א)
כללי וטענות הצדדים
1. נשוא התביעה שני שיקים ע"ס 9,960 ש"ח ז.פ 15/12/03 וע"ס 19,380 ש"ח ז.פ 5/11/03, משוכים ע"י הנתבע לפקודת חברת נ.ש.דיזיין בע"מ (להלן: "החברה"), ושפירעונם נתבע ע"י התובעת מכוח אחיזתה הנטענת בהם.
2. התובעת טוענת כי נתנה תמורה בגין השיקים ע"י עסקת ניכיון, ובאמצעות העמדת אשראי לחברה. לטענת התובעת הנתבע לא הוכיח פגם בזכות הקניין של הצד הקרוב לו, ולחילופין השיקים סוחרו לידיה לפני כישלון התמורה הנטען בחוליה הקודמת לה, ומכאן שמספקת אחיזה גרידא. לחילופין טוענת שאוחזת כשורה הגוברת על פגם שנפל, דבר המוכחש על ידה, בחוליה הקודמת.
3. הנתבע טוען כי לא קיבל כל תמורה מן החברה בגין השיקים נשוא הדיון, כי התובעת אינה בגדר אוחזת בשיקים, שכן אין חתימת היסב תקינה של הנפרע, כי הכישלון אירע מיד לאחר מסירת השיקים, שכן לא בוצעה הזמנה מיידית בחו"ל, שהתובעת לא נתנה תמורה בגין השיקים נשוא הדיון, שכן עפ"י כרטסת החברה אצלה ביום הפירעון של השיק ע"ס 9,960 ש"ח (15/12/03), הייתה יתרת חובה של 230 ש"ח בלבד + 3 שיקים אחרים של החברה שנבעו משיק אחר, ע"ס 9,800 ש"ח שלגרסת התובעת אבד.
מכוח האמור יש לראות את השיקים נשוא הדיון כאן כשטרות שנפרעו או כשטרות חסרי כל תמורה - כן נטען להעדר אחיזה כשורה, בשל חוסר תום לב, ונוכח אזהרות שהיו קיימות או היו צריכות להיות לתובעת, ביחס לפעילות העסקית המסוכנת של החברה וה"ה שליו שפעלו בשמה.
התובעת משיבה שכאוחזת אינה צריכה להוכיח מתן תמורה, קיימת חזקה לזכותה עפ"י דין ושלא נסתרה, וכן מפנה שוב לכרטסת לצורך הוכחת מתן תמורה ביחס לשיק ע"ס 9,960 ש"ח.
ב)
דיון והכרעה
4. העידו בפני מנהל התובעת והנתבע, וכן הוגשו תצהיר עדות נוספת מטעם הנתבע - גיסו, שגם הוא בצע עסקה שנכשלה עם החברה, וכן חוו"ד רו"ח שעליהם לא התבקשה חקירה.
מן החומר שבתיק שוכנעתי כי : -
א) העסקה שבין הנתבע לחברה נכשלה כליל, והנתבע לא קיבל תמורה בגין השיקים, דהיינו חל מצב של כישלון תמורה בחוליה שקדמה לתובעת.
ב) התובעת אוחזת בשיקים מכוח חתימת ההיסב שבגבם ומסירתם לידי התובעת, ואין לקבל את הטענה שעקב חתימת היסב לא תקינה, נשלל מן התובעת מעמד של אוחז, כאמור השקים נחזים להיות חתומים בחתימת היסב של החברה הנפרעת, והועברו ע"י הפועלים בשמה לתובעת, שרשאית להסתמך על חתימת ההיסב הקיימת לצורך אחיזה בהם.
ג) הואיל ולא ניתנה תמורה בחוליה הראשונה, על התובעת להראות כי אוחזת בשיקים כנגד תמורה ולפני הכישלון בחוליה שקדמה לה, ו/או אוחזת כשורה בשיקים.
