פסק-דין בתיק א 22651/06

1.         התובעת הזמינה מהנתבעת 1 ריהוט שכלל 2 חדרי שינה, 2 מזרונים, ארון הזזה 4 דלתות, ארון הזזה 6 דלתות, ספה ופופים. הרהיטים סופקו ביולי 2006 והתובעת שילמה לטענתה סך 21,150 ש"ח ועוד 1,300 ש"ח עבור הובלה והרכבה. בתביעתה טוענת כי רוב הרהיטים אינם מתאימים למוזמן ובפרט לא לצבע שהוזמן. לטענתה חלק מהרהיטים נלקח לתיקון או החלפה אך לא הוחזר ועל כן הודיעה לנתבעת 1 על ביטול ההסכם תוך דרישת השבת כספה. נתבעת 1 התעלמה ממכתב הדרישה ועל כן עותרת התובעת ליתן תוקף להודעת הביטול ולחייב את הנתבעת 1 בהשבה וכן לחייבה בפיצוי בגין עוגמת נפש. ביחס לנתבעת 2 , נטען כי היא בעלת השליטה והמנהלת בנתבעת 1 וכי מאחורי נתבעת 1 לא עומד דבר ואין לה יכולת כספית, ועל כן יש לחייב את נתבעת 2 באופן אישי.

2.         בקליפת אגוז טוענות הנתבעות כי התביעה מכילה טענות כוללניות בדבר סחורה פגומה "רובה ככולה" מבלי שניתן פירוט מה היה פגום מתוך כלל הסחורה ומה לא, מה טיב הפגמים וגובהם. כן נטען כי סכום התביעה  מופרז נוכח פגמים מזעריים אותם נאותה הנתבעת 1 לתקן ונוכח העובדה כי למעט שני פריטים (ארון הזזה וחדר שינה), לא נטען לפגמים נוספים. הנתבעות הגישו הודעת צד ג' נגד החברות מהן רכשו את שני הפריטים הפגומים לכאורה. 

3.         הצדדים הגישו לבית המשפט הסדר דיוני בו ביקשו לקבל פסק דין לאחר הגשת סיכומים המסתמכים על החומר שבתיק (דהיינו כתבי טענות על נספחיהם בצרוף מסמך אחד נוסף בלבד). לאחר שעיינתי בטענות ובמסמכים, ושקלתי בדברים, דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן בלבד, מחמת אי הרמת הנטל ע"י התובעת במידה הנדרשת במשפט האזרחי. (ודוק: הצדדים לא ביקשו פסק דין על דרך הפשרה אלא פסק דין מנומק על סמך הראיות שהובאו).

4.         טרם ההנמקה אציין כי אין לקבל טענות חדשות שעלו לראשונה בסיכומים והמהוות שינוי חזית או הרחבתה והכוונה לטענה בדבר הרכיב הכספי של ההפרש בין ההזמנה נשוא התביעה להזמנה המאוחרת מצד שלישי שעשתה התובעת לרכישת ריהוט חלופי כביכול. ההסדר הדיוני מתבסס על הטענות שבתביעה ואילו הניסיון להעלות טענות חדשות בסיכומים מהווה חריגה מההסכמה שאין להתיר. כך הדבר גם ביחס לכל טענה עובדתית חדשה שלא רק שאין לה תמיכה ראייתית אלא שאף לא הועלתה בכתב התביעה.

5.         דין התביעה נגד נתבעת 2 להדחות ומלכתחילה מוטב היה לא לצרפה. העובדה שהיא מנהלת ו/או בעלת מניות בנתבעת 1 שהיא אשיות משפטית נפרדת ממנה רכשה התובעת את הרהוט, אינה יוצרת יריבות ו/או עילה נגדה אלא בהתקיים נימוקים שבדין להרמת מסך. לא הונחה תשתית ראייתית מינימלית לתמיכה בטענה הסתמית לפיה אין לנתבעת 1 יכולת כספית או כי קיימת עילה מהדין להרמת מסך.

