מהות התביעה ורקעה
1. התובעים, הוריו של המנוח איתמר לוי ז"ל (להלן -
איתמר), מבקשים לקבוע כי הנתבעים אחראים להתאבדותו של בנם, ביום 1.1.98, בתא המעצר של תחנת המשטרה בנתניה, ולחייבם לפצותם בגין נזקיהם.
2. איתמר נעצר בביתו ביום 28.12.97 בשעה 23:00 ע"י המשטרה בעקבות אירוע אלים שהתרחש כשעה קודם לכן בינו לבין מעסיקו (לשעבר), יהודה (אודי) גבאי, שבמהלכו דקר איתמר את האחרון ואת אשתו, תהילה גבאי, בביתם. ברקע האירוע עמד תשלום פיצויי פיטורין לאיתמר בעקבות פיטוריו מעבודתו בחלוקת עיתונים. בהמשך אותו לילה (29.12.97) נחקר איתמר בביתו (החל משעה 00:25) ע"י החוקר פאדל עזמה, וטען להגנה עצמית. לאחר שבשלב מסויים חדל איתמר להשיב לשאלות החוקר, הפסיק הלה את החקירה (עמ' 8-10 לנספח א לתצהיר שגן). בשעה 02:25 הובא איתמר לבית המעצר.
3. בשעה 11:00 נלקח איתמר ע"י רס"ל גדעון שגן (נתבע 3; להלן -
שגן), שהופקד על ניהול החקירה יחד עם רס"ל אוהד מגורי (נתבע 2; להלן -
מגורי), והובא לבית משפט השלום בנתניה, בפני כבוד השופט מ' בלזר, לדיון בבקשה להאריך את מעצרו. איתמר יוצג ע"י עוה"ד רויטל סוויד (להלן -
סוויד). סוויד שוחחה עימו לפני הדיון.
במהלך הדיון, לאחר שתיאר את הגירסה שמסר איתמר ולאחר שטען כי איננו משתף פעולה עם המשטרה, אמר שגן כי משנשאל איתמר שאלות ספציפיות לגבי הארוע "
הוא לא הגיב, ובהה באויר" (עמ' 4 לפרוטוקול, נספח א לכתב ההגנה). סוויד, שהתנגדה להארכת המעצר בטענה כי החקירה כמעט מוצתה וכי את שנדרש ניתן לבצע בפרק זמן קצר מ-10 ימים, הדגישה כי מדובר בבחור ללא עבר פלילי, שזה מעצרו הראשון, ה"
נתון במצב נפשי קשה מאוד" (שם), וביקשה מבית המשפט "
להורות כי רופא יבדוק אותו, שכן הוא מצוי תחת הלם ויתכן והוא זקוק לטיפול רפואי" (שם). סוויד טענה כי איתמר שיתף פעולה בחקירה באופן מלא ולא ניסה להסתתר מאחורי זכות השתיקה. בהתייחסה לדבריו של שגן, לפיהם בשלב מסויים איתמר בהה באויר, טענה כי חוסר שיתוף הפעולה "
נבע כתוצאה מהמצב הנפשי שלו" (שם).
בתום הדיון האריך השופט בלזר את מעצרו של איתמר ב-6 ימים נוספים כדי להשלים את החקירה, ולא התייחס בהחלטתו לבקשתה של סוויד להורות על בדיקתו של איתמר (שם, בעמ' 5). לא הוגש ערר על ההחלטה.
4. בשעה 12:50 (29.12.97) הוחזר איתמר לתאו (יומן, עמ' 21 לנספח ב לתצהיר שגן). בשעה 13:40 נלקח איתמר לחקירה ע"י מגורי (שם, שם). עד לשעה 16:00 ניהל מגורי תשאול, שלא גובה בכתובים (סע' 10-11 לתצהירו). משעה 16:00 החל מגורי לגבות מאיתמר הודעה בכתב (שם, בסע' 12; וראו עמ' 11-12 ו- 15-18 לנספח א לתצהיר שגן). בשלב מסויים בחקירה הפסיק איתמר להשיב לשאלותיו של מגורי (שם), ובשעה 17:55 הוחזר לתאו (עמ' 22 לנספח ב לתצהיר שגן). לאחר החקירה רשם מגורי
מזכר שבו תאר את התנהגותו של איתמר בחקירה (נספח א לכתב התביעה; וראו גם סע' 16 לתצהיר מגורי). המזכר יפורט ויידון בהמשך פסק הדין.
