אהרון בוץ, שמאי מקרקעין במקצועו (להלן -
התובע או
המשיב), הגיש ביום 18.3.07, כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 8,534 ש"ח, נגד עזרא ששון (להלן -
הנתבע או
המבקש), בגין אי תשלום שכר טרחה. הנתבע חתם על כתב התחייבות, לפיו ישולם לתובע סך של 1,750$ בתוספת מע"מ, בגין הכנת חוות דעת בנוגע לשווי נכס מקרקעין המצוי בנתניה, במגרש 605 (להלן -
הנכס). התובע ערך חוות דעת ביחס לנכס, אך לא קיבל את שכר טרחתו.
הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן (להלן -
הבקשה) וביום 10.6.07 נערך דיון בבקשה.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05
אליהו אוזן נ'
בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) ובע"א 9654/02
חברת האחים אלפי בע"מ נ'
בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41. מאידך, אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר, כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05
אליהו אוזן נ' בנק איגוד
לישראל בע"מ (טרם פורסם).
בבחינת טענות הנתבע יש לבדוק, האם עולה מהן הגנה לכאורה נגד התביעה והמסמכים שהוצגו על ידי התובע בכתב התביעה, או שמדובר ב"הגנת בדים".
לטענת הנתבע, אומנם הזמין את העבודה ואף חתם על כתב ההתחייבות, אך לפני חתימתו, הבהיר לתובע, כי אם שוויו של המגרש הוא פחות משישה מיליון דולר, אינו זקוק להערכת השווי. עוד טוען הנתבע, כי חתם על כתב ההתחייבות מפני שאמרו לו שאי אפשר לשנות את הטופס,
"אני חתמתי על מסמך הזמנת עבודה שנוסח על ידו, למרות שנאמר במסמך כי העבודה תצא לפועל ללא תלות בתוצאות הערכת השווי, מאחר ובוץ הסביר לי שזהו נוסח סטנדרטי ואי אפשר אחרת" (סעיף 2 לתצהירו).
סעיף 3 לכתב ההתחייבות, קובע כדלהלן:
"למען הסר ספק, שכר הטרחה ישולם לך בכל מקרה בגין ביצוע העבודה הנ"ל, בין אם העסקה נשוא הנכס בעטיו נתבקשה העבודה יצאה אל הפועל ובין אם לאו,
וללא תלות בתוצאת הערכת השווי" (הדגשה הוספה).
יוצא אפוא, כי התשלום עבור חוות הדעת נקבע ללא קשר להערכת השווי ולתוצאת חוות הדעת. נראה, כי אם הנתבע רצה להתלות את התשלום, יכול היה, לכאורה, לבסס זאת בהסכם שכ"ט שעשה עם התובע או למחוק את סעיף 3, אולם משלא עשה כן, הרי שיש קושי בטענתו. טענתו, כי נאמר לו שנוסח כתב ההתחייבות הוא סטנדרטי ולא ניתן לשנותו, תמוהה, לאור העובדה שהמסמך הודפס במשרד אחיו של הנתבע (עמ' 3 לפרוטוקול).
לטענת הנתבע, ביום 14.7.06, הזמין וביטל את העבודה. לכן תמוה בעיניו כיצד טוען התובע, כי קיבל את הזמנת העבודה ביום 14.7.06, כאשר עבודתו נושאת את התאריך 13.7.2006. התובע מגיב לכך בטענה, כי הנתבע ביקש את חוות הדעת כבר ביום 6.7.2006 בעל פה, ואף אישר זאת בשיחה בין השניים ביום 11.7.06. עוד טוען התובע, כי ביום 13.7.06 ביקר בפעם הראשונה בנכס לכן תאריך זה מופיע בחוות הדעת. ביום 21.7.06, הודיע התובע לנתבע, כי חוות הדעת מוכנה אך בתשובה לשיחה זו הודיע הנתבע, כי אינו מעוניין בחוות דעת. התובע מציג מכתב מיום 25.6.06, בו הוא מסביר, כי אין קשר בין תוצאות חוות הדעת לשכר הטרחה וכי לא הובטחה לנתבע תוצאה מסוימת, קודם להכנת חוות הדעת.
הנתבע הזמין חוות דעת, חתם על כתב התחייבות וכעת, לאחר שהתובע סיים לבצע את עבודתו, מתנער הנתבע מחובתו לשלם עבורה. כתב ההתחייבות מציג תמונה ברורה בדבר הזמנת העבודה על ידי הנתבע, ללא כל קשר להערכת שוויו של הנכס.
המבקש לא הציג הגנה לכאורה. המבקש חתם על כתב ההתחייבות במועד בו היה מנהל החברה ועליו לשלם את אשר התחייב. עוד יצוין, שספק אם התנאי שהציב הנתבע, לכאורה, בפני התובע לגבי תוצאת חוות הדעת הוא תנאי חוקי.
אני דוחה את הבקשה למתן רשות להתגונן, שכן מדובר ב"הגנת בדים" והתובע זכאי לפסק דין על יסוד כתב התביעה ונספחיו ולתמורה המוסכמת בגין עבודתו.
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך 8,534 ש"ח, וכן 282 ש"ח הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 18.03.07 ועד לתשלום בפועל.
ניתן היום כ"ו בסיון, תשס"ז (12 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
קלדנית: ג.ד.