1. התובעים והנתבעים שכנגד (להלן: "התובעים") הגישו תביעתם כנגד הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים") לפיצויים בגין ליקויי בנייה, נזק לרכוש, ונזק לא ממוני עקב עוגמת נפש שגרמו להם לטענתם, הנתבעים וכן בגין הוצאות ונזקים נלווים. התובעים הגישו תביעתם כנגד נתבעת מס' 1 שמניותיה בבעלותו של נתבע מס' 2 (להלן: "מר שובי") ושמנוהלת על ידו. לפי הנטען בתביעה, ביום 14.07.03 נחתם בין נתבעת מס' 1 לבין התובעים הסכם לביצוע שיפוצים בדירתם (ראה: נספח ב' לת/1 - להלן: "ההסכם") אשר ברח' דרך הים 19 בחיפה (להלן: "הדירה"). עבודות השיפוצים כללו בין היתר תמיכה של תקרת חדר הדיור עם קונסטרוקציית פלדה, הריסה ובנייה של קירות, פירוק וביצוע של עבודות ריצוף וטיח, עבודות צביעה, חשמל ותקשורת (להלן: "עבודות השיפוץ"), והכול לפי כתב הכמויות שנספח להסכם (ראה: ת/2). לטענת התובעים הפרו הנתבעים את התחייבויותיהם על פי ההסכם שכן עבודות השיפוץ לא היו באיכות ובסטנדרט המצופה וקיימים ליקויים רבים וחמורים בדירה וסטיות מהותיות מהמוסכם בין הצדדים. ליקויים וסטיות אלה מגיעים לטענת התובעים, לכדי הפרת חוזה יסודית ולחלופין לאי התאמה כמשמעותה בחוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973 וכן לכדי פגם כמשמעותו בחוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974. לחיזוק טענותיהם צירפו התובעים חוות דעת של מומחה מטעמם, המהנדס, מר רמי חזיז, אשר בחוות דעתו מיום 8.9.03 (נספח ג' לכתב התביעה) העריך את עלות תיקון הליקויים בסך של 26,786 ש"ח.
2. התובעים המשיכו וטענו כי מר שובי עשה להם "תרגיל" בכך שנתן הצעת מחיר ראשונית נמוכה מאוד ורק אחר כך שינה את כל המחירים בכתב הכמויות ונתן הצעה הגבוהה בכ - 60% מההצעה הראשונית. התובעים, החליטו לבסוף בכל זאת, להפקיד בידי מר שובי את ביצוע עבודות השיפוץ. לטענתם במהלך העבודות שב מר שובי וביקש כספים נוספים ומופקעים עבור עבודות שונות כאשר הוא מנצל את המצב ולמעשה סוחט את התובעים להסכים לדרישותיו. לטענתם מר שובי התפרץ בהתפרצויות זעם שונות ואף איים עליהם, עד כי הגישו נגדו תלונה במשטרה בגין איומיו. התובעים טוענים כי מר שובי הוא אשר פעל כלפיהם והציג עצמו כאחראי על עבודות השיפוץ. לטענתם מר שובי הפר את כל המצגים שהציג וההתחייבויות שהתחייב כלפיהם, הונה אותם וביצע עבודת שיפוץ לקויה. בנוסף לטענתם, מר שובי אחראי לכך שנתבעת 1 פעלה בצורה חובבנית ולא כקבלן מקצועי, הן בשל העסקת אנשים לא מקצועיים והן בשל העדר פיקוח ראוי על העבודה והביצוע כדבעי. בנוסף התובעים טוענים כי הפועלים שעבדו מטעם הנתבעים גרמו נזקים לציוד בדירה ולרהיטים וחפצים שונים וזאת במהלך עבודות השיפוץ.
3. הנתבעים כפרו בעובדות ובטענות התובעים וכן באחריותם לליקויים שתוארו בכתבי הטענות ובחוות הדעת. לחיזוק עמדתם צירפו הנתבעים חוות דעת מטעמם של המהנדס, מר גוכמן אליעזר, מיום 25.02.04. הנתבעים גם דחו מכל וכל הטלת חבות אישית על מר שוני. לטענת הנתבעים התובעים לא נתנו להם כלל את האפשרות לתקן את הליקויים הנטענים ולפיכך, ככל שליקויים כאלה קיימים, הם היו מעוניינים לתקנם בעצמם. הנתבעים ממשיכים ומפרטים את התביעה שכנגד שהוגשה על ידם. לטענתם התובעים הזמינו עבודות נוספות מעבר לאלה שנקבעו בכתב הכמויות וכן נדרשו עבודות נוספות לא צפויות במהלך העבודה, כגון הקמת פיגומים, חיתוך קורות וכו'. התובעים אישרו את ביצוע אותן עבודות נוספות, אולם כאשר נדרשו לשלם עבורן, עשו כל שעל ידם על מנת להימנע מכך, וזאת על סמך תחושה סובייקטיבית, אשר לא נתמכה בראיות, כי הנתבעים ביקשו מחירים מופרזים.
