מבוא
1. בין התובעים והנתבע מס' 1 נחתם זיכרון דברים, ולפיו התחייבו הנתבעים למכור לתובעים דירת מגורים, המצויה בבניין אשר נבנה במקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 10778, אשר ברח' הרופא 64 בחיפה.
בזיכרון הדברים לא נרשם התאריך בו נחתם, שכן נחתם בפני מתווך המקרקעין שיצר את הקשר בין הצדדים, אך מנסיבות העניין עולה, כי נכרת בחודש אוגוסט 2001.
2. התובעים טוענים, כי הנתבעים הפרו התחייבויותיהם לחתום על חוזה מכר מפורט, ועל כן, בתביעתם שלפני עותרים התובעים למתן צו לאכיפת זיכרון הדברים, וכן עותרים הם לסעד של פיצויים בשל הפרת זיכרון הדברים.
3. כבר בשלב זה אעיר, כי בכל הנוגע לסעד האכיפה כשלעצמו, אין סכסוך בין הצדדים, שכן הנתבעים מוכנים לאכיפת זיכרון הדברים, והצהרה מפורשת בנוגע לכך מסרו כבר בתחילת ההליכים. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתנאי האכיפה. התובעים טוענים, כי במסגרת האכיפה אין עליהם לשלם אלא את התמורה בשוויה בדולרים של ארה"ב, לפי השער הנוהג כיום. לעומת זאת, הנתבעים טוענים, כי יש לשערך את התמורה שעל התובעים לשלם, בין היתר בהתחשב בכך, שהתובעים מתגוררים בדירה מאז חודש אוגוסט 2001, ועד עתה לא שילמו את התמורה המוסכמת, למעט סכום של 3,200 דולר.
העובדות
4. על פי הראיות שלפני, התובעים ביקשו למכור את דירת מגוריהם ולעבור להתגורר בדירה מרווחת יותר. הדירה שמצאו למגוריהם הייתה הדירה שבבעלות הנתבעים (שהם אח ואחות). ואולם, הנתבעים לא היו מוכנים לכרות חוזה מכר משיקולים פיסקאליים, והיו מוכנים להשכיר לתובעים את הדירה למשך ארבעה חודשים (החל מחודש ספטמבר 2001 ועד לחודש דצמבר 2001), ולכרות חוזה רק לאחר תום אותם ארבעה חודשים.
5. על כן, בין הצדדים נכרת חוזה שכירות, ולפיו שכרו התובעים את הדירה מאת הנתבעים תמורת תשלום דמי שכירות בסכום השווה ל- 800 דולר בחודש (ובסה"כ 3,200 דולר). לצד הסכם השכירות נכרת בין הצדדים זיכרון הדברים, ובו נקבע, כי מחיר הדירה הוא 205,000 דולר.
נראה כי הצדדים ביקשו להעלים את המועד האמיתי בו נכרת זיכרון הדברים, ומטעם זה לא רשמו בו את התאריך. ואולם, מלבד מחיר הדירה בו נקבו הצדדים בזיכרון הדברים, הוסכם בזיכרון הדברים, שממחיר הדירה (205,000 דולר) ינוכה הסך 3,200 דולר, ששולם על ידי התובעים כדמי שכירות עבור ארבעה חודשים, וכן הוסכם שממחיר הדירה ינוכה הסך 9,200 ש"ח, שהתובעים קיבלו על עצמם לשלם לעירית חיפה לסילוק חובות ארנונה שנוצרו לפני כריתת זיכרון הדברים.
על כן, בזיכרון הדברים נקבע, כי על התובעים לשלם לנתבעים סך 201,800 דולר, לא יאוחר מיום 31.12.2001 (מועד שחל לאחר תום ארבעת חודשי השכירות). כמו כן נקבע בזיכרון הדברים, כי במידה ולא יחתם הסכם מכר בין הצדדים "יהווה זיכרון דברים זה את ההסכם בין הצדדים ובמקרה זה יחול מועד התשלום לפי סעיף 1ב' הנ"ל כעבור 10 ימים מהיום".
