1. התובע עובד כיום במשרד הביטחון ומשרת כקצין בשירות המילואים. עובר ליום 5.9.03 היה התובע מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד 12 שבחטיבת "גולני".
2. התובע הגיש תובענה נגד הנתבעים, עיתון "מעריב", עורכו והכתבת שלו, היא הנתבעת 3 (להלן - "הכתבת"), וזאת על רקע כתבה שפורסמה ביום 5.9.03 במוסף השבת של העיתון, "
מוסף סופשבוע" (להלן - "הכתבה"). כותרת הכתבה היא
"פלוגת האימה". לשיטתו של התובע הכתבה מוציאה דיבתו רעה. לנוכח זאת הוגשה תובענתו לתשלום פיצויים בסך 75,000 ש"ח. הנתבעים התגוננו בפני התביעה.
3. כתבי הטענות היו משופעים בנספחים, אם לעניין הכתבה ואם לעניין חליפת מכתבים שהתקיימה בין בעלי הדין, ושלמרבית הצער לא הולידה הסכמה. לנוכח זאת הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.
4. כותרת הכתבה, כאמור, היא "
פלוגת האימה". הפלוגה האמורה, כאמור, הייתה בפיקודו של התובע. מפאת החשיבות יובאו המובאות הרלוונטיות לצורך הכרעתי.
בכותרתו של העיתון מתבשר הקורא כי בגוף הגיליון יש כתבה על "
גולני שלי - 13 כתבי אישום נגד קצינים וחיילים חושפים רף חדש של התנהגות פסולה בפלוגה המסייעת של גדוד 12 - חן קוטס-בר".
מתחת לכותרת הכתבה, ובאותיות מודגשות, מופיעים הדברים הבאים:
"בפלוגה המסייעת של גדוד 12 בגולני קוראים לזה 'נוהל תקתוק': תופסים חייל, משכיבים אותו על הרצפה ודוחפים לו קנה של רובה, או מאג, או טיל לפי הטבעת ומדמים אקט מיני, לקול צחוקם של הסובבים. תלונתו של סמל ש', שספג 4 'תקתוקים' ביומיים וברח מהמוצב, חשפה שיגרת התעללות יומיומית. 'נוהל דיכוי', טרטורים על עילפון, עונשים קולקטיביים, התעמרות של ותיקים בצעירים ונורמות התנהגות מעוותות המתקשות להבחין בין טוב לרע. כתבי אישום הוגשו נגד 13 קצינים וחיילים. עדויותיהם שמתפרסמות כאן לראשונה מוכיחות שבגולני לא רוצים להשתנות."
5. הכתבה עצמה משתרעת על 4 עמודים. בסוף העמוד הראשון, ולאחר תיאור של הכתבת אודות ה"תקתוקים", רושמת הכתבת כי -
"חקירת מצח שנפתחה בעקבות התלונות העלתה ממצאים קשים בנוגע לנורמות שהיו נהוגות באותה פלוגה בתקופת שהותה במוצב: יחס בעייתי של חיילים 'ותיקים' ל'צעירים', 'נוהל דיכוי', 'נוהל תקתוק', 'קדרים' 'טרטורים' ועונשים שחורגים מהמותר בפקודות מטכ"ל.
תיק החקירה הועבר לפרקליטות הצבאית. לפני כחודשיים הוחלט להגיש כתבי אישום נגד המעורבים בפרשה: סרן איתן פרייזן (הוא התובע - ש.ל.),
מפקד הפלוגה שכבר שוחרר מצה"ל, נאשם יחד עם מפקד מחלקה 6... ועם .... סמל המחלקה, בעבירה של שררה כלפי פקודים בנסיבות מחמירות בכך שהנהיגו אבחנה בין חיילים צעירים לוותיקים, כשרק על החיילים הצעירים הוטלו חובות, משימות או איסורים, מה שהביא לפגיעה בשעות השינה שלהם, שהפכו לעיתים לספורות בשבוע. בנוסף מאשימים את השלושה שהענישו חיילים צעירים בעצמם, הורו להענישם או אישרו ענישתם בגין הפרת הנהלים האמורים של ותיקים-צעירים, או בגין הפרות משמעת אחרות כ'עונש שעות' (עמידה שעות בעמדת שמירה מדומה, קיר או חלון, כשהחייל נושא פק"ל מלא, אפוד, נשק וקסדה ואסור לו לזוז ולדבר), עונש ניקיונות, עונש בדיקת כוננות, עונש קדר ונוהל דיכוי".
6. ועוד מאוזכר התובע, בהמשך הכתבה, בהקשר לחייל שברח מן המוצב. נרשם כי
"סרן איתן פרייזן, מפקד הפלוגה, נסע והחזיר אותו משם ובדרך סיפר לו ש' שברח בגלל התקתוק. פרייזן הודיע לש' שיהיה חייב להישפט לפני מפקד הגדוד, באותם ימים סא"ל אורן אבמן, אבל שיזכה למשפט הוגן ולא מתלהם, בהתחשב בנסיבות בריחתו, ש' הסכים. הוא אמר לפרייזן שהוא הולך להתארגן, וברח שוב".
