1. שיק חתום על ידי יצחק מרקו ז"ל, בסכום של 1,325,000 ש"ח וללא מועד פירעון, הוא נשוא המחלוקת כאן.
השיק משורטט, ערוך לפקודת
"עו"ד דני אטיאס בלבד", והוא התובע בהליך זה, אך מי שטוען לבעלות בשיק הוא מר בנימין כהן (להלן: "
כהן") שלו מסר המנוח את השיק.
המנוח נפטר ב-16.2.1999. השיק נעשה ככל הנראה ב-29.12.1998 ולטענת כהן, השיק ערוך לפקודת התובע משום שהוא, כהן, ביקש על כך את המנוח, אך הסכום הנקוב בשיק יועד לו והתובע רק אמור היה לפדות את השיק עבורו בבוא הזמן.
המנוח, לפי גרסתו של כהן, ביקש להעניק לו מתנת כסף בגובה הסכומים שנצברו לזכותו בתוכניות חיסכון, וכהן התכוון לפרוע את השיק באמצעות התובע בסוף חודש פברואר 1999, שאז עמד להשתחרר לראשונה סכום משמעותי מכספי תכניות החיסכון; בזמן הזה עו"ד אטיאס גם אמור היה לערוך עבור המנוח צוואה חדשה לפיה הוא כהן יירש את כל רכושו, אלא שכל זה לא הסתייע. המנוח נפטר זמן קצר קודם לכן, וכך אירע שרק לאחר פטירתו נמסר השיק לתובע, לשם גבייתו.
2. ואכן, התובע, אינו טוען לזכות כלשהי בסכום השיק. הוא קיבל את השיק מכהן לאחר פטירת המנוח ואף פנה למנהל העיזבון בקשר אליו, אך בהמשך ביקש למשוך את ידו מהעניין. התובע הציג לבסוף את השיק לפירעון במרץ 2003, ופנה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביצועו, רק לאחר שכהן עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות לתובע לפעול "
לגבייתו ומימושו של השיק שניתן לו", ובית המשפט נעתר לבקשתו. בפסק הדין שניתן ב-5.2.2003 מפי כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, נקבע כי "
התובע הוא נאמן" וכי עליו להגיש תביעה כנגד העיזבון, עפ"י השיק ולהעביר לכהן את "
כספי התמורה המגיעים לו שיתקבלו, אם יתקבלו, כתוצאה מהתביעה נגד העזבון" (ה"פ (ת"א) 453/02).
השיק הוגש לביצוע נגד העיזבון, ומנהל העיזבון והנתבעת 2 שלה הוריש המנוח את עיקר רכושו, הגישו התנגדות לביצועו. בהסכמת התובע קיבלו הנתבעים רשות להתגונן. התובע פועל אפוא בתיק זה כנאמנו של כהן, כהוראת בית המשפט המחוזי, והמחלוקת האמיתית נטושה למעשה בין כהן לבין הנתבעים. להם אין כל מידע ביחס למטרת השיק ולנסיבות בהן נמשך, וכל שידוע לנו - ידוע מפי כהן.
3. כהן היה פקיד בסניף של בנק דיסקונט לישראל בע"מ הסמוך לבית מגורי המנוח בתל-אביב, ושימש שם "אחראי כספות". הוא הכיר את המנוח שהיה אז כבן 85, כ-6 שנים לפני פטירתו. המנוח ביקש לפתוח באותו סניף כספת, ומאוחר יותר אף העביר לשם את כספי החסכונות שלו - לדברי כהן, חרף התנגדותו של מנהל הסניף. המנוח שהתגורר לפרקים בבית אבות ומעת לעת היה חוזר לביתו, נהג להסתייע בכהן לשם קבלת פנקסי שיקים, דפי חשבון ושאר דברי דואר מהבנק. התקשורת בין השניים באותה תקופה הייתה בעיקר טלפונית. במשך הזמן יחסי השניים התהדקו, ומה שהחל כהיכרות אקראית התפתח לידידות ולקשר חם. בשלב מסוים נודע לכהן "
שקיימת צוואה לטובת הישיבה - היא הנתבעת 2, וכי "
עיקר הירושה תהיה על שם הישיבה".
בחודשי חייו האחרונים התגורר המנוח בביתו - לדברי כהן, המנוח סיפר לו שהוא עזב את בית האבות בפעם האחרונה בשל תקרית אלימה - וכהן עשה לעצמו הרגל לבקרו בסוף יום העבודה בבנק. הוא אף דאג למבצע ניקיון בדירה שהייתה מוזנחת ועזובה ונהג להביא למנוח מתבשיליה של אשתו. קרוב משפחה של המנוח בשם אברהם לביא, נהג לבקרו מדי שבוע ולבצע עבורו שירותים שונים, אבל כהן אומר שמעת שהמנוח חזר להתגורר בביתו היו לו תלונות רבות בקשר לקרובי משפחתו עד כדי רצון לנתק את הקשר עמם, וכך גם כלפי ידידיו מהישיבה (הנתבעת 2), שלה הוריש את עיקר רכושו.
