א.
מבוא:
עניינה של התובענה שבפני בחלקי חילוף לרכב הנושאים את סימן המסחר
VOLVO השייך לתובעות.
טענת התובעות הינה, בתמצית, כי הנתבעים ייבאו ארצה ושיווקו חלקי חילוף מזוייפים, הנושאים את סימן המסחר
VOLVO, תוך הפרת סימני המסחר של התובעות, גניבת עינם של צרכנים ובעלי מוסכים, פגיעה במוניטין של התובעות, עשיית עושר ולא במשפט ויצירת סיכון בטיחותי חמור בשל איכותם הנמוכה של חלקי החילוף המזוייפים.
ב.
הצדדים:
התובעת 1, Akiebolaget Volvo (להלן: "
התובעת"), חברה המאוגדת על-פי דיני שבדיה, הינה, ביחד עם חברות בנות וחברות קשורות, אחת מיצרניות הרכב הגדולות והמפורסמות ביותר ברחבי העולם.
התובעת 2, Volvo Trademark Holding AB, אשר אף היא חברה המאוגדת על-פי דיני שבדיה, הינה המחזיקה בזכויות בסימן המסחר הרשום
VOLVO החל מחודש מרץ 2001.
התובענה הוגשה במקור על ידי התובעת ובהמשך צורפה התובעת 2 כתובעת נוספת, לאחר שהזכויות בסימן המסחר
VOLVO הועברו לידיה, כתוצאה משינויים אירגוניים בקבוצת חברות
VOLVO.
הנתבעות 1, 2, ו-7 הן חברות פרטיות. הנתבעת 1, און גל בע"מ, מפעילה מוסך באיזור חיפה. הנתבעת 2, און גל גור צפון בע"מ (להלן: "
און גל גור"), הינה סיטונאית של חלקי חילוף מקוריים ותחליפיים כאחד. הנתבעת 7, ק.ג.נ. סחר בע"מ (להלן: "
ק.ג.נ"), הינה יבואנית של חלקי חילוף לרכב, בעיקר מתחום הגומי והפלסטיקה.
הנתבעים 6-3 הם מנהלים ו/או בעלי מניות בנתבעות 2-1. הנתבעים 11-8 הם מנהלים ו/או בעלי מניות בנתבעת 7.
כבר עתה יצויין, כי לטענת הנתבעים רק און גל גור וק.ג.נ נטלו חלק באירועים נשוא התובענה.
ג.
רקע עובדתי:
רקע כללי:
התובעת מייצרת מזה עשרות שנים, ביחד עם חברות בנות וחברות קשורות, מגוון רחב של כלי רכב וחלקי חילוף לכלי הרכב מתוצרתה, לרבות מסנני שמן, דלק ואוויר, הנושאים את סימן המסחר
VOLVO. התובעת היא בעלת הזכויות הבלעדיות להשתמש בסימן המסחר
VOLVO מכוח סימני מסחר רשומים מס' 14521, 14522, 41010 ו- 122551 (בהמשך, כפי שכבר צויין, הועברו הזכויות בסימני המסחר לידי התובעת 2). החל משנת 1967 משווקים מוצרי התובעת בישראל ע"י המפיץ המקומי של התובעת, מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ.
כאן יובהר, כי תעשיית חלקי החילוף בישראל, כמו בעולם כולו, רוויה בחלקי חילוף מקוריים, המיוצרים על ידי מי שמורשה מטעם יצרן הרכב, ובחלקי חילוף שאינם מקוריים, אשר אינם מיוצרים על-ידי גורמים מורשים כאמור. קיומו של שוק לחלקי שאינם מקוריים הינו מותר ורצוי והוא אף מועיל לתעשיית חלקי החילוף לרכב, בכללותה.
אירועים שהביאו להגשת התובענה:
במהלך שנת 1998 הסתבר לתובעת, כי און גל גור וק.ג.נ ייבאו מתורכיה מסנני אוויר שאינם מקוריים הנושאים את סימן המסחר
VOLVO של התובעת וכי שיווקו את אותם מסננים בישראל. התובעת פנתה לאון גל גור בדרישה שתחדל משיווק כאמור. במענה לפנייית התובעת, טענה און גל גור, כי היא משווקת חלקי חילוף מקוריים וכאלה שאינם מקוריים המתאימים לרכבים מסוג
VOLVO, תוך שהרוכש הוא שבוחר באיזה חלק חילוף הוא מעוניין. לדידה, אין בכך כל פסול. עם זאת, און גל גור הבהירה, כי היא מוכנה לעשות שימוש בכיתוב אחר על המסננים. בין הצדדים התנהל מו"מ, שלא צלח ועל כן הוגשה התובענה.
כתבי הטענות המקוריים:
ביום 18.8.98 הוגשה התובענה שבכותרת. בכתב התביעה טענה התובעת, כי בשיווק המסננים המזוייפים גרמו הנתבעים להטעיית צרכנים ובעלי מוסכים; הפרו את סימני המסחר של התובעת; עוולו בגניבת עין; פגעו במוניטין של התובעת; הפרו את זכויות היוצרים של התובעת; התעשרו שלא כדין על חשבונה של התובעת ואף גרמו לסכנה בטיחותית בשל איכותם הנמוכה של החלפים ששווקו על ידם. התובעת עתרה לקבלת צו מניעה קבוע וצו למתן חשבונות ולתשלום פיצויים בסך של 300,000 ש"ח.
בכתב הגנתם לא הכחישו הנתבעים, כי און גל גור וק.ג.נ ייבאו ושיווקו מסננים לא מקוריים, עליהם מוטבע סימן המסחר של התובעת. לטענתם, בהגשת התובענה מנסה התובעת ליצור מונופול בכל הקשור למכירת חלקי חילוף לרכבים, אגב דחיקת רגלו של כל משווק העוסק גם בשיווק של חלקי חילוף אשר אינם מקוריים. לטענתם, אין לשוק חלקי החילוף כל קשר למוניטין של התובעת בשוק כלי הרכב ואין בשיווק המסננים משום פגיעה בזכויות התובעת. הנתבעים גם הלינו על אופן פעולתה של התובעת בטרם הוגשה התובענה; לדידם, התובעת ביקשה, כביכול, להגיע להסדר פשרה עמם, קיבלה את המידע וההתחייבויות אותן דרשה ורק לאחר מכן החליטה לחשוף את כוונותיה האמיתיות בהעלותה דרישות אשר כל מטרתן למנוע מהנתבעים לעסוק בשוק חלקי החילוף המתאימים לרכבים מהסוג המיוצר על ידי התובעת.
תיקון כתב התביעה- "פרשת מסנני השמן":
לאחר הגשת התובענה הסתבר לתובעת, כי און גל גור שיווקה בישראל מסננים נוספים, הפעם מסנני שמן, באריזה שעליה מופיע סימן המסחר
VOLVO. במצב דברים זה הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב תביעה ולהוספת פרשה זו לכתב התביעה. ביום 23.5.99 נעתר בית המשפט לבקשה והצדדים הגישו כתבי טענות מתוקנים. כמו כן, פוצל הייצוג של הנתבעים, אשר עד לאותו מועד היו מיוצגים כולם ע"י ב"כ אחד.