הנתבעים אף הגישו הודעת צג שלישי כנגד הקונסטרוקטור, מר אליהו פת, הודעה אשר נמחקה בהסכמתם ביום 4.04.06. הוחלט כי שאלת גובה ההוצאות שיפסקו לצד שלישי (כתב הגנה, וכן טיפול בביטול פס"ד שניתן כנגדו ביום 18.07.04) תטופל במסגרת פסק הדין).
דיון:
המסגרת הנורמטיבית:
4. ראשית, נקודת המוצא היא כי מהותו של החוזה בין הצדדים היא בהסכם לביצוע עבודות שיפוץ בדירה, בהבדל מחוזה מכר של דירות. התוצאה היא, שטענות הנוגעות לליקויי הבנייה והתאמת הבנייה לסטנדרט בנייה כזה או אחר, צריכות להיבדק לאור האמור בהסכם עבודות השיפוץ נשוא הדיון, על פי דיני החוזים הכללים, ועל פי דיני הנזיקין הכללים וזאת להבדיל מההוראות שבדין, החלות על מכר של דירות (ראה: ת"א (חיפה) 5842/90 - ג'פרי בית לחם נ' א. פוטשניק בע"מ .תק-של 95(2), 143).
נבחן ראשית את הנתיב החוזי. בהסכם בין הצדדים (ראה: נספח ב' לת/1) יש התחייבות של נתבעת 1 (שכן היא זו שחתומה על ההסכם) לבצע שיפוץ דירה בכתובת דרך הים 19. מצוין תאריך התחלה (20.07.03) ותאריך סיום העבודות (20.08.03) וכן מצוין כי ההיקף הכספי של העבודות הוא 50,000 ש"ח כאשר כתב הכמויות מצורף ובסוף העבודות ימדדו הכמויות.
5. כאמור, שני הצדדים העלו טענות להפרת החוזה ע"י הצד השני. הפרה כוללת גם אי קיום חיובים. עם זאת, ישנם מצבים שבהם לא ייחשב אי קיום של החוזה כהפרתו, והם כאשר חיובי הצדדים לחוזה שלובים, והצד שכנגד לא קיים את החיוב (השלוב) המוטל עליו. במצבים אלה מכיר הדין בזכותו של צד לחוזה לעכב את קיום חיוביו, עד שיקיים הצד שכנגד את חיוביו שלו. זכות זו של צד לחוזה עומדת לו כאשר חיובי החוזה, או לפחות אותם חיובים שמדובר בהם, הם שלובים (ג. שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה - תשנ"ה), עמ' 466). בחיובים שלובים יש קשר הדוק בין קיום התחייבויותיהם ההדדיות של הצדדים. כאן נעשית לעתים הבחנה בין חיובים " שלובים" או "מקבילים", שנועדים להתבצע בו זמנית על ידי הצדדים לחוזה, ובין חיובים מותנים רגילים אשר אינם צריכים להתבצע בד בבד, אך גם בהם כפיפותו של הצד האחד לחיובו מותנית בקיום התחייבותו של הצד השני. הכלל הוא כי כאשר המדובר ב"חיובים שלובים" די בכך שהצד הנפגע מהפרת ההתחייבות של הצד השני, מגלה נכונות למלא את התחייבותו הוא. (ראה לענין זה ע"א 594/75 ג'רבי נ. הייבלום פ"ד ל (2) 673, עמ' 680, ע"א 765/82 אלתר ואח' נ. אלעני ואח' פ"ד מ (2) 701עמ' 709 וכן ע"א 368/83 מסיקה ואח' נ. ועקנין ואח' פ"ד מ (2)477, עמ' 479). ישנם מקרים של חיובים מותנים, בהם אין הצד הנפגע יכול כלל לקיים את התחייבותו הוא, כל עוד לא קוים חיובו של הצד שכנגד, אפילו רצה בכך. (ראה, לדוגמא, דבריה של המשנה לנשיא השופטת בן-פורת בע"א 368/83 הנ"ל, בעמ' 480). וישנם מקרים אחרים,וזה גם המקרה שבפני, בהם יוכל הצד הנפגע, תיאורטית ומעשית, לקיים את חיובו, אלא שאין לדרוש ממנו בנסיבות העניין לעשות יותר מאשר לתת ביטוי לנכונותו לקיים את החיוב (ע"א 674/83 - דניאלה ס.א. חברה זרה נ' "גד שט" שותפות . פ"ד מא (4), 113 ,עמ' 125-126).
בנסיבות המקרה שלפני לא ניתן לראות נכונות של הצדדים לקיים את חיוביהם, שכן כל צד התבצר היטב בעמדותיו. לאור האמור אני סבור ששני הצדדים אחראיםלהפרה יסודית של החוזה. אין חולק כי האירועים אשר הביא לסיום החוזה רובץ לפתחם של התובעים והנתבעים כאחד. ההלכה היא כי חוזים צריך לקיים. הצדדים לחוזה נתפסים בפני בית המשפט כצדדים לפרויקט משותף, והצלחתו של החוזה, כהצלחתו של פרויקט, תלויה בשני הצדדים.
6. אם נעבור ונבחן גם את הנתיב הנזיקי נראה כי על מספק שירותי בנייה חלות חובות הן מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין וכן מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין. לנתבעים הייתה ללא ספק חובת זהירות הן מושגית והן קונקרטית כלפי התובעים. הפרת החובה כלפי התובעים נלמדת מעצם גילויים של ליקויים או נזקים.
כעת יש לבחון האם הוכחו הנזקים. חוות הדעת של המומחים השונים הן למעשה בבחינת "קטלוג הנזקים", ולפיכך הנזק הוכח וכן התרשלותה של נתבעת 1 והיא חייבת בפיצויים עקב נזקים אלה. לאור האמור יש לבחון מה הם אותם ליקויים, ונזקים לרבות הנזק הבלתי ממוני (עוגמת נפש), שנגרמו לתובעים כתוצאה מהפרת החובה (ההתרשלות) מצד הנתבעת 1. לאחר מכן אבחן האם התובעים נותרו חייבים סכום כלשהו לנתבעת מס' 1 ולבסוף אדון בשאלת אחריותו של מר שובי.
ליקויי הבנייה:
7. לאור המחלוקת בין הצדדים והפערים בין חוות הדעת בנוגע לליקוי הבנייה, עלות תיקונם והשפעתם על ערך הדירה, מינה בית המשפט ביום 14.12.04 כמומחה מטעמו את המהנדס, מר עודד לוברמן (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את הדירה, הגיש את חוות דעתו וענה על שאלות הבהרה. מאחר ושאלות ההבהרה והתשובות לשאלות אלה לא היו בתיק בית המשפט הן הוגשו לבית המשפט בשנית ביום 16.10.07 וצורפו לתיק העיקרי. ככלל יעדיף ויקבל בית המשפט המלצות המומחה מטעמו על פני המלצות של חוות דעת מטעם הצדדים. במקרה שבפני לא מצאתי לנכון לסטות מהכלל האמור, וזאת במיוחד לאור הסכמת הצדדים ביום 27.05.07 (עמ' 17 לפרוטוקול) כי חוות הדעת מטעמם לא ישמשו כראייה ושניהם מסתמכים על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
מחוות דעתו של המומחה עולה כי עלות התיקונים לקבלן, לא כולל מע"מ עומדת על סך של 10,450 ש"ח. העלויות לביצוע עצמי של התיקונים ע"י התובעים גבוהות בכ - 30% (ראה תשובה מס' 1 לשאלות ההבהרה, מיום 14.07.05). בסעיף החשמל והתקשורת (סעיף 5.3 לחוות הדעת) המומחה קבע כי עובדתית קולט האדים והמצת האלקטרוני של הגז אינם עובדים אולם קבע כי ליקוי זה אינו הנדסי, ולכן הותיר לבית המשפט לקבוע מי פגע בקולט האדים והמצת האלקטרוני ומי אחראי לתיקון הנזק, תיקון הנאמד בסך של 550 ש"ח. במשפט האזרחי שולט הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא). על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכביה העובדתיים. על התובע להוכיח את תביעתו בחמישים ואחד אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתו (ראה: ד"ר נ. קנת ועו"ד ח. קנת, נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי [הוצאת בורסי, התשס"ב - 2002] עמ' 49). לאחר שעיינתי בתיק ובחנתי את טענות הצדדים וכן את המסמכים השונים, אני סבור כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם בכל הנוגע לפגיעה בקולט האדים והמצת האלקטרוני, ולפיכך אין להוסיף את סכום התיקון לסך עלות התיקונים.
לא נעלמו מעיני הטענות והמחלוקת שבין הצדדים בנוגע לשאלה האם יש צורך בפינוי הדירה, אובדן השתכרות שנגרם לתובעים, עלויות בגין הובלה וכו'. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה וכן את הנסיבות המיוחדות של תיק זה, מצאתי לנכון לפסוק סכום גלובלי של 2,000 ש"ח עבור ראשי נזק אלה.
תיקון הליקויים או פסיקת פיצויים:
8. קיימת מחלוקת בשאלה האם יש לאפשר לנתבעים לבצע את התיקונים בעצמם, או שיש לפצות את התובעים בגין הליקויים הללו. הנתבעים טוענים שהם עדיין מוכנים לתקן את הליקויים. לטענתם יש להם זכות לתקן כל ליקוי שבית המשפט אישר וקבע שנמצא באחריותם.ו שקלתי את טענות הצדדים ונראה כי אין לאפשר בשלב זה תיקונים ע"י הנתבעים.
סעיף 3(א) לחוק חוזה קבלנות קובע:
..."(א) לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן - פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון - לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו...".
סעיף 4 לחוק חוזה קבלנות קובע:
"... (א) לא תיקן הקבלן את הפגם תוך זמן סביר לאחר שהמזמין עשה כאמור בסעיף 3 (א), רשאי המזמין -
(1) לתקן את הפגם ולדרוש מהקבלן החזרת הוצאותיו הסבירות;