6. אין מחלוקת בין הצדדים, שהתובעים אכן שילמו לנתבעים סך 3,200 דולר כדמי שכירות עבור ארבעה חודשים וכן אין מחלוקת שהתובעים שילמו לעירית חיפה סך 9,200 ש"ח עבור חובות הארנונה שנוצרו לפני כריתת זיכרון הדברים. אף אין מחלוקת בין הצדדים, שהוסכם שסכומים אלה ינוכו ממחיר הדירה.
7. ההחזקה בדירה נמסרה לתובעים על פי הסכם השכירות עוד בחודש אוגוסט 2001. באותה עת הדירה לא הייתה ראויה למגורים, והתובעים נאלצו להתקין בה מטבח בעלות השווה ל- 10,000 דולר. לכאורה, אין זה מקובל ששוכר דירה יתקין בה מטבח, ואולם, נראה היה, שהצדדים האמינו שהתובעים ירכשו את הדירה בתום ארבעה חודשים, ועל כן, למעשה, הרשות שניתנה להם להתקין מטבח בדירה, ראתה את הדירה כדירתם של התובעים. עם זאת, הסכימו הצדדים שאם בסופו של דבר המכר לא יצא אל הפועל, ישיבו הנתבעים לתובעים את השקעותיהם בדירה, ולצורך כך אף קיבלו התובעים מאת הנתבעים שיקים לביטחון (שהופקדו בידיו של מתווך המקרקעין).
8. בחודש דצמבר 2001 לא נכרת חוזה מכר בין הצדדים, ואף חוזה השכירות לא הוארך. יתרה מזאת, התובעים אף לא שילמו מאז ועד היום דמי שכירות (ותביעה שהגישו הנתבעים נגד התובעים בעניין זה תלויה ועומדת בבית משפט השלום).
למעשה, מאז קיבלו התובעים את ההחזקה בדירה, מתגוררים התובעים בדירה חינם אין כסף.
טענות הצדדים
9. התובעים טוענים, כי הנתבעים היו אלה שהכשילו את כריתת הסכם המכר. לטענת התובעים, זיכרון הדברים, מלכתחילה, נחתם אך ורק על ידי הנתבע מס' 1, בה בשעה שהיו לו שותפים נוספים לדירה, הם אחותו, הגב' בלהה הראל, ובני הזוג פנטליס.
להבהרת עניין זה אציין, כי הנתבעים ובני הזוג פנטליס הם בני דודים, אשר ירשו את המגרש, והתקשרו עם קבלן לבניין בית מגורים ב"עיסקת קומבינציה". הדירה שהנתבעים ביקשו למכור לתובעים, הייתה הדירה שנבנתה עבורם במסגרת הסכם הקומבינציה.
לטענת התובעים, משהתברר להם, כי הדירה שהנתבעים ביקשו למכור להם רשומה בשם בעלים נוספים (פנטליס), לא ניתן היה לכרות את חוזה המכר, מה עוד, שהתברר שהבית אינו רשום כבית משותף. התובעים מוסיפים וטוענים, כי בשל העובדה שלא ניתן היה לכרות חוזה מכר, לא התאפשר להם לגרור משכנתה שהייתה רשומה קודם לכן על דירת המגורים אותה מכרו. מטעם זה, וכל עוד לא יכלו לגרור את המשכנתה לדירה שביקשו לרכוש מאת הנתבעים, נאלצו לשלם עמלה עבור הוצאת ערבות בנקאית לטובת הבנק שנתן להם את ההלוואה, ולאחר מכן, משכבדו עליהם עמלות הבנק, החזירו לבנק את ההלוואה כדי לסלק את המשכנתה.
עוד טוענים התובעים, כי בתום תקופת השכירות כלל לא ניתן היה לנקוט בפעולות לרישום הבית המשותף במקרקעין, משום שבספרי המקרקעין נרשמה הערה על כך, שבשל חריגות בניה שנעשו בבניין, לא ניתן היתר בניה לבניין, ורק אם תוגש תוכנית לרישוי החריגות והסדרתן, ובאם התוכנית שתוגש תאושר, הדירות תרשמנה על פי היתר הבניה שיינתן לאחר אישור התוכנית.