התובע, יוסף מוסקוביץ (מוסקוביצי), הבעלים של "נגריית ח. מוסקוביץ" (להלן-
התובע), הגיש תביעה על סך 129,741 ש"ח נגד עזבון המנוח נתן בלגיל ז"ל, אשר היה הבעלים של חנות בשם "גל וגיל" (להלן-
הנתבע) ונגד אלמנתו, אליז בלגיל (להלן-
הנתבעת), בגין אי תשלום חוב.
תמצית טענות התובע
התובע הוא הבעלים של עסק הידוע בשם "נגריית ח. מוסקוביץ", המתנהל בחולון.
במהלך החודשים אוקטובר 2004 ועד פברואר 2005 הזמינו המנוח והנתבעת מהתובע, רהיטים בסך כולל של 386,361 ש"ח. התובע סיפק את כל הרהיטים שהוזמנו על ידם.
לצורך כיסוי מותנה בפרעון של סכום הרכישות מסרו המנוח והנתבעת לתובע שיקים מעותדים בסכום הרכישות. מרבית השיקים נפרעו כסדרם ואולם, יתרת שיקים בסך 75,300 ש"ח לא נפרעו.
בסוף חודש פברואר 2005 אושפז המנוח בבית חולים וביום 11.03.05 הלך לעולמו.
במהלך התקופה שבה המנוח היה מאושפז, המשיכה הנתבעת להזמין סחורה, תוך שהיא מתחייבת בפני התובע, כי מלוא סכום הרכישות ישולם לו. התובע סיפק לנתבעת במהלך חודש מרץ 2005 רהיטים בסך כולל של 130,156 ש"ח, בהתאם להזמנתה ולשביעות רצונה המלא.
בתמורה קיבל התובע במזומן סך של 38,160 ש"ח. בנוסף, מסרה הנתבעת שיקים מוסבים של לקוחותיה בסך כולל של 39,400 ש"ח, אשר נפרעו כסדרם. יתרת התמורה בגין הרהיטים שסופקו בחודש מרץ 2005, בסך 52,596 ש"ח, לא שולמה עד ליום הגשת התביעה.
משהגיע מועד פרעונו של שיק, שזמן פרעונו ביום 20.03.05, הוא חולל באי פרעון על ידי הבנק בשל הוראת ביטול וביום 30.03.05 חולל שיק נוסף והפעם בציון הערה "נפטר".
התובע פנה לנתבעת בדרישה לפרעון השיקים ולתשלום יתרת התמורה המגיעה לו עבור הסחורה שסופקה במרץ 2005. לתדהמתו השיבה הנתבעת, כי נתנה הוראת ביטול לשאר השיקים, שאין בכוונתה לפרוע אותם ואף לא לשלם את יתרת החוב. הנתבעת הוסיפה ואמרה, כי אין לה כסף.
סך חובם של הנתבעים כלפי התובע מסתכם בסך של 127,896 ש"ח ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, עמד חובם על סך של 129,741 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה. לאחר מכן, הופחת סכום התביעה והועמד על סך של 73,381 ש"ח.
עילת התביעה אינה מתפוגגת רק בשל העובדה, שבעל החוב נפטר ועל העזבון, כמי שנכנס לנעלי המנוח, לשלם לתובע את החוב. הנתבעת חבה אף היא בסכום החוב עקב היותה מנהלת בפועל של החנות, יחד עם בעלה המנוח.
התובע מבקש לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום חוב זה.
תמצית טענות הנתבעים
יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת וזאת בשל העדר יריבות משפטית בינה לבין התובע. החנות נוהלה על ידי המנוח ועל ידי גב' אורנה ברקוביץ, עובדת החנות (להלן-
אורנה עובדת החנות). בניגוד לדברי התובע, הנתבעת לא עבדה בחנות, לא הייתה מעורבת בניהולה ולא שימשה כחלק אינטגראלי ממנה. בנוסף לאמור, לא מתקיימת עילת תביעה נגד הנתבעת, שכן עסקינן בהתקשרות עסקית אשר הנתבעת לא היתה צד לה.
הנתבעת לא עבדה בחנות ולא ניהלה אותה עם המנוח. אורנה עובדת החנות, הייתה יד ימינו של המנוח וביצעה יחד ובמקביל למנוח את ההזמנות מהתובע, כמו גם משימות אחרות שנדרשו במסגרת תפקידה.
הנתבעת לא הזמינה רהיטים מהתובע יחד עם המנוח או בעצמה. התובע לא סיפק לה רהיטים והיא לא קיבלה כאלו ממנו. העתקן של תעודות המשלוח לוקה בחסר ואינו מכיל את שם המקבל, תאריך קבלת המשלוח וחתימת המקבל. הנתבעת לא מסרה כל שיק לתובע יחד עם המנוח או בנפרד ממנו, לא הזמינה סחורות מהתובע ולא התחייבה בפניו על דבר וחצי דבר.
התובע ביקר מדי יום ביומו את המנוח בבית החולים והמשיך לנהל עימו עסקים, אף שזה היה שרוי במיטת חוליו. במסגרת זו, לקראת סוף חודש פברואר 2005, נמסר (בהוראת המנוח) למשה, בנו של התובע, על ידי בת המנוח, תשלום כולל בסך 60,000 ש"ח.
עוד טוענת הנתבעת, כי ניהול עסקים בעת בה המנוח שרוי בבית חולים, עולה כדי התרשלות של התובע. על אחת כמה וכמה, כאשר שווי הסחורה שסופקה בחודש זה הייתה כ- 130,156 ש"ח לעומת אספקת סחורה בשאר חודשי השנה בשווי של כ- 77,000 ש"ח לחודש.
הנתבעת לא הזמינה סחורה מהתובע ולא סופקה לה כל סחורה. בנוסף, החשבוניות מציינות את שם החנות "גל וגיל" ולא את שמה של הנתבעת. יתרה מכך, תעודות המשלוח אומנם חתומות, אך לא על ידי הנתבעת.