1.
זהו פסק דין בתביעת התובע, לפיצוי עבור נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים . הוחלט לקבל את התביעה באופן חלקי, כמפורט להלן.
הנני מתנצל בפני הצדדים, על האיחור במתן פסק הדין.
2. התובע טען בתביעתו, כי רכבו, רכב מסוג סובארו, נפגע על ידי רכב מסוג יונדאי (להלן:"יונדאי"), בו נהג הנתבע מס' 4, אשר סטה ממסלול נסיעתו אל הנתיב הנגדי , נתיב נסיעתו של התובע, כתוצאה מעקיפה שבוצעה על ידי אוטובוס (להלן: "האוטובוס"), השייך לנתבעת מס' 2, בו נהג הנתבע מס' 3. ברכבו של התובע נהג עובר לתאונה צד ג' , שהינו קרוב משפחתו של התובע.
התביעה הוגשה בסדר דין מהיר , אלא שהדיון בתביעה נמשך זמן רב. זאת בין היתר, בשל דיונים שנדחו, וכן בשל העובדה, כי נוכח מספר העדים, ואי התייצבות עדי הנתבע מס' 4 לאחת הישיבות, נמשכה שמיעת הראיות על פני שלוש ישיבות.
התביעה הוגשה במקור כנגד הנתבעים 1-3 (הנתבעת מס' 1 היא חברת הביטוח שביטחה את האוטובוס).
ביום 10.7.03, הגישו הנתבעות הודעה לצדדים שלישיים, נגד צד ג' - מר אבו רמאנה סלימאן, ונגד הנתבע מס' 4 מר חודוס. ביום 30.12.03, נמחקה התביעה נגד הנתבעת מס' 1, והוסכם על צירוף הנתבע מס' 4 כנתבע נוסף, בתביעה הראשית, תוך מחיקת ההודעה לצד שלישי נגדו.
סכום התביעה עמד במועד הגשתה על 28,414 ש"ח , מתוכם 17,923 ש"ח, נזק ישיר, על פי חוות דעת שמאי.
3.
לטענת הנתבעים 2 ו-3 אירעה התאונה, בשל איבוד שליטה של הנתבע מס' 4 על רכבו, כאשר יצא לנתיב הנגדי ופגע ברכבו של התובע וזאת ללא כל קשר לעקיפה אותה ביצע הנתבע מס' 3 . לטענת הנתבע מס' 3, הוא ביצע את העקיפה באופן בטוח וזהיר.
הנתבעים מס' 2 ו- 3 טענו, כי האחראים לתאונה, הם צד ג' והנתבע מס' 4, ולחלופין טענו, כי יש לחלק את הנזק בין הצדדים.
הנתבע מס' 4 טען, כי התאונה ארעה כתוצאה מעקיפת רכבו על ידי האוטובוס בו נהג הנתבע מס' 3, באופן מסוכן. הנתבע מס' 4 הסתמך על מסקנת בוחן התנועה המשטרתי, אשר חקר את התאונה, וקבע כי התאונה ארעה כתוצאה מעקיפת היונדאי על ידי האוטובוס, כאשר האוטובוס הפריע לנסיעת היונדאי, בשלב סיום העקיפה.
גם צד ג' טען בכתב הגנתו, כי התאונה נגרמה בשל התנהגות הנתבע מס' 3.
4.
הנתבעים 2 ו-3, הגישו חוות דעת של בוחן תנועה, מר פרדי הרשקוביץ. תיק החקירה במשטרה, הכולל את דו"ח הבוחן המשטרתי, הוגש בהסכמה.
הצדדים ויתרו על חקירת השמאי מטעם התובע, וב"כ התובע ויתר על עדות התובע עצמו , והסתפק בעדותו של צד ג', אשר העיד כעד טעם התובע. כן העידו מר הרשקוביץ, הבוחן המשטרתי, רס"ר דני פרצופסקי, ונוסעות היונדאי, הגב' ולנטינה ליכטנשטיין, והגב' מריה בויקו.
5. הנתבע מס' 3 העיד בתצהיר עדותו הראשית, בין היתר: "...השלמתי את העקיפה... ולא גרמתי לנהג רכב היונדאי לסטות מנתיב נסיעתו שכן, חזרתי לנתיב היתה כאשר החלק האחורי של האוטובוס כבר חלף על פני חזית רכב היונדאי...".
גם במהלך חקירתו, עמד הנתבע 3, על טענתו כי השלים את העקיפה בבטחה, ורק לאחר מכן אירעה התאונה. לטענתו, הוא כלל לא ראה את התאונה מתרחשת: "...אחרי שהשלמתי את העקיפה, היתה עליה ימינה...אני עצרתי אחרי העיקול ולכן לא יכולתי לראות מה קרה ליונדאי. כשחזרתי רורס ראיתי שרכב אחר פגע ביונדאי...".
מנגד הנתבע 4, העיד בתצהירו : "אוטובוס של אגד, שנסע מאחרי, ניסה לעקוף...האוטובוס לא סיים את העקיפה, התקרב באופן מסוכן לרכבי, חצה את נתיב נסיעתי בפתאומיות, ללא כל איתות או התראה, ודחק אותי לעבר קיר הבטון בצד הכביש. רכבי נלכד בין האוטובוס שמשמאל לבין קיר הבטון שמימין ולכן בלמתי את הרכב כדי למנוע את ההתנגשות.
הרכב הסתחרר, ונזרק למסלול הנסיעה הנגדי של הכביש...".
בחקירתו הנגדית העיד בין היתר: "לא היה שום מרחק ביני ובין האוטובוס, כשהאוטובוס חזר . האוטובוס לא פגע בי ואני בלמתי...אם אני לא הייתי עושה משהו היה נוצר מגע...", ובהמשך: "האוטובוס דחק אותי לכוון השוליים, פיזית... האוטובוס הכריח אותי לבלום...הרכב הסתחרר ונכנסתי לנתיב השמאלי ...".
העדות אשר נסעו ברכב עם הנתבע 4, העידו גם הן כי במהלך העקיפה התקרב האוטובוס קרבה יתרה ליונדאי . העדה הגב' בויקו העידה לענין זה: "...פתאום אני מרימה את העיניים וראיתי אוטובוס ממש צמוד אלי, הוא היה ממש צמוד אלינו, ובצד שני היה גדר בטחון ואנחנו נדבקנו כאילו הוא דפק אותנו לצד של הגדר הזה".