6.         למעשה המסמכים שצרפה התובעת תומכים אך בטענתה שרכשה ריהוט מנתבעת 1 לפי ההזמנות שצורפו וכי שילמה, בהתאם לקבלות שצורפו, סך 19,800 ש"ח. הא ותו לא. והרי עניינים אלו כלל אינם במחלוקת. המחלוקת בתיק מתמצת בשאלה מה מכל הריהוט שסופק פגום, מה מהות הפגמים מה גובה הנזק, האם התובעת סירבה לקבל את הריהוט לאחר שתוקן וככל שסירבה האם סירובה מוצדק. הנתבעים טענו כי למעט פגמים מזעריים אותם פירטו לא היה כל פגם וכי למעט ארון הזזה אחד שנלקח לתיקון, נשאר שאר הריהוט אצל התובעת והיא משתמשת בו לשביעות רצונה. וכי ביחס לארון זה - התובעת סירבה, שלא כדין, לקבלו לאחר התיקון. הטענה הכוללנית של התובעת לפיה "רובם ככולם" של הרהיטים פגום, היא טענה סתמית ולא מפורטת ולא נתמכת בכל ראיה. התובעת בחרה לא להגיש תצהיר בענין העובדתי, חוות דעת מומחה ואפילו לא צילומים של הריהוט הפגום ועל כן נותרה פעורה מחלוקת עובדתית ומחלוקת שבמומחיות שאין במסמכים שבתיק לשפוך אור אודותיהן לכאן או לכאן. במצב דברים זה אין התובעת יכולה ליהנות אלא לכל היותר מטענות הנתבעת 1 וטענות הצדדים השלישיים בכתבי הטענות ככל שיש בהם הודאת בעל דין, ובגבולות ההודאות.

7.         מהטענות העובדתיות עולה כי כל שנלקח לתיקון בסופו של יום היה ארון הזזה 4 דלתות. ארון זה יוצר ע"י צד ג' 2. האחרונה אכן מצאה פגמים מזעריים אך טוענת שהפגמים היו עקב הרכבה רשלנית ולא בשל פגם ביצור. אין מחלוקת עובדתית כי הארון נמצא אצל הנתבעת1 או צד ג' 2 ולא הוחזר לתובעת.

8.         צודקת נתבעת 1 כי לא כל אי התאמה קלה מזכה את הרוכש בזכות לבטל את הרכישה כולה או אף את הארון הפגום, וכי זכותה על פי דין לבצע תיקון. יחד עם זאת בהתאם לעובדה שאינה במחלוקת לפיה הריהוט סופק ב-12.7.06 ולאור מכתב ב"כ התובעת מיום 26.9.06 בו נכתב כי עד לאותו יום טרם תוקן הטעון תיקון, ניתן לקבוע כי לפחות עד אותו יום אין מדובר בסירוב התובעת לקבל תיקון אלא במחדל הנתבעת 1 להחזיר את הפריט מתוקן. בהתאם אני קובעת כי פרק זמן שלמעלה מחודשיים לצורך תיקון אינו סביר ועל כן ביחס לפריט ארון ההזזה הנ"ל ולאחר שניתן פרק זמן סביר והליקוי לא תוקן, אין להיעתר לבקשת הנתבעת להחזרת הפריט כשהוא מתוקן ויש לחייב את הנתבעת 1 בפריט זה. לפי ההזמה שצורפה כנספח, שווי ארון ההזזה 4,500 ש"ח.

בשאלה מי אחראי לליקוי זה- האם נתבעת 1 או שמא צד ג' 1- לא הרימה נתבעת 1המודיעה את הנטל המוטל עליה כנגד הצד השלישי 2 ועל כן דין ההודעה נגדה  להדחות.

9.         הטענה ביחס לצד ג' 1 היא כי ככל שיש פגם, הרי הוא נובע מחריטה ו/או צבע לא נכון. בהגנתה טענה צד ג' 1 כי כלל לא ביצעה חריטות,לא הודע לה בזמן אמת על כל ליקוי ואף לא נתבקשה בפועל, לבצע כל תיקון. גם במישור יחסים זה לא הרימה נתבעת 1/המודיעה כל נטל ביחס לצד ג' 1 ודין ההודעה להדחות.

10.        ברכישת ריהוט בשלב מאוחר יותר ע"י התובעת אין משום ראיה כי זה נרכש כתחליף או כי יש קשר סיבתי בין הליקויים בחדרי השינה (שלא הוכחו) לבין ריהוט שנרכש לאחר הגשת התביעה.

11.        בנסיבות לעיל ובשים לב לדלות הראייתית והכורח להכריע בהתאם להרמת נטלים, אין מקום לבטל את ההסכם ביחס לכל שאר הריהוט ולהורות על השבה. לענין פיצוי לא ממוני- לאחר ששקלתי בדברים מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי בגין עוגמת נפש על סך 400 ש"ח.

12.        אשר על כן אני מקבלת את התביעה נגד נתבעת 1 ומחייבת אותה לשלם לתובעת סך 4,900 ש"ח. הנתבעת 1 תשא בהוצאות התובעת (אגרה), ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך 500 ש"ח + מע"מ. התביעה נגד נתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות. ההודעה לצדדים השלישיים נדחית המודיעה תשא בשכ"ט עו"ד בסך 500 ש"ח + מע"מ לכל אחד מצדדי ג' בנפרד.

ניתן היום ו' באייר, תשס"ח (11 במאי 2008) בהעדר הצדדים.