המנוח, לדברי כהן, תלה ברב עוזר מהישיבה את התקרית שבגינה עזב את בית האבות - כהן אומר שהמנוח סיפר לו שהרב עוזר שלח לבית האבות גוי להכותו, וכהן אף אמר בחקירתו שהוא ראה במו עיניו חבורות על גבו של המנוח. עם זאת, הרב עוזר היה ידידו הקרוב של המנוח במשך שנים רבות - המנוח אף סיפר לו שהוא בחר להתגורר בבית אבות בפתח-תקווה כדי להיות קרוב אליו - ואת הסיפור עם הגוי שנשלח להכות הוא לא "קנה". אבל אז פנה כהן לתובע וביקשו לערוך בקשה למינוי אפוטרופוס למנוח לפיה הוא והרב עוזר ביחד ישמשו אפוטרופסים למנוח. עו"ד אטיאס הכין אומנם טיוטה ראשונית, אך הדבר לא הגיע לכלל מימוש (פרוטוקול מ-4.12.2006, עמ' 89).
כהן אגב, התכחש בהמשך עדותו לעניין האפוטרופסות (פרוטוקול מ-11.7.2006), וגם טען שלא פנה לרופאו של המנוח, ד"ר משה פינוס, בקשר ליפוי כוח מהמנוח (שם, בעמ' 78), אף שרישום על כך מה-22.12.1998, מופיע בתיק הרפואי של המנוח (נ/4).
4. כהן אומר שעם האכזבה מקרוביו ומהישיבה, החל המנוח לדבר על העברת כל רכושו לכהן, "
כפי שאב מעביר לבנו" - על הביטוי הזה חזר כהן בחקירתו מספר פעמים (למשל, פרוטוקול מ-16.2.2006, עמ' 20, 30, 31), וכך מתאר זאת כהן בתצהירו:
"המנוח התייחס אלי כאל בנו ומאד אהב אותי והביע רצונו פעמים רבות, להעביר לי את כל רכושו" (סעיף 18 לתצהיר)
תחילה אומר כהן "
התעלמתי ממנו", אבל בהמשך הוא החל להתייחס לעניין ברצינות לאחר שהרב עויזר התקשר אליו ואז: "
נדלק אצלי נורה. נדלק אצלי נורה שיש מלחמה לגבי הכסף" (פרוטוקול מ- 16.2.2006 עמ' 21).
אומנם, לא ברור מההסבר הזה מהו שגרם לכהן לשנות את יחסו להצהרותיו של המנוח, אבל ברור שיחסו שונה, וכיום תלויה ועומדת תביעה של כהן נגד התובע. כהן, לפי כתב התביעה, תולה בתובע את האשם בכך שלא נערכה בזמן צוואה חדשה לפיה יירש הוא את המנוח. סכום התביעה הועמד על 4,000,000 ש"ח למרות שבעדותו כאן, הוא לא זכר
"תביעה של 4 מיליון אלא של 1,350,000 ש"ח" (פרוטוקול מ-11.7.2006, עמ' 75).
5. לדברי כהן, לקראת סוף שנת 1998 עלה גם נושא המתנה. לדבריו, המנוח ביקש להעניק לו: "
מתנה כספית נכבדה, כהכרת תודה לטיפולי בו והעזרה שנתתי לו. רצונו היה שהמתנה תהיה בגובה הסכומים שבתוכניות החיסכון שלו..." (סעיף 19 לתצהירו).
וכך, ב-29.12.98 כשהוא ביקר את המנוח בביתו, "
הוציא המנוח פנקס שיקים וביקש שאמלא שיק ע"ס 1,325,000 ש"ח עבורי והוא יחתום" (סעיף 19 לתצהירו).
בחקירתו אמר כהן שהוא הציע תחילה שהשיק ירשם על שמו ועל שם הרב, אבל המנוח שכעס על רב אמר "
בשום פנים ואופן לא אני לא רוצה לחתום שיק על שם הרבי אני יחתום על שמך את כל הכסף על שמך, אני לא רוצה לראות את הרבי ולא לשמוע אותו... ובאופן ספונטאני הוא פתח את פנקס השיקים שלו, ואמר הנה אני רושם את כל מה שיש לי על שמך, ותתחיל לפעול כמו בני למעני". (פרוטוקול מ-16.2.2006, עמ' 26).
בכל זאת, למרות הספונטאניות, לרישום השיק קדמה "עבודת הכנה" - כך עולה מדברי כהן בחקירתו:
"יום לפני זה המנוח לקח מסמכים וגם אני הבאתי את המסמכים" (שם, בעמ' 34), ולפני שפרטי השיק מולאו הוא והמנוח: "
ישבנו יחד וראינו כמה יש לו בחשבון" (שם בעמ' 26).
את העובדה שהשיק ערוך לפקודת עו"ד דני אטיאס מסביר כהן כך:
"ישבנו יחד... והוא אמר: "הנה אני רושם את שמך" ואמרתי "רגע רגע אני לא מעוניין שתרשום את שמי". לא רציתי להתפתות שהכסף יהיה על שמי. הוא לא הכיר אז את עו"ד דניאל אטיאס ואמרתי לו שירשום את זה על שמו של עו"ד דניאל אטיאס וכך היה" (שם, בעמ' 26).
ומדוע שהכסף לא יהיה על שמו?
"כדי שלא אתפתה ואפדה השיק מיד, אלא רק לאחר שיפרעו תוכניות החיסכון בתחנות הקרובות ולאחר שאמשיך ואסעד אותו תקופה נוספת ושאז עו"ד אטיאס יעביר לי את סכום השיק" (סעיף 20).