בהמשך מציין חייל כלשהו כי
"אני חושב שסרן פרייזן ידע שיש תקתוקים בתוך הפלוגה, מכיוון שכאשר מתקתקים אז שומעים את זה, יש צעקות, ולכן אין מצב שהוא לא ידע על קיום התקתוקים".
מנגד, חייל אחר אמר כי
"המפקדים לא אשמים. המ"פ למשל, הוא הגיע למצב נתון. כל פעם שבאו וניסו לשנות את המצב הזה בגולני, החיילים היו עושים מרד. אז המפקדים לא יכולים להתמודד עם זה. לפעמים מ"פ מעדיף לשתוק מאשר לפוצץ פלוגה".
בשולי הכתבה הובאו תגובות המעורבים בה. עו"ד שמיר, ב"כ התובע, ציין כי
"הטענות נגדו, שלא שירש נורמות שהיו קבועות בגולני משנים קודמות. לעניין זה לא היה ביכולתו לפעול יותר משפעל, באשר הנורמות מושרשות בכל יחידות השדה. איך אפשר לבוא לקצין היום ולומר לו 'הנהיג', כשכבר ב- 98 צה"ל מוציא חוברת ומנסה לשרש את התופעה?".
ובהקשר זה, בגוף הכתבה, מציין מפקד המחלקה, פקודו של התובע, כי
"בשיחת מ"מים שהייתה אחרי התקתוק של ש', קבענו כולם עם המ"פ איתן פרייזן שאנחנו שמים על זה דגש חזק שזה ייפסק".
7. הכתבה, כאמור, מציינת כתב אישום שהוגש כנגד המעורבים. ואכן הוגש כתב אישום, אף כנגד התובע. ככל שעסקינן בו יוחסו לו עבירות בפרטים רביעי וחמישי לעניין שררה כלפי פקודים בנסיבות מחמירות. פרטי אישום אלו מונים שורה נרחבת של אבחנה נפסדת בין חיילים "צעירים" לחיילים "ותיקים" ולעניין הטלת עונשים שהוטלו רק על "הצעירים". כתב אישום מקורי זה עמד לנגד עיניה של הכתבת, עובר לפרסום הכתבה. לימים, ובמסגרת הסדר טיעון, הוגש כנגד התובע כתב אישום מתוקן. בגדרו הוא הואשם אך בעבירה של אי קיום הוראות מחייבות בצבא בכך שהיה מודע לקיומה של אבחנה שהנהיגו ו/או התירו להנהיג פקודיו בין חיילים "צעירים" לבין חיילים "ותיקים" וכן שהיה מודע לעונשים שהטילו שניים מפקודיו על חיילים "צעירים", ואולם לא נקט בכל הצעדים האפקטיביים על מנת למגר תופעות אלה.
8. התובע טוען כי הכתבה מפרטת פרשה מכוערת ומבזה של התעללות חיילים בחברם החייל ושל ביצוע מעשים מכוערים בגופם של חיילים צעירים, היא נוהל ה"תקתוקים", שפורטה לעיל. כתוצאה מכך, כך בהמשך הכתבה, מתוארת פרשת התעללות בחייל א.ח. שגרמה להידרדרות מצבו הנפשי של החייל המותקף, הורדת הפרופיל הרפואי שלו ושחרורו מצה"ל. אין חולקין כי התובע לא היה מעורב בשתי הפרשיות האמורות. ואולם, כך פרשנותו של התובע את הכתבה, ברי כי הכתבה קושרת את התובע בתודעת הקורא הסביר לפרשה העיקרית נשוא הכתבה, והיא באשר לנוהל "התקתוקים" והתעללות הנפסדת בחייל א.ח..
9. בחנתי בקפידה חומר הראיות והטענות שבפניי ובדעתי לדחות את התביעה, בהיותה חסרת שחר.
התובע, ראש לכל, באורח מניפולטיבי מבקש לעשות העצמת-יתר של פרשת "התקתוקים" וההתעללות הנפסדת בחייל א.ח., בצד המעטת-יתר של כל יתר הפרשות הנפסדות, שחלקן פורט עד הנה, ושבהן היה התובע, מעורב-גם-מעורב. כך לא נקראת הכתבה על ידי הקורא הסביר. לא באשר ליחס הכמותי לעניין האבחנה בין "התקתוקים" והתעללות בחייל א.ח., לבין יתר הפרשיות, ובעיקר לא באשר לבחינה המהותית הנקראת למקרא כל הכתבה. אכן, אין בדעתי להמעיט מחומרת פרשת "התקתוקים" ומפרשת התעללות הנפסדת בחייל א.ח.. ואולם, שלא כב"כ התובע, אף איני מקל ראש בכל יתר הפרשיות שמתייחס אליהם התובע בקלילות רבה, כאל תופעות שהן פועל יוצא של מסורת נפסדת ארוכה בשנים.