כללי
1. קבלן ביצע עבודות עבור עמותה. בורר קבע מהו הסכום אשר מגיע לקבלן, בגין אותן עבודות. פסק הבורר אושר על ידי בית המשפט המחוזי.
האם זכאי הקבלן לגבות מחברי העמותה את הסכומים שנקבעו בפסק הבורר המאושר? אם כן, על פי איזו חלוקה פנימית בין חברי העמותה, ישולם החוב לקבלן, והאם הדבר תלוי בטיב העבודות שבוצעו לכל אחד ואחד מבין חברי העמותה? האם מוצדק להבדיל בין קבוצות בתוך חברי העמותה, אלה אשר חתמו על התחייבות אישית לשאת בחוב, כתנאי לרישום הנכס על שמם, לבין אלה אשר הנכס היה כבר רשום על שמם, ולא חתמו על אותו מסמך הכולל התחייבות אישית?מהי משמעות אותה התחייבות אישית והאם כל חותם על אותה התחייבות חייב שללם את חלקו שווה בשווה עם יתר החותמים או שהוא חייב שלשלם לקבלן רק עד גובה העבודות שבוצעו אצלו?
2. שאלות אלה, הינן בעלות חשיבות והשלכה לא רק על המקרה שלפנינו, אלא על עמותות רבות, אשר משמשות להקמת ישובים. במקרה שלפנינו, כפי שנראה בהרחבה להלן, קיימים מסמכים ספציפיים, עליהם חתמו הצדדים, כולל חברי העמותה, אשר יש בהם כדי להשפיע על התוצאה. ניתן היה גם לקשור את התוצאה לכללים של דיני "הרמת המסך" בתאגידים (והעמותה דומה בעניין זה לחברה), אך כפי שנראה להלן, אין הכרח בדבר, ולכן פסק דין זה יתרכז בפרשנות המסמכים שבין הצדדים, על רקע הנסיבות שקדמו לחתימתם. על כל פנים, פסק דין זה מהווה תמרור אזהרה למקרים אחרים ולעצם הקשר שבין הקבלן לבין העמותה המאגדת את המתיישבים בישוב אך הפסיקה, בפועל, לתפקד.
3. הנתונים העובדתיים, וכן מערכת המסמכים החלה על יחסי הצדדים, מחייבת פירוט, ולכך יוקדשו הפרקים הראשונים שבפסק דין זה. רק לאחר מכן, ניתן יהיה לגשת לניתוח המשפטי, ולקביעת מערכות הזכויות והחובות של הצדדים.
מסכת עובדתית
רקע
4. גל העלייה לישראל של יהודי ברית המועצות לשעבר, בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים, יצר ביקוש עצום לדירות. מדינת ישראל עשתה כל מאמץ כדי לפתור את בעיות הדיור של העולים החדשים ואת בעיותיהם של זוגות צעירים ילידי הארץ, שהתקשו לרכוש דירות במצב שנוצר.
הפתרון שנבחר, התבסס על שני עקרונות:
האחד - שיווק מקרקעין לבנייה במרכז הארץ, סמוך לאזורי הביקוש העיקריים, בעיקר באזור "שבעת הכוכבים" (שרשרת ישובים סמוך לקו הירוק, שהיה הגבול המזרחי של מדינת ישראל, עד מלחמת ששת הימים);
השני - הוזלת מחיר הקרקע, על ידי שיווקה ישירות לפונים, באמצעות עמותות של זכאי משרד השיכון (כאן המקום לציין, כי הנתונים אשר הוצגו לעיל, שאובים מדו"ח החוקר המיוחד שמינה רשם העמותות בפרשתנו, שהוגש לבית המשפט, על פי החלטתי מיום 24.10.03 (פרוטוקול, עמ' 56); פרטים מלאים יותר מופיעים באותו דו"ח, אך אין הם חיוניים לצורך ההכרעה בתיק זה).
הצדדים להליך
5. התובעת (להלן - "התובעת" או "הקבלן") היא חברה לפיתוח תשתיות ועבודות עפר, שהתקשרה בחוזה עם הנתבעת 1 לבצע את עבודות פיתוח החצרות, בישוב לפיד, כפי שיבואר להלן.
6. עמותת ז.פ. (ע"ר) (להלן - "הנתבעת" או "העמותה"), הינה עמותה שמטרותיה כוללות הקמת ישובים ואכלוסם.
העמותה הוקמה בחודש יוני 1991, וקיבלה תעודת התאגדות ביום 30.10.91.
כדי להגשים את מטרותיה, נקטה העמותה בדרכים הבאות: התמודדות על מכרז משרד השיכון; ניהול ענייני הרישוי והבניה של הזוכים במגרשים לבניה; התקשרות במכרזים ובחוזים עם קבלנים; ביצוע עבודות הבניה; פיקוח על הקבלנים המבצעים את העבודה מטעמה.
מטבע הדברים, מחייבות פעולות אלה הוצאת כספים בשיעור ניכר. לשם כך, גבתה העמותה כספים מחבריה, והיתה אחראית כלפיהם כי אותם כספים יוצאו למטרות אמורות, וכי הגביה תשקף את ערך העבודות שנעשו עבור כל חבר וחבר.
העמותה ניגשה למספר מכרזים, שפורסמו על ידי המדינה. לבסוף, זכתה העמותה בשלוש חטיבות קרקע, כדלקמן: בישוב לפיד (כפר רות) - כ-300 מגרשים; בישוב מתן (ירחיב) - כ-250 מגרשים; ובצומת סירקין בפתח תקווה.
[במאמר מוסגר נציין, כי החוקר מטעם רשם העמותות, ראה לנכון לאפיין את מייסדי העמותה, באופן הבא: כדי להשתתף במכרזים, גייסו היזמים משתכנים פוטנציאליים, שהיו בחלקם זכאי משרד השיכון, ובחלקם בני הישובים האמורים, ולהם היתה עדיפות בזכייה במכרז].
7. קבוצת חברי העמותה שרכשה דירות בצומת סירקין, פעלה, למעשה, בנפרד משאר חברי העמותה. הם הקימו שכונה לעצמם. בניית השכונה והפיתוח הסביבתי שלה, על ידי קבוצה זו, בוצעה על ידי קבלנים אחרים (שאינם התובעת). אנשי הקבוצה, שכרו עורך דין מטעמם, והשלימו את רישום דירותיהם על שמם, פסק דין זה אינו עוסק בהם.
8. מבחינה גיאוגרפית, שני הישובים הראשונים (לפיד ומתן) נמצאים בתחום איזור יהודה ושומרון. בפסק דין זה אינני נותן לכך נפקות משפטית, שכן הצדדים בטיעוניהם הניחו כי דיני החוזים והעמותות הישראליים, וכלל המשפט הישראלי, חלים על יחסי הצדדים. לא ראיתי לנכון לחלוק על הנחה זו, ולכן פסק דין זה יבוסס על המשפט הישראלי בלבד (בעניין זה, של תחולת הדין הישראלי על ההתיישבות ביהודה ושומרון, כתבתי מאמר לפני כמחצית יובל שנים: מ' דרורי, "ההתיישבות הישראלית באזור יהודה והשומרון והמבנה הארגוני והמוניציפאלי שלה: היבטים משפטיים",
עיר ואזור - כתב עת לשלטון מקומי לתכנון ופיתוח עירוני ואזורי, כרך 4, עמ' 28 (תשמ"א); צוטט בבג"ץ 1661/05,
המועצה האזורית חוף עזה נ'
כנסת ישראל, פיסקה 13).
9. כתב התביעה הוגש במקורו כנגד הנתבעת וחברי העמותה, כאשר מספר הנתבעים המקורי היה 304: הנתבעת 1 - העמותה; הנתבעים 304-2 - חברי העמותה, משתכני לפיד, ובעלי זכות החכירה והחזקה בבתים אשר נבנו בישוב הנ"ל ובמגרשים הצמודים אליהם.
התובעת הודיעה לבית המשפט כי לא הצליחה לבצע מסירה לחלק מהנתבעים, וביקשה את מחיקתם. כמו כן, היו נתבעים שהתפשרו עם התובעת, ואף אלה, נמחקו מכתב התביעה. סך הכל, נמחקו מכתב התביעה אחד עשר נתבעים (נתבעים 10, 15, 83, 158, 174, 190, 205, 219, 270, 280, 296).