68 בגוש
3 מנדטורי, את שטחה, כ-
דונם ומאה מטר בערך, את מספר עצי הזית הנותנים פרי
- עשרים עצים ואת גבולותיה של החלקה.
4) בס'
3 להסכם, הוסכם על ביצוע עיסקת חליפין כך שצד א' (בוטרוס) יקבל חלקת צד ב' כמות שהיא ועל הקיים בה ובגבולותיה, וצד ב' (שוכרי) יקבל חלקת צד א' כמות שהיא ועל הקיים בה ובגבולותיה ובתנאי שצד א' (בוטרוס), ישלם לצד ב' (שוכרי), סכום של
אלף ושמונה מאות ל"י לאחר שהוסכם על הערכה של שתי החלקות ונקבע כי הערך [השווי] של חלקת צד ב' עולה על השווי של חלקת צד א' בסכום של
1,800 לירות.
5) ממשיך הנתבע וטוען כי בוטרוס התחייב למכור לשוכרי שטח של
3.5 דונם, בעוד שלמעשה ובפועל שטח חלקה
17 הוא
2,995 מ"ר בלבד כך, לטענתו,
חסר יותר מחצי דונם. לא רק זאת, אלא הפחתת שטח החלקה
12א זמנית משטח חלקה
17 משאיר את הנתבע עם חלקה בשטח של
2195 מ"ר במקום
3500 מ"ר, קרי עם שטח של כ
- 62% מהשטח המוסכם, בעוד בוטרוס קיבל בהתאם להסכם, את חלקה
58 בשטח של
1139 מ"ר במקום שטח של כ
-1100 מ"ר כאמור בהסכם.
6) חלקה מנדטורית מס'
3 זהה לחלקות זמניות
12+12א שהן
ביחד מהוות חלקה
17 סופית, כפי שעולה מאשור סגן פקיד ההסדר, מיום
23.3.00 -
ת/7, להלן: "
האישור הנוסף", אביא כאן את הנוסח המלא של האישור הנוסף:
"הריני לאשר בזאת כדלקמן: