בפשרה - לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט
התובע עתר בתביעתו לחייב את הנתבעות לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה
מ-15.2.02, תוך כדי ועקב עבודתו, עת עמד על פיגום שהתמוטט תחתיו, נפל ונפגע בגופו.
התובע , עובד זר, יליד 1969 הגיע לארץ בספטמבר 2000 כעובד בעבודות בנין.
ביום 22.9.05 ניתן פס"ד חלקי הנותן תוקף להסכם בין הצדדים לפיו, התובע יפוצה בסכום של 35 אלף ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד, ביצוע התשלום יעשה ע"י הנתבעות בחלקים מוסכמים, כמימון ביניים והחלוקה ביניהם ובין יתר הצדדים, תוכרע בפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, על סמך כל החומר בתיק וסיכומיהם.
הצדדים ביקשו הנמקה קצרה.
נתבעת 1 וצד ד' 3 הן חברות כח אדם, הראשונה הינה מעסיקתו של התובע, השנייה של עובד אחר שהיה אחראי על התובע לעת האירוע, נתבעת 3 הינה הקבלן הראשי ומבצעת הבניה בפרויקט בו עבד התובע והעובד האחר ונתבעת 4 הינה מחזיקת המקרקעין והמזמינה את ביצוע העבודה מנתבעת 3.
נתבעת 1 ומבטחתה שלחו הודעת צד ג' לנתבעות 3 ו-4 ומבטחתן בעילות נזיקיות בשל אחריותן הנטענת לנזקי התובע ואלה שלחו הודעה כלפי הראשונות בעילות נזיקיות, חוזיות וביטוחיות וכן נגד חברת כ"א הנוספת היא צד ד' 3, הראשונות שלחו הודעה למבטחת של נתבעות 3 ו-4 בטענת "כפל ביטוח".
עיקרי טענות נתבעות 1, 2 וצד ד': העדר אחריות חברות כח אדם, אחריותן של נתבעות 3 - 4 לאירוע, דחיית התחייבות נתבעת 1 לשיפוי נתבעת 3 על פי הסכם ביניהן, כפל ביטוח.
עיקרי טענות נתבעות 3 - 5, צדדים ג' ו-ה': אישור על קיום ביטוחים מנתבעת 2 לנתבעת 3 הכולל מבוטחים נוספים, ביטול זכות תחלוף, ביטול הגבלות וסייגים בקיומו של ביטוח אחר והצהרה כי לגביהם ה"אישור" הוא "בחזקת ביטוח ראשוני" המלמד שאין כל משמעות לקביעת חלוקה בין הצדדים שכן כולם מבוטחים, על פי ה"אישור", בנתבעת 2 - "סהר" וכיוון שסכום הביטוח הוא כ-2 מליון ש"ח וסכום הפיצוי לתובע הוא 35 אלף ש"ח - חבה היא , "סהר", בכלו. עוד טוענות הן, כי אין חבות ואחריות על המזמינה - נתבעת 4 , גם חברות כ"א נושאות באחריות לארוע, נושא כפל הביטוח לא מתעורר נוכח ה"אישור", קיומו של סעיף שיפוי מנתבעת 1 לנתבעת 3.
לאחר שעיינתי בכל החומר בתיק ובחנתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, שוכנעתי להעדיף את טענות ועמדת נתבעות 1, 2 וצדדים ג' ביחס להעדר אחריותן של חברות כ"א בנסיבות תיק זה, ביחס לקיומה של אחריות הנתבעת 3 לארוע ושלילת חלותו של סעיף השיפוי בהסכם בין נתבעת 1 לנתבעת 3 ומאידך, שוכנעתי להעדיף את טענות ועמדת נתבעות 3 -5 וצדדים ג' ו-ה' ביחס ל"אישור", העדר אחריות למזמינה - נתבעת 4 ושלילת כפל הביטוח נוכח ה"אישור" ויתר טענותיהן.
לארוע נשוא התובענה אחראית נתבעת 3. זאת נקבע, בין היתר, על יסוד קבלת גרסת התובע בשני תצהיריו, גרסה הנתמכת בראיות נוספות וללא ראיה של ממש לסתור. לא נמצאה כל ראיה לאשם תורם מצידו ולא ראיה משכנעת להטלת אחריות על צד ד' 3 בקשר עם העובד האחראי על התובע, כנטען.
בחברות כ"א דנן, לא נמצאה אחריות לארוע נשוא התובענה, אלה סיפקו את העובדים לנתבעת 3 ולא הוצגה ראיה של ממש לקיומו של אשם בהתנהגותן.
הפיקוח , השליטה, ההוראות, ההנחיות והיבטי הבטיחות היו של הנתבעת 3 ובאחריותה.
בחברה המזמינה, נתבעת 4 לא נמצאה אחריות לארוע נשוא התובענה, לא הוצגה כל ראיה של ממש ולא טעם שיהיה בו לשכנע, לחיובה והיא חוסה גם בסעיף 15 לפקודה.
בהסכם בין נתבעת 1 לנתבעת 3, קיים סעיף שיפוי (סעיף 10 א), שלא יחול בענייננו. יש לפרשו בצמצום כהלכת ע"א 119/90 סולל בונה נ' י. שרף (ראה גם כב' השופט עמית בת.א. 906/95 בימ"ש שלום בעכו והפסיקה בסיכומי הנתבעות 1 - 2), לארוע אחראית נתבעת 3 ולא מצאתי, כאמור, להטיל אחריות לפתחה של נתבעת 1.
כפל הביטוח - אם וככל שחל, נוכח ה"אישור", הינו על פי הערכים המובאים בסיכומי הנתבעות 3 - 5.
כל הנ"ל הינו מעבר לנדרש לאור קיומו של ה"אישור" בדבר ה"ביטוח ראשוני" שתוצאתו חיוב נתבעת 2 במלוא הסכום. ה"אישור" מדבר בעד עצמו ומשמעותו ברורה, הוצא ב-15.1.01 ע"י נתבעת 2 והוא מופנה לנתבעת 3, נועד לכיסוי חבות כלפי צד ג' וחבות מעבידים בהתייחס לעובדים הזרים, הכפפתו להסכם בין נתבעת 3 לנתבעת 1 נועד להפנות לעצם קיום הסכם בין הצדדים ולא לחיובים החוזיים בו - קיומם או הפרתם - חוזית או נזיקית, אין בהסכם לשלול או לסייג תוקפו הביטוחי של ה"אישור", כחוזה ביטוח לכל דבר. התחייבויות הביטוחיות נשוא ה"אישור" תקפות לעת הארוע ומתייחסות למבוטחים נוספים שהם הנתבעת 3 ו/או מנהליו, עובדיו וכל הפועלים מטעמו ו/או קבלני משנה המועסקים על ידו. הוא כולל תנאים נוספים לביטול זכות התחלוף כלפי המבוטחים הנוספים (כיוון שכך אין משמעות או בסיס להודעת צד ג' שהוציאה הנתבעת 2 כלפי נתבעת 3), הכללת אחריות צולבת בביטוחי חבות וכן צויין כי כל סעיף בפוליסות המפקיע או מקטין או מגביל בדרך כלשהי את אחריות המבטחת (נתבעת 2) כאשר קיים ביטוח אחר, לא יופעל כלפי המבוטחים הנוספים (קרי - נתבעת 3 והנוספים) ולגביהם הביטוחים על פי ההתחייבות נשוא ה"אישור" הם " בחזקת ביטוח ראשוני" המזכה אותם במלוא הזכויות לפי הפוליסות. הודגש ב"אישור" כי נתבעת 2 מודעת שה"אישור" מתקבל ע"י נתבעת 3 כאישור לקיום תנאי הביטוח לחוזה עם נתבעת 1 ולפיכך לא יחולו בו או בפוליסות כל שינוי ללא הסכמתם מראש ובכתב.
אין איפוא משמעות לפוליסות שהוצאו ע"י נתבעת 5 בענייננו או לחלוקה כלשהי בשיעור הנזק בין הצדדים, שכן נתבעת 2 היא זו שתחוב במלוא הסכום נוכח שיעורו ותקפות ה"אישור".