5. עפ"י הודעתה מיום 3.5.98 (עמ' 40-45 לנספח ב לתצהיר שגן), הגיעה אימו של איתמר לתחנה בשעה 15:00 יחד עם בתה, מלכה (מלי), כדי למסור ולקבל דרישת שלום מאיתמר וכדי להעביר לו ציוד אישי. לאחר שהמתינה ולא קיבלה ממנו תשובה, נאמר לה כי בנה נמצא בחדר חקירות. הבת עזבה את התחנה בשעה 16:30 - 17:00 (סע' 5 לתצהיר מלכה), ואילו האם הלכה לחפש את חדר החקירות, ומשמצאה אותו נעמדה במסדרון. בעמדה שם הקשיבה לדברים שנאמרו בחקירה (ראו הודעותיה מיום 1.3.98, נספח ב לתצהיר שגן, בעמ' 62, והודעתה מיום 3.5.98, שם, בעמ' 40).
לדברי האם, בסיום החקירה (בשעה 17:55) יצא איתמר מלווה במגורי ובשגן. לדבריה, הצליחה להתקרב לבנה ופנתה אליו, ואז צעקו עליה מגורי ושגן על שנכנסה למקום, ודחפו את איתמר והורידוהו למטה כדי שלא תוכל לדבר עימו. לדבריה, המתינה במקום עד שהחוקרים שבו ועלו, וביקשה מהם לדבר עם בנה. לאחר המתנה הוכנסה לחדר החקירות, שם אמרו לה מגורי ושגן, כי בנה דקר שני אנשים "והמצב שלהם קשה" (נספח ב לתצהיר שגן, בעמ' 41). כשאמרה שזה לא ייתכן, הגיב שגן: " ... אני חזרתי עכשו מבית החולים ואין עם מי לדבר, והרים את ידיו" (שם, שם). שגן, לעומתה, אמר בהודעתו מיום 30.1.98, כי למעט בדיון בבקשה להארכת המעצר לא ראה את איתמר, לא תישאל אותו ולא חקר אותו (עמ' 32 לנספח ב' לתצהירו). בתצהירו אמר שגן, כי לא חקר את איתמר (סע' 16), וכן כי לא זכור לו מפגש עם האם (שם, בסע' 23). בחקירתו בביהמ"ש אמר שגן,
שאיננו זוכר מעמד
כזה, וכי לא נוכח במעמד כזה, אך
אישר שהאם "
היתה באיזה [ש]
לב בפרוזדור" (עמ' 189). מגורי העיד, כי איננו זוכר אם גם שגן נכח בחקירה ובפגישה עם האם (עמ' 299-300).
6. נחזור מספר שעות אחורנית. החל מהשעה 15:10 (29.12.97) גבה שגן עדות מתהילה גבאי בביה"ח בילינסון (עמ' 19 לנספח א לתצהיר שגן). לאחר מכן, סמוך לשעה 17:40, הגיע שגן לבית החולים מאיר בכפר סבא, אך לא נשאר לחקור את יהודה גבאי, משום שהלה ישן (שם, בעמ' 53). גם לדבריה של האם, שגן אמר לה כי חזר זה עתה מבית החולים (עמ' 41 לנספח ב לתצהיר שגן). מאחר שהאם הגיעה לבית המעצר כאשר שגן נמצא כבר בבית החולים בילינסון, הרי שיכול היה לראותה רק לאחר ששב מבית החולים מאיר.
לפיכך, יש לקבוע כי שגן חזר לתחנת המשטרה בסמוך לתום חקירתו הראשונה של איתמר ע"י מגורי ובטרם נלקח איתמר לחקירתו השניה.
