פסק-דין בתיק א 2449/94

מבוא והשתלשלות ההליכים

1. ביום 24.3.86 אישרה הועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה את תוכנית תכנון עיר          מס' חפ/1301/א, התוכנית הנ"ל קיבלה תוקף ביום 27.2.86 ופורסמה בילקוט הפרסומים מס' 3301.

2. לטענת התובעת עקב חלוקה מחדש, הוקצו לנתבעים או למי מהם מגרש חדש בשווי יחסי הגבוה מהמגרש המקורי שהיה בבעלותם ובעקבות זאת הגישה התובעת שתי תביעות לתשלום דמי איזון, האחת בת.א. 2449/94 לתשלום סך של 74,416 ש"ח נכון ליום 30.1.93 כנגד 3 נתבעים שונים והשניה בת.א. 232/95 לתשלום סך של 144,684 ש"ח נכון ליום 31.12.94 כנגד 8 נתבעים שונים.

3. ההליכים המקדמיים בתיק זה נמשכו שנים רבות במהלכן תוקן כתב התביעה מספר פעמים, ניתנו פסקי דין חלקיים ובסופו של יום נותר להכריע במחלוקת שבין התובעת לבין 3 נתבעים בלבד- הנתבעים מס' 4, 7, ו-8 בת.א.232/95, (בענינו של נתבע מס' 6 יינתן פסק דין למען הסדר בלבד).

4. כתב התביעה בת.א. 2449/94 הוגש כנגד 3 נתבעים: הגב' מרגלית מרים, מר לקס הירש יחיאל וגיל ענת. ביום 6.3.02 נמחק כתב התביעה כנגד הנתבע מס' 2 מר לקס הירש יחיאל. ביום 11.10.04 ניתן פסק דין בשל העדר התייצבות כנגד שני הנתבעים האחרים, הנתבעים מס' 1 ו-3. ב"כ התובעת התחייב להגיש פסיקתא ומשום מה עד היום לא מצא לנכון לקיים החלטה זו, אך אין בכך לפגום בתוקפו של פסק הדין ולמעשה ביום 11.10.04 נסתיימו כל ההליכים בתיק ת.א. 2449/04.

5. כתב התביעה בת.א. 232/95 תוקן פעם ראשונה ביום 27.5.96, תוקן פעם שנייה ביום 12.12.96, תוקן פעם שלישית במסגרת בש"א 4230/02 וביום 7.3.02 כתב התביעה המתוקן הוגש 10.3.02 ובו מפורטת הגרסה האחרונה של התובעת נכון להיום.  יצויין כי מהות התיקונים היתה הוספת בעלי דין.

6. כתב התביעה כנגד הנתבעים 1, 2 ו-3 עזבון המנוחה פרוחניק בלה ז"ל, עזבון המנוח לקס ברנרד ז"ל ועזבון המנוח לקס יקותיאל סמואל ז"ל נמחק ביום 11.5.03.

7. התביעה כנגד הנתבעת מס' 5 הגב' רות פיינברג נדחתה בשל התיישנות ביום 6.12.02.

8. כתב התביעה כנגד לקס ג'ורג (פטר) אמור היה להמחק בשל העדר מסירה והודעת התובעת מיום 28.9.04, למניעת ספק הנני שב ומורה על מחיקת התביעה כנגדו ללא צו להוצאות.

9. עוד יצויין כי הנתבעים מס' 7 ו-8 הינם יורשי הנתבע מס' 4 עזבון אורנשטיין פפי (לבית לקס).
10. משהוחלט על הגשת עדויות הצדדים באמצעות תצהירים, הוגשו מטעם התובעת תצהירה של הגב' לילי קניזו- מנהלת מחלקת התקבולים בעירית חיפה ותצהירה של הגב רחל בן אשר מנהלת המחלקה לתכנון עיר. ב"כ הנתבעים מס/ 4, 7 ו-8, הודיע כי אין בכוונת הנתבעים להגיש תצהירים מטעמם.

11. בטרם נקבע התיק לשמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ההכרעה בתיק תהא על סמך סיכומים בכתב והצדדים הגישו סיכומיהם בהתאם.

       דיון והכרעה

12. דרך ניהול ההליכים מצידם של הנתבעים מס' 4, 7 ו-8 תמוהה בעיניי. נתבע שלא מביא עדויות ולא מבקש לחקור את מצהירי התובע כמוהו כמי שמסכים למעשה כי כל האמור בעדויות התביעה נכון והתוצאה המתבקשת הינה מתן פסק דין כנגדו על מלוא סכום התביעה. במקרים של חוסר עילה, העדר יריבות או התיישנות הייתי מצפה כי הנתבע יגיש מיד בפתיחת ההליך או לכל המאוחר במהלך קדם המשפט בקשה למחיקת/דחיית התביעה על הסף, במקום זאת בחרו הנתבעים לנהל הליכים ארוכים במשך כ-10 שנים!!! ומתקבל הרושם כי כל שחפצו הינו לדחות את הקץ מסיבות שאינן ברורות לי, יש לזכור זאת בעת הדיון בטענתם על הריבית שמצטברת בגין החוב.

13. למען הסר ספק תצהירי התובעת על נספחיהם שלא נסתרו מבססים את שינוי הליכי התכנון בענין החלוקה מחדש של המגרשים ובעיקר את טבלת האיזון שנערכה ע"י השמאי בן ציון אבני (נספחים  ב' ו-ג' לתצהירה של הגב' בן אשר). בהתאם לאמור בסעיף 122 (3) לחוק התכנון והבניה על הנתבעים לשאת בתשלום.

14. הנתבעים בחרו שלא להגיש שמאות נגדית, שלא לחקור את השמאי וגם לא לחלוק על הטענות העובדתיות בדבר הפרסום וההודעות שנשלחו אליהם ולמעשה בנסיבות אלו  לכאורה דין התביעה להתקבל.

15. מאחר ועיקר הגנתם של הנתבעים הינה טענת התיישנות, יש לברר מועד היווצרות העילה, מועד הגשת התביעה ותוכן טענתם בהזדמנות הראשונה.

16. התביעה הינה תביעה כספית והעילה נוצרה ביום בו אושרה החלוקה ע"י הועדה המחוזית ונקבעה טבלת האיזון. מנספחים ג', ד' יז' יח' לתצהיר הגב' קניזו ניתן ללמוד כי השמאי העריך הסכומים השונים ביום 27.2.86 והחלוקה מחדש אושרה ע"י הועדה המחוזית ביום 24.3.86. לכאורה עילת התביעה מתיישנת ביום 24.3.93 בחלוף 7 שנים מאותו מועד.

17. עיון בכתבי התביעה השונים מראה כי לראשונה הוגשה התביעה כנגד ה"ה יוסף ודוד אקשטיין ביום 27.5.96 במסגרת תיקון כתב התביעה, וביום 12.12.96 במסגרת תיקון נוסף צורף הנתבע מס' 4 עזבונה של הגב' פפי אורנשטיין ז"ל. במילים אחרות כל שלושת הנתבעים צורפו להליך בחלוף כ-10 שנים מיום היווצרות העילה ולכאורה דין התביעה כנגדם להדחות מחמת התיישנות, אלא כמצוות סעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 " אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה".