1. התובע, יליד 12.3.75, תפסן במקצועו, נפגע בתאונת עבודה, אשר אירעה ביום 17.1.01. במסגרת עבודתו אצל הנתבע, עסק התובע, בתאריך הנ"ל, בבניית בריכת מים בכפר בועיינה נוג'ידאת, ביחד עם בן דודו - הייב מערוף (להלן: "
מערוף"). לטענת התובע, מאחר שהיה עליו לבנות את הבריכה בגובה, הוא בנה פיגום בגובה 3.5 מטרים, לערך, מקרשים אשר היו במקום, ועמד עליו לצורך בניית הבריכה. בשלב מסוים מסר לו מערוף, לבקשתו, קרש פורניר, אולם מאחר שהיה לתובע קשה להחזיק את הקרש, עלה גם מערוף על הפיגום, על מנת לעזור לו, וכתוצאה מכך קרס הפיגום. מערוף הצליח לקפוץ לכיוון מצע כורכר אשר היה במקום, ואילו התובע נפל ונפגע ברגלו הימנית (אירוע זה ייקרא להלן: "
התאונה"). כתוצאה מהנפילה נגרמו לתובע שברים בקרסול ובשוק.
2. ד"ר רייס, מטעם התובע, קבע כי נותרה לו נכות צמיתה, משוקללת, בשיעור 34% + תקנה 15. המל"ל קבע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 36% והמליץ על הפעלת תקנה 15, בשל חוסר יכולתו של התובע לחזור לעבודה במקצועו, ואילו פרופ' שטיין מטעם הנתבע קבע כי נכותו הצמיתה הינה בשיעור 20%.
האחריות
;
3. הנתבע טען שהתובע לא עבד בגובה של 3.5 מטרים, אלא בגובה מטר-מטר וחצי בלבד. לטענתו, עומק הבריכה הינו, אמנם, 8 מטרים, אולם היא נבנית בשלבים. תחילה נחפר "עמק" בצורת קונוס ולאחר מכן נחפר בור במרכז העמק, כאשר לאחר כל שלב מכסים באדמה את כל השטח מחוץ לבריכה הנבנית, כך שעל הפועלים לעבוד, לכל היותר, בגובה שני מטרים מעל פני הקרקע.
ב"כ הנתבעת טוען, כי בשטח היה "פיגום חמורי" או "פיגום נייד", אשר התובע יכול היה להשתמש בו. לטענתו, הסיבה היחידה שבגינה נפל התובע הינה העובדה שגם התובע וגם מערוף עמדו, יחדיו, על הפיגום.
4. התובע עובד בבנין מאז היותו בן 14, ואצל הנתבע הוא עבד כעוזר תפסן וכתפסן במשך כשלוש שנים עובר לתאונה. לדברי התובע, אשר לא נסתרו, הוא למד את העבודה מכך שהסתכל כיצד אחרים עובדים, ולא ניתנה לו הדרכה ספציפית. התובע העיד שלא היה בשטח פיגום חמורי, ושהנתבע אמר לו שיבנה פיגום מקרשים הנמצאים באתר העבודה (עמ' 15 לפרוטוקול).
מערוף תמך בעדותו של התובע. מערוף כלל לא נחקר על גרסתו של התובע באשר לבניית הפיגום, העדר פיגום אחר בשטח, ואופן קרות התאונה.
5. הנתבע טען שהתובע היה "תפסן מתקדם", אולם הוא עצמו הודה כי הידע המקצועי של התובע בא מכך שהוא עבד אצל קבלנים קטנים שונים: "
כל אחד יש לו פטיש ובלוק וקצת עצים והוא בונה" (עמ' 21 לפרוטוקול).
הנתבע העיד שהיה במקום פיגום חמורי (סוף עמ' 22 לפרוטוקול), אולם אינני מקבלת עדותו זו. אילו היה במקום פיגום כזה לא היתה לתובע כל סיבה להטריח עצמו ולבנות פיגום מקרשים.
לדברי הנתבע, היה במקום מפקח מטעם חברת אבן זהב, אשר, לטענתו הוא נתן לחברה סיוע. עדותו זו של הנתבע היתה עדות סתמית, אשר לא נתמכה לא בהסכם עם אבן זהב ולא בעדויות אחרות, ואף התובע ועדיו לא נחקרו על כך.
6. אין לי ספק שיש לתובע נסיון רב בעבודת תפסנות, כפי שלמעשה, הודה התובע עצמו (לא בעדותו, אלא כאשר התפרץ לעדותו של הנתבע - עמ' 25 לפרוטוקול), וכי הוא ניסה, בעדותו, להציג עצמו כמי שאין לו נסיון רב, על מנת להסיר מעצמו כל אחריות לאשר אירע.
יחד עם זאת, אין בכך כדי לפטור את הנתבע מחובתו, כמעבידו של התובע, לספק לו תנאי עבודה הולמים ואמצעים מתאימים לביצוע עבודתו, לרבות אמצעים בטוחים לעבודה בגובה, גם אם לא מדובר בגובה רב.
הנתבע ניסה לטעון בעדותו, כי התובע לא עבד בגובה, אולם דבריו אלה אינם מתיישבים עם אמירות אחרות בעדותו, כגון שהיה במקום פיגום חמורי אשר אילו התובע היה משתמש בו לא היה קורה דבר (סוף עמ' 22 לפרוטוקול), כי התובע יודע לבנות פיגום (עמ' 23 לפרוטוקול), וכי בסך הכל היה צריך "
להתקין פה איזה מסמר ושמים חתיכת קרש... זה מטר וחצי על שניים שיהיה יותר קל לקשור" (סוף עמ' 23 לפרוטוקול) כל עדותו של הנתבע, ואמירה זו, במיוחד, מצביעה על זלזולו של הנתבע בכללי בטיחות ראויים.
לא רק זאת, אלא שמעדותו של הנתבע, בהמשך, עלה, שהוא כלל אינו יודע אם היה בשטח פיגום חמורי (עמ' 26 לפרוטוקול).
7. סיכומו של דבר - אני מקבלת את גרסתו של התובע לגבי אופן קרות התאונה, וקובעת כי הנתבע לא מילא חובתו כלפי התובע, לספק לו אמצעי בטוח לעמוד עליו לצורך ביצוע עבודתו.
עם זאת, יש להטיל על התובע אשם תורם, לאור כך שהתברר שהתובע מנוסה בעבודות בניין, לרבות עבודות תפסנות. היה על התובע לדעת כי אין לאלתר "פיגום", כפי שעשה, ובוודאי שהיה עליו לדעת שאין להעלות על הפיגום המאולתר אדם נוסף. מאידך - אטיל על התובע אשם תורם בשיעור מתון בלבד, לאור כך שלא היו אמצעים אחרים בשטח, ואף לא הוכח שהיה במקום אחראי אשר התובע יכול היה לפנות אליו.
לפיכך אני מעמידה את שיעור האשם התורם המוטל על התובע בשיעור של 20%. אחריותו של הנתבע הינה, איפוא, בשיעור של 80%.
שיעורי הנכות, הרפואית והתפקודית;
8. מפרוטוקול הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי עולה כי נקבעה לתובע נכות בשיעור 20% בגין קשיון נוח בקרסול ימין ו- 5% נכות נוספים בגין קיצור רגל ימין. כמו כן הוספו 12.5% נכות בגין תקנה 15, וכך נקבעה לתובע דרגת נכות בשיעור 37.5%.