7. ובחזרה למפגש עם האם. לדבריה, שאלה מה קורה עם איתמר עכשיו, ונענתה ע"י מגורי כי ישב עם איתמר 6 שעות "
והוא לא מדבר ועומד להתפוצץ" (שם, שם). משביקשה לדבר עם בנה, אמר לה מגורי שזה טוב, "
וטוב שהבן ידבר כדי שלא יתפוצץ" (שם, שם). מגורי, שלא הכחיש את פגישתו עם האם ואת הכוונה לערוך מפגש בינה לבין בנה, גם לא הכחיש שאמר לאם "משהו דומה" (שם, בעמ' 35). לדברי האם, לאחר שמגורי אמר לה כי יסדר מפגש בינה לבין בנה, הורו החוקרים להכין חדר (מס' 4) לפגישתה עם בנה. אלא, שלדבריה, לאחר שהשניים (מגורי ושגן) הסתודדו בקומה הראשונה, עלה אליה מגורי ואמר לה "
אני מצטער הבן שלך לא רוצה לדבר איתך" (שם, בעמ' 41). לדבריה, הגיבה באומרה כי זה לא יכול להיות, משום שראתה בעיניו "שהוא מחכה לעזרה ושמח שבאתי כשראה אותי" (שם, שם). מגורי השיב לה, לדבריה, כי כשאיתמר יסכים לדבר עימה יתקשר אליה. מגורי, שלא הכחיש, כאמור, כי התכוון לקיים פגישה בין האם לבנה,
גם לא הכחיש כי אמר לה שבנה לא רוצה לדבר עימה, אך בהמשך אמר, כי יכול להיות שאיתמר הביע אי נכונות להיפגש עם אימו, בהוסיפו כי הוא איננו אומר שכך היה או לא היה (עמ' 300 לפרוטוקול). זאת לאחר שקודם לכן אמר כי איננו זוכר מדוע לא ביצעו בסופו של דבר את "התרגיל", דהיינו את הפגישה בין האם לבנה (שם, בעמ' 293). לטענת האם, שאל אותה מגורי "
למה לקחת את עו"ד סוויד?" (עמ' 41 לנספח ב לתצהיר שגן), ולאחר שהסבירה לו, אמר לה "
תפטרי אותה אחרת היא תקבור לך את הבן" (שם, שם). מגורי הכחיש את כל הדברים שטענו נגדו שאמר בגנותה של סוויד. ואולם,
מסקנתו של רפ"ק עו"ד דניאל סבג (להלן -
סבג), שמונה לבדוק את תלונתה של סוויד נגדו, היתה כי
מגורי אכן אמר את הדברים לאם, ולפיכך המליץ לרשום הערת מפקד למגורי, וזאת, בין היתר, בשל התבטאויותיו כנגד סוויד בפני "אימו של עצור" - אימו של איתמר (עמ' 6 לנספח א לתגובת התובעים מיום 10.9.03).
8. בהמשך אותו יום (29.12.97), בשעה 19.25, נלקח איתמר ע"י מגורי לחקירה נוספת ואחרונה (עמ' 22 לנספח ב לתצהיר שגן). החקירה הוקלטה (הקלטת ותמלילה סומנו ת/1). בשעה 20:15 החל מגורי לגבות הודעה בכתב (עמ' 13-14 לנספח א לתצהיר שגן). בשעה 21:15 הוחזר איתמר לתאו (עמ' 22 לנספח ב לתצהיר שגן). חקירה זו תידון בהרחבה בהמשך.
9. בצהרי יום 30.12.97 נחקר יעקב גבאי, קודמו של יהודה גבאי כמעסיקו של איתמר בחלוקת עיתונים. עפ"י הודעתו (נספח א לתצהירו), אמר יעקב גבאי לשגן כי במהלך 3 השנים בהן העסיק את איתמר לא היו בעיות מיוחדות עימו. לעומת זאת, בתצהירו אמר יעקב גבאי, כי למיטב זכרונו, מסר לשגן "כי איתמר בחור רגיש מאוד, וכי צריך לשמור עליו כי מצבו הנפשי רגיש" (שם, בסע' 7), ורק עתה גילה, להפתעתו הרבה, כי הדברים לא נרשמו. בחקירתו בפניי אמר יעקב גבאי כי הוא כמעט משוכנע שאמר את הדברים לשגן, אך איננו יכול לומר, ש"אין סיטואציה אחרת" (עמ' 39).