ד) בעניין התמורה שנתנה התובעת לגבי השיק ע"ס 19,380 ש"ח, קיימת לכך התייחסות מפורשת בתצהיר עדות התובעת ובנספחיו ולפיו בוצעה לגביו עסקת ניכיון, בגדרה שילמה התובעת לחברה ולמר שליו סך של 16,300 ש"ח, טענות אלו לא נסתרו, ואני קובע שלגבי שיק זה הוכח כראוי מתן תמורה ע"י התובעת, ולפני מועד הכישלון, שהוא מועד האספקה החוזי שחל מספר חודשים לאחר מכן.
ה) באשר לשיק השני ע"ס 9,960 ש"ח, לגבי שיק זה לא נאמר, דבר בתצהיר עדות התובעת, והתייחסה לשני שיקים ע"ס 9,800 ש"ח שאינם נדונים כאן, מכל מקום בצר לה בעניין זה, מפנה התובעת לכרטסת שלה שצירף הנתבע, ומבקשת ללמוד ממנה כי ניתן אשראי דוקומונטרי (א.ד) בגין השיק ומפנה לפרטים שבכרטסת, וכן לעדות מנהל התובעת בדיון, לרבות בחקירה החוזרת.
איני מקבל שניתן לקבל את האמור כאסמכתא מספקת למתן תמורה ע"י התובעת, ושעה שבידה אמורים להיות מסמכים לגבי תשלומים הקשורים לממון אשראי דוקומנטרי ולא הוצגו, להבדיל משיקים ותנועות בנק, שהוצגו וצורפו בקשר לעסקת הניכיון הקשורה לשיק האחר. איני מקבל שבקשר למתן אשראי דוקומנטרי, די בכרטסת שהוצגה, ובאמירה כללית בעדות שנתנה תמורה, האמור בס' 4 לסיכומי התשובה בעניין זה הנו בגדר הרחבה שלא הוכחה בראיות בפני.
מכאן שבקשר לשיק ע"ס 9,960 ש"ח לא שוכנעתי באופן מספק כי ניתנה לגביו תמורה, לא בחוליה הראשונה שבין הנתבע לחברה ולא בחוליה השנייה שבין התובעת לחברה.
ו) איני מקבל את טענת הנתבע שהתובעת אינה זכאית לתשלום השיקים נוכח הפרטים שבדף הכרטסת שצורפה, לא הוכח בפני באופן מספק ולא שוכנעתי כי השיקים נשוא הדיון כאן נפרעו, או יש לראותם כחסרי כל תמורה, אם אכן אין חוב יותר עפ"י עסקת היסוד - ההלוואות ואשראי שבין החברה לתובעת, היה מקום להעיד בעניין מטעם הנתבע את נציג החברה ע"מ שישכנע בעניין, והדבר לא נעשה, ומלמד על סתמיות הטענה, הכרטסת שצורפה כאסמכתא יחידה לעניין אינה מספקת, ורישומיה משקפים המצב לתאריכים המצוינים בה, אך לא שוכנעתי, והנטל בעניין על הנתבע, שמשקפים העדר חוב במאזן הכולל שבין התובעת לחברה.
ז) כן איני מקבל את הטענה שנשלל מן התובעת מעמד של אחיזה כשורה עקב חוסר תום לב, בסופו של דבר ולמרות כל טענות הנתבע בעניין, היה זה הוא שמצא לנכון למסור שיקים דחויים בעשרות אלפי שקלים, ומבלי שהוגבלה סחרותם, לחברה. ובמועד שקדם לסיחורם לא שוכנעתי שבנסיבות כאן התובעת הייתה אמורה לדעת, או ידעה, מה שגם התובע לא ידע, אלא בדיעבד, והוא שהחברה עומדת בפני קריסה כלכלית, ושלא יקבל תמורה עבור השיקים, חרף כל הטענות בעניין אין בפני עדות מספקת המייחסת לתובעת ידיעה ו/או רשלנות מספקת, השוללת תום לב, ולעניין כישלון העסקה בחוליה הקודמת לה, ובמועד שקדם לסחור השיקים.
ג)
סוף דבר
5. נוכח כל האמור אני מחליט לקבל את התביעה (בקשת הביצוע) לגבי השיק שסכומו 19,380 ש"ח, ולדחות התביעה לגבי השיק סכומו 9,960 ש"ח.