לדבריו, בעקבות פנייתה של האם אליו לסייע לה בהסדרת ביקור אצל איתמר, הוא פנה למרים פיירברג (אז חברת מועצת עירית נתניה), ואמר לה כי מצבו הנפשי של איתמר קשה וכי הוא משוכנע שביצע את המעשה מתוך הגנה עצמית, וביקש את עזרתה בהסדרת ביקור אצל איתמר (סע' 5 לתצהירו). אציין, כי האם טענה שלא היא שדיברה עם גבאי, אלא ייתכן שבנותיה דברו עימו, ואם דיברה עימו איננה זוכרת זאת (עמ' 141,139).
פיירברג, לדבריה, פנתה עוד באותו יום לבית המעצר בתחנת המשטרה בנתניה וביקשה לאפשר ביקור אצל איתמר. לדבריה, על אף שציינה כי נמסר לה שמצבו הנפשי קשה, נדחתה מיד ונאמר לה כי לא ניתן לבני משפחה או לאחרים לבקר עצור (סע' 4 לתצהירה). יצויין כי אין כל רישום של השיחה. בדיעבד התברר לה כי הכירה את איתמר ואת אימו (שם, בסע' 6).
10. ביום 30.12.97, בשעות אחר הצהרים, ביקרה סוויד את איתמר, ולדבריה, מצאה אותו "מרוחק" (עמ' 8 לנספח ב לתצהיר שגן). הסיבה לכך נתבררה לה כאשר פגשה בהמשך הביקור לקוח אחר שלה - אליהו פרץ (להלן -
פרץ). לדבריה (ולדברי פרץ - עמ' 6 לנספח ב לתצהיר שגן), סיפר לה פרץ כי מגורי הזהירו מפניה, באומרו כי אין ליתן בה אמון וכי היא איננה מעוניינת בטובתו, וכן כי איתמר סיפר לו שמגורי אמר גם לו שלא לבטוח בה, שכן היא רוצה ברעתו, ושלא יסמוך על דברים שהיא אומרת לו (עמ' 9 לנספח ב לתצהיר שגן). בעקבות שיחה זו, כך סוויד, ניגשה מיד לתאו של איתמר כשהיא כולה נסערת ואמרה לו כי פרץ סיפר לה על הדברים שאמר מגורי, וכי אל לו להאמין לאף מילה וכי היא הולכת לטפל בכך (שם, שם).
סוויד עלתה מיד למפקד התחנה, סנ"צ שמעון שומרוני (להלן -
שומרוני), להתלונן על דברים שאמר מגורי. אין מחלוקת כי סוויד התלוננה על הדברים שמגורי אמר עליה, אך הצדדים חלוקים בשאלה מה נאמר לגבי מצבו הנפשי של איתמר, כולל עניין בדיקתו ע"י רופא, מחלוקת שהצטמקה עם הזמן, כפי שנראה בהמשך.
11. סמוך לשעה 17:20 (30.12.97) ירד שומרוני, לדבריו, לבית המעצר ושוחח עם פרץ (סע' 8 לנספח א לתצהירו), שאישר את הדברים עליהם התלוננה סוויד (עמ' 173). עפ"י היומן, הוצא פרץ מבית המעצר בשעה 17:20 ע"י ימ"ר מרכז, ולטענת שומרוני זו הסיבה שהקדים לדבר עימו (עמ' 25 לנספח ב לתצהיר שגן, ועמ' 172). לאחר מכן ערך שומרוני ביקורת כללית בבית המעצר, שבמסגרתה פגש גם באיתמר ושוחח עימו אך לא על הדברים שנאמרו לו על ידי מגורי (סע' 9 לנספח